מדוע סופסל קווין דה בראונה במשחק החיוני מול טוטנהאם לפני שבוע וחצי? זו השאלה שעדיין מטרידה את אוהדי מנצ'סטר סיטי, כי האלופה הפסידה לתרנגולים ללא הפליימייקר ששולב רק בחצי השעה האחרונה, והמאמן פפ גווארדיולה הדגיש שהחלטתו הייתה טקטית. איזו טקטיקה יכולה להצדיק זאת? נדמה היה כי הקטאלוני פוגע במתכוון בסיכויי התכולים לשוב לפסגה. האמת הפשוטה היא כי לו הייתה סיטי מנצחת את טוטנהאם, היא היתה פוגשת הערב את ארסנל כשהיא מעליה בטבלה. במקום זאת, היא עדיין שניה, בפיגור שלוש נקודות ועם משחק עודף. על מנת להפוך לפייבוריטית במירוץ, היא חייבת לנצח את החבורה של מיקל ארטטה, ולשם כך זקוקה לכוכב הבלגי במלוא הדרו.
אולי צריך לחזור למסיבת העיתונאים אחרי המשחק מול ליברפול בגביע הליגה כדי להבין את המניעים הנסתרים של פפ. הג'ינג'י סיפק אז תצוגה עילאית עם שני בישולים לארלינג הולאנד ולנייתן אקה בניצחון 2:3, והבוס התפייט: "קווין היה יוצא מהכלל. אתם מכירים אותו - הוא צריך למצוא את האש הפנימית בתוכו, הייתי אומר להיות נרגן או כועס כדי להיות במיטבו. האנרגיה הפנימית הזו. כאשר זה קורה, הוא עושה הכל - רץ, מבשל, כובש, הוא יותר משחקן. אני יודע שזה לא קל לגלות יציבות כזו בכל משחק, אבל היום היה בו משהו. הוא אמר - אני הולך להילחם. כאשר זה קורה, הוא מיסטר קווין דה בראונה. בשמונה שנים במועדון הוא עשה הכל כאן. אגדה אמיתית. הוא ייזכר לתמיד אחד השחקנים הגדולים ביותר של המועדון הזה".
ובכן, יש כאן שבחים גדולים שבהחלט מגיעים לדה בראונה, אבל גם ביקורת לגמרי לא מוסתרת. לדבריו של גווארדיולה, דה בראונה לא תמיד מסוגל למצוא את "האש הפנימית" שלו, כי קשה לעשות זאת בתדירות המשחקים הגבוהה, וכאשר משהו כבוי הוא לא מפיק מעצמו את המקסימום. אפשר להתווכח עם הקביעה הזו, אבל כך גווארדיולה עצמו רואה את המציאות, ודבר אחד בטוח - במונדיאל באמת לא היתה לדה בראונה מוטיבציה.
בכל הטורנירים הגדולים הקודמים, הוא היה המנוע של בלגיה - רץ יותר מכולם, האדים יותר מכולם, ולקח משחקים שלמים על עצמו כמנהיג אמיתי, גם אם מעולם לא קיבל את סרט הקפטן באופן קבוע. בקטאר, זה ממש לא היה זה, והסיפור התחיל עוד בראיון שהעניק לפני תחילת הטורניר לגרדיאן - ופורסם במהלכו. דה בראונה הבהיר אז שאין לבלגים סיכוי לזכות כי הסגל מבוגר מדי, והיה ברור כשמש שהמוטיבציה שלו לקראת הנסיעה לקטאר כמעט ולא קיימת.
לומר כי דה בריינה לא הפגין את רמתו הרגילה בשלושת המשחקים בגמר הבתים יהיה אנדרסטייטמנט. הוא כמעט ולא הורגש בדקות רבות, המריבות עם שותפים לחדר ההלבשה הלכו והעמיקו, וגאון המסירה המושלמת לא תרם כמעט כלום לשדים האדומים. מבחינתו, הדחה בשלב הבתים הייתה ברכה, כי הוא שידר חוסר שביעות רצון קיצוני מהנבחרת והשתוקק לחזור הביתה - למשפחתו ולקבוצה שלו.
מצד אחד, זה היה צריך לשמח את פפ, כי הוא קיבל בחזרה את השחקן החשוב ביותר שלו מוקדם מהצפוי, וללא פציעות. מצד שני, ייתכן מאוד כי פפ הסתכל על ההתפתחויות בדאגה, כי מעולם קודם לכן - אף פעם בכל שנות היכרותם - לא הפגין דה בראונה תשישות מנטלית כזו. בקטאר אפשר היה לחוש שפשוט נמאס לו מכדורגל. מה יקרה אם התחושות האלה יצוצו לפתע גם במדי הקבוצה? מה יהיה עם ייגמר לו החשק? הוא כבר זכה ב-4 אליפויות ב-5 השנים האחרונות, וצריך להקפיד שלא יגיע למיצוי. מובן שבכל הקשור לבלגיה היה כאן שילוב של חוסר היכולת למצות את הפוטנציאל הקבוצתי עם עיתוי המונדיאל הבעייתי מוסרית באמצע העונה, אבל אפשר להבין מדוע היה גווארדיולה נחוש לשמור על האש הפנימית של דה בראונה.
זו יכולה, אם כך, להיות הסיבה המרכזית להחלטה לספסל אותו מול טוטנהאם. הבלגי לא היה בשיאו במשחקים האחרונים של ינואר, והמנג'ר בחר לנסות לעצבן ולהכעיס אותו כדי להחזירו לכושר שיא. זו עדיין הייתה בחירה מוזרה ושנויה במחלוקת, במיוחד בהתחשב בזהות היריבה שתמיד ניצחה את מנצ'סטר סיטי באצטדיונה החדש, אבל לפחות אפשר להבין את הרציונל שעמד מאחוריה. ואולי פפ אפילו מרוצה מהתוצאות - כי ביום ראשון היה דה בריינה פנטסטי עם שובו הרכב, במיוחד במחצית הראשונה, בעוד האלופה גברה 1:3 על אסטון וילה.
יהיה מגוחך לדבר עליו במונחים של שחקן שצריך להוכיח את עצמו, כמובן. דה בראונה היה ונשאר השחקן החשוב ביותר של מנצ'סטר סיטי, והוא מוביל את דירוג המבשלים בפרמייר-ליג גם העונה עם 11 אסיסטים. סיכוייה של הקבוצה לשמור על הכתר תלויים בו מאוד, והוא אמור להיות הכוכב המרכזי בהצגה מול ארסנל הערב. ובכל זאת, הספסול מלפני שבוע וחצי מכניס כאן זווית פיקנטית נוספת. גווארדיולה הפסיד ליריבה מצפון לונדון כי רצה להעביר מסר מסוים לכוכב הבלגי שלו. כעת צריך דה בריינה להעביר מסר משלו בחזרה לפפ, ולנצח את ארסנל כדי להראות שהוא עדיין בוער חזק מספיק בפנים.
ואם כבר מדברים על המפגשים מול ארסנל, אז באופן ביזארי למדי לא בישל דה בראונה אף שער מול התותחנים מאז האסיסט ללירוי סאנה בתיקו 2:2 אי שם באפריל 2017. מאז הוא כבש ארבע פעמים נגד ארסנל, ומנצ'סטר סיטי השיגה נצחונות בכל המפגשים בליגה, איתו ובלעדיו, אבל בישולים לא היו משום מה. כעת, כאשר הקרב הפך באופן לא לגמרי צפוי למשחק העונה, אולי זה הזמן הנכון לתקן את הסטטיסטיקה המשונה הזו.