הטמפרטורות עולות, ריח האביב בפתח, תכף הילדים יתחפשו, ובעוד חודש כבר ליל הסדר, וכולנו יודעים מה זה אומר: בעוד רגע תגיע פגרת הנבחרות של סוף מרץ, ואיתה תגיע גם אלילת התעוקה, מלכת הטרחנות, אלופת העסקנות, הלא היא נבחרת ישראל. השנה, כך נראה, הלבלוב הגיע מהר מהרגיל, וכבר השבוע, כשעדיין היה פברואר, קיבלנו את הניצנים הראשונים של העונג הצפוי לנו בחודשים הקרובים סביב בחורינו המצוינים בכחול־לבן: המנהל המקצועי של הנבחרת, יוסי בניון, והמאמן, אלון חזן, ערכו מסיבת עיתונאים לקראת פתיחת קמפיין מוקדמות יורו 2024, וכמובן לא היססו לעסוק בנושא החשוב והמעיק מכל: סוגיית ערן זהבי.
נראה שאפשר לקבוע בוודאות: סביב הנבחרת תמיד תהיה "סוגיה". היא כמעט תמיד תלובן על ידי עיתונאים משועממים שחיים מטינוף לדיבה, ותוציא מהעוסקים במלאכת ניהול הנבחרת (מה בעצם דורשת המלאכה הזו?) את המיטב. הימים הגדולים של המילה "סוגיה" בהקשר של הנבחרת היו כמובן בתחילת המילניום, כשעל אפודת השוער הראשון בנבחרת התחרו ניר דוידוביץ' ודודו אוואט. סוגיה זו, שכונתה כמובן "סוגיית השוער", פרנסה את תקשורת הספורט במשך כמעט עשור. זה היה כל כך משעמם, ובכל זאת נשפכו על העניין הזה עשרות אלפי מילים, ששירתו בעיקר את העיתונאים המאוד מסוימים שהיו בעלי אינטרס בסוגיה הזו.
אבל זו לא הסוגיה היחידה. סוגיה פופולרית במיוחד היא "סוגיית המענקים": נבחרת ישראל, קבוצת כדורגל בינונית בסך הכל ביחס למתחרותיה, היא אחת הנבחרות הפחות ברורות בכל הקשור למענקים על ניצחונות, הישגים וביצועים. יחסית לנבחרת לא מאוד הישגית, המענקים תופסים נפח לא סביר. חאלס, שחררו, קחו מארז סבונים מפנק על כל ניצחון ותניחו לנו כבר.
אבל עכשיו יש סוגיה אמיתית: ערן זהבי ממשיך להתעקש ללכת לישון לבד בלילה לפני משחקי הנבחרת, בניון וחזן ממשיכים להתעקש שזה לא בא בחשבון, והנבחרת שלהם עוברת באופן אלגנטי לעידן פוסט־זהבי, שזה לא בהכרח רע, בעיקר למען הדורות הבאים.
רק מה, לא זו הדרך. העניין של זהבי הוא לא באמת "סוגיה", ואם בניון וחזן לא רוצים אותו בנבחרת שלהם, אז שיפסיקו להתחבא מאחורי תירוצים שהיו ידועים להם עוד לפני שנכנסו לעניינים, ויגידו במלוא האומץ ובלי למצמץ: אנחנו רוצים להצעיר את הנבחרת, אנחנו רוצים לרענן את הקאדר, אנחנו מאמינים בצעירים, אנחנו מודים לערן על תרומתו לנבחרת, אבל החלטנו לקחת את הספינה בכיוון אחר ואנחנו מאמינים שערן ימשיך להיות אוהד של הנבחרת וכו' וכו'. ואם זה לא נכון והם כן רוצים אותו איתם, אז שיורידו את הווטו וייתנו לו לחבק את הדובי במיטה לבד בחדר לילה לפני משחק.
בינתיים, במקום להגיד לזהבי ביי או במקום לזרום עם השיגעון הפרטי שלו, בנבחרת ישראל עושים את הדברים שאותם אנחנו, העם היושב בציון, יודעים לעשות יותר טוב מהכל. "יש גורמים שמנסים לפתור את העניין", אמר המאמן חזן במסיבת העיתונאים. איזה יופי, יש מאכער שמתווך!
דמיינו את המתווך הזה, מתרוצץ בין פגישות עם זהבי להתלחששויות עם חזן ובניון, מנסה לייצר מתווה שבו זהבי יחלוק חדר עם מישהו אבל יקבל מיטה עם כילה, מציע שזהבי יהיה לבד בחדר עד 22:30 ורק אחר כך ייכנס שותפו לחדר, וכו' וכו'.
ולכן, בקשה מכל הלב לפרנסי הנבחרת: די. דחוף, מספיק. אי אפשר לסבול את זה יותר. תעזרו לנו להיות בעד הנבחרת לקראת צמד המשחקים מול קוסובו ושווייץ. תסגרו את סוגיית זהבי עוד השבוע. תניחו לנו מהמילה "סוגיה". סכמו מראש על המענקים. אל תשאירו ספק לגבי זהות השוער הראשון. אה, ותנו את הכדור למנור סולומון. הגיע הזמן לסוגיית המנור, עם זה אנחנו דווקא נשמח להתמודד.