בשבת האחרונה ניצחה הופנהיים לראשונה מאז אוקטובר, 1:3 משכנע למדי מול הרטה ברלין, ועזבה את המקום האחרון בבונדסליגה אליו התדרדרה באופן סנסציוני, אבל מבחינת מונס דאבור היה זה דווקא יום מתסכל במיוחד. החלוץ הישראלי נכנס כמחליף בדקה ה-69, ושניות ספורות מאוחר יותר כבר ראה את הכרטיס האדום בגין תיקול מגושם על דודי לוקבאקיו הבלגי. לא היתה כוונת זדון בגלישה שלו, והמטרה היתה בעיקר לשדר רוח לחימה על מנת להוכיח את עצמו למאמן החדש, אבל התוצאה היתה עגומה, והחלטת השופט כלל אינה מופרכת. עניין של חוסר מזל - ויש שיגידו כי התופעה הזו מלווה את דאבור בחודשים האחרונים.
בתחילת העונה, היתה בסביבתו של דאבור באופטימיות זהירה. הופנהיים מינתה את אנדרה ברייטנרייטר למאמנה החדש, ואפשר היה להניח כי תהיה לך השפעה חיובית על הישראלי ממספר סיבות. ראשית, ברייטנרייטר היה חלוץ בעצמו בימיו על הדשא, ולכן מבין טוב יותר את דרך החשיבה של דאבור ושחקנים מסוגו. שנית, מדובר במאמן בעל השקפה התקפית מובהקת, אשר הביאה לו הצלחה מסחררת בעונה שעברה כאשר הצעיד את ציריך לאליפות לא צפויה בשווייץ. הוא חזר לבונדסליגה, בה עבד בעבר עם פאדרבורן, שאלקה והאנובר, במומנטום חיובי מאוד במטרה ליישם את האסטרטגיה שלו בהופנהיים. שלישית, ברייטנרייטר מעדיף עקרונית מערך עם צמד חלוצים ושחקני כנף, בדרך כלל 2-5-3, והוא מתאים בהחלט לדאבור. לבסוף, כל שינוי מבורך כאשר שחקן מרגיש קצת תקוע - וזו היה המצב של דאבור עם המאמן הקודם סבסטיאן הנס.
יחסיו של דאבור עם הנס היו טובים, אבל הבוס לא הצליח למצוא עבורו את המשבצת הנכונה בהרכב לצידו של אנדריי קרמאריץ', ולכן נדחק הישראלי הצידה. חשוב לזכור כי החלוץ הובא למועדון בינואר 2020 לבקשתו המפורשת של המאמן ההולנדי אלפרד סחרוידר, אשר ראה בו חלק אינטגרלי מהפאזל וייעד אותו לתפקיד החלוץ המרכזי הבודד במערך. עובדה היא כי בחודשים הראשונים בקבוצה היה דאבור באנקר בהרכב, ואף סיפק את הסחורה. ואולם, פיטוריו של סחרוידר בתום העונה המדוברת שינו מהותית את התמונה, והוא נאלץ להתמודד עם מאמן שלא בחר בו מלכתחילה.
הבעיה המרכזית של דאבור בהופנהיים נעוצה בכך שקרמאריץ' מעדיף לשחק כחלוץ מרכזי. הקרואטי אינו שחקן רחבה קלאסי כמו הישראלי, אלא מגוון הרבה יותר, ויעיל גם כפליימייקר, כשחקן אגף וכחלוץ שני, אבל הבחירה האישית שלו מובהקת. מכיוון שמדובר בכוכב הדומיננטי ביותר של המועדון, שנמצא בו מאז 2016, רצונותיו מקבלים עדיפות ברורה, במיוחד אצל מאמן צעיר כמו הנס - קל וחומר כאשר הם תואמים עקרונית את השקפת עולמו. הנס לא בהכרח מסמפט מערכים עם חלוץ רחבה, והתיאום בין דאבור לקרמאריץ' מעולם לא עבד באופן אופטימלי. איחלס בבו, החלוץ הטוגולזי שנהנה מאוד לנוע לאגפים, היה שותף טוב יותר עבור הקרואטי, וגם החתמתו של הכשרון הצרפתי ג'ורג'יניו רוטר בתחילת 2021 פגעה בסיכוייו של דאבור, כי היא איפשר לשחק עם שלישיה קדמית בה אין לו מקום.
עזיבתו של הנס הביאה, אם כך, לרענון מהותי - ואצל ברייטנרייטר החלו כל המועמדים עם דף חלק. דאבור פתח על הספסל, אבל כבש כמחליף מול בוכום ומיינץ, והצליח בהדרגה לשכנע את הבוס להעניק לו הזדמנויות בהרכב, ובמשחקים מסוימים בסתיו הוסט קרמאריץ' למרכז המגרש על מנת לפנות את המשבצת בחוד לישראלי. באוקטובר פתח דאבור ב-4 משחקי ליגה, הבקיע נגד ברמן ובניצחון 0:3 על שאלקה שהזניק את הקבוצה למקום הרביעי בטבלה, והותיר רושם לא רע גם מול באיירן מינכן למרות שהקבוצה לא כבשה נגד האלופה.
מכאן אפשר היה לצפות להתפתחות מומנטום חיובי, אבל הגורל רצה אחרת. פציעה בכתף השביתה את דאבור עד ינואר. פגרת המונדיאל אמנם סייעה לצמצם באופן משמעותי את מספר המשחקים שהחמיץ בשל כך, אבל בתקופה זו נכנסה הופנהיים למשבר עמוק מאוד, בעיקר בכל הקשור להגנה, הפסידה ברוב המשחקים והתדרדרה מהצמרת לכיוון התחתית הבוערת. במקביל, נמכר רוטר ללידס תמורת 28 מיליון יורו, והמועדון החתים את קאספר דולברג הדני בהשאלה מניס כדי למלא את מקומו בסגל.
בפועל, השינוי הזה פגע מאוד בדאבור, כי דולברג הוא חלוץ מרכזי כמוהו, ובעל מוניטין של כוכב מאז פרץ לתדועה באייאקס. מאז הוא דעך, בין היתר בשל בעיות אופי, ובאופן אירוני הוא יכול להחליף חוויות עם דאבור על ישיבה על הספסל של סביליה אליה הושאל במחצית הראשונה של העונה הנוכחית, אבל בשורה התחתונה הוא מתחרה עם הישראלי בדיוק על אותה המשבצת. בנוסף, כיסאו של ברייטנרייטר החל להתנדנד כאשר רצף הכשלונות התארך, ובתנאים אלה אפילו תרומה חיובית של דאבור עברה מתחת לרדאר. הוא כבש את שערו החמישי העונה כאשר שולב במקומו של בבו במחצית במפגש מול בוכום, אבל קבוצת התחתית הביסה את הופנהיים 2:5, אז שבחים לכיוונו לא היו שם אחרי שריקת הסיום. במקום זאת, כולם עסקו בעתידו של ברייטנרייטר - והוא אכן פוטר יומיים לאחר מכן.
מבחינה סטטיסטית נטו, זו העונה המלאה הפוריה ביותר של דאבור מאז הגיע לגרמניה. היו לו 4 כיבושים ב-2020/21, ורק 3 אשתקד, אבל העונה יש כבר 5 למרות שפתח ב-5 משחקים בלבד בהרכב, ואנחנו רק בחודש מרץ. ואולם, תודעתית התחושה שונה בגלל המצוקה אליה נקלע המועדון כולו. העזיבה של ברייטנרייטר לא היטיבה עם דאבור, בעיקר כי המאמן שמונה במקומו, פלגרינו מטראצו האמריקאי, לא נתפס כדמות מתאימה כדי להציל את הקבוצה מירידה סנסציונית.
האוהדים והפרשנים לא סומכים על יכולותיו של האיש שבנה קבוצה תוססת בשטוטגרט, אך ספג בה ביקורת על הגנה רעועה - וזו הרי בדיוק נקודת התורפה של הופנהיים כיום. החלטותיו מתקבלות בספקנות, והוא ספג אש חזקה מאוד כאשר בחר לספסל לפני שבוע וחצי את קרמאריץ' לטובת דאבור במשחק החוץ המאתגר בפרייבורג, אשר הסתיים אף הוא בהפסד 2:1. הקרואטי חזר כצפוי להרכב מול הרטה ותירגם שני פנדלים לשערים, בעוד הרצף האומלל בו צברה הקבוצה שתי נקודות בלבד ב-14 מחזורים נקטע סוף כל סוף. בתנאים אלה קל עוד יותר להבין את המוטיבציה של דאבור להיכנס ולתרום להישג כמה שיותר בדקות שקיבל - אבל הוא הגזים, וזה הסתיים בהרחקה שתגרור השעייה. האופציות לקבל הזדמנות במחזורים הקריטיים שנותרו עד לסיום העונה הצטמצמו עוד יותר.
חוזהו של החלוץ בהופנהיים מסתיים ב-2024, ואם לא יחול שינוי מהותי במעמדו ניתן יהיה לצפות כי הופנהיים תשאף למכור אותו בקיץ במחיר נמוך, על מנת לחסוך את שכרו ולאפשר צירוף חלוצים שישרתו את המועדון בטווח הארוך. העזיבה תהיה כמעט בלתי נמנעת, כמובן, אם העסק יסתיים בירידת ליגה - וזו אפשרות ריאלית בהחלט בתנאים שנוצרו. אבל בינתיים, כל עוד הוא שם, ינסה דאבור לכבוש את השערים האחרונים שלו בבונדסליגה ולהיפרד מהקבוצה בטעם טוב, כאשר היא בטוחה בליגה הבכירה.