אחרי ההשפלה שספגה מכבי תל אביב בנתניה, אפשר כבר לומר, ובסבירות גבוהה מאוד יהיה לזה רוב בקרב האוהדים: הגיע הזמן לקחת פסק זמן ממינוי מאמנים זרים ולהביא לקריית שלום מאמן ישראלי בעונה הבאה. אייטור קראנקה הוא לא הבעיה של מכבי, הוא רק חלק ממנה.
ייתכן שמיטש גולדהאר, כמו בנימין נתניהו, נמצא במלכוד - מלכוד האגו. נתניהו יודע שהוא חייב להגיע לפשרה במהפכה המשפטית שהוא מוביל, אבל האגו שלו אינו מאפשר לו לעשות זאת. גולדהאר (כך נדמה לי) מאמין שצריך לרדת מהמאמנים הזרים וללכת על מאמן ישראלי, אבל האגו לא נותן לו לעשות זאת. יתכן שגולדהאר, כמו נתניהו, יבצע את המהפך המתבקש אחרי שהוא יספוג עוד כמה חבטות. במקום ללכת על דרך המלך, שניהם בדרך הייסורים ובסוף יגיעו לאותה נקודה.
מכבי תל אביב וגולדהאר צריכים להביט לעבר אלונה ברקת. הרבה החלטות אומללות היא קיבלה בתחילת דרכה, היא נפלה עם הרבה מאמנים ושחקנים, היא הוציאה עשרות מיליוני שקלים - והתרסקה. פעם אחת אלונה הימרה על מאמן צעיר, כזה שלא אימן בקבוצות הגדולות, אף אחד לא סימן אותו כדבר הבא והוא אפילו אימן בקבוצה קטנה בצפון הרחוק. ברקת הימרה על ברק בכר. היא, כך סיפרה עם הזמן, גילתה בו לא רק פוטנציאל למאמן גדול, אלא גם אהבה את התכונות שהיו בו (ונשארו): שילוב של יכולת מקצועית ואישיות חזקה. חזקה מאוד. אחד שלא מתרגש מלחץ התקשורת או מדעת הקהל והאוהדים שצמודים לו על הגדר, שהולך עם הדרך שלו ולא רואה בעיניים אף עיתונאי/פרשן/סוכן/עסקן/מקורב. ואלונה הצליחה בגדול. יענקל'ה שחר כבר לקח את הסחורה שהייתה מונחת לו על השולחן.
כאשר ברקת החליטה למנות את אליניב ברדה למאמן, התחושה הייתה שמדובר בסוג של אילוץ. אפילו לא הימור. פשוט סוג של סידור עבודה כדי להוריד מעצמה הרבה כאבי ראש. בין אם זה נכון, ובין אם אלונה באמת האמינה בברדה, היא שיחקה אותה בגדול. ברדה התגלה לא רק כאדם נפלא ונדיר, לא רק כאליל האוהדים והשחקנים, אלא גם כמאמן מצוין. וברדה שילב כמאמן את האישיות שלו (הכובשת), את הידע הרב שאסף בבלגיה, את מה שראה ולמד מקרוב מברק בכר במשך שנים ארוכות, ובעיקר הוא הביא איתו את התכונות האישיות שלו. ברדה התגלה כמאמן מודרני, כאחד שיכול להיות נחמד וחביב, אבל יודע להיות נוקשה ועצבני. ותתפלאו, הוא אפילו יצירתי ומבין כדורגל.
פער 8 נקודות הוא פער שניתן להדביק. הפער בין מכבי תל אביב למכבי חיפה לא מפחיד. יש מספיק נקודות בקופה, יש עדיין ארבעה מפגשים בין מכבי לחיפה להפועל באר שבע. יש שני מפגשים בין הירוקים למכבי תל אביב. הפער בין הצהובים לאלופה ולמחזיקת הגביע הוא הרבה יותר גדול מזה שבטבלה, ולא ניתן להדביק אותו. הפער הוא על הקווים ועל הדשא.
מכבי תל אביב חייבת להבין שכללי המשחק השתנו. אלה הנמצאים בסביבת העבודה של גולדהאר (יצחקי ואנגלידיס) חייבים להוביל למינוי מאמן ישראלי בעונה הבאה. ההחלטה צריכה להתקבל מיד ולהתחיל לאתר את המועמד המתאים ביותר. יש מועמדים ראויים. תכף נגיע אליהם. מכבי צריכה לסמן מאמן, להאמין בו, לתת לו את המושכות, לזוז הצידה ולהמתין לבשורות טובות.
נכון, לגולדהאר הלך קלף עם מאמנים זרים, הם הביאו לו חמש אליפויות. אבל זה היה כאשר היה לו את הג'וקר הכי גדול שדרך כאן - ג'ורדי קרויף. ההולנדי הגיע כדי לבנות מועדון שהיה מרוסק. קרויף, באומנות רבה (מי האמין בו בכלל) בנה מועדון בסטנדרטים אירופיים, הניח בקרית שלום גם את התשתית המקצועית להרבה שנים. קרויף בנה אימפריה במכבי, אבל זהו, התשתית המקצועית שהוא הניח כאן סיימה את דרכה. איביץ' נהנה מחלקים גדולים מהתשתית שהשאיר קרויף, איביץ' תרם את חלקו, והעובדה שהיריבות מכבי חיפה והפועל באר שבע היו בסוג של בנייה מחדש, שיחקה לידיים שלו ושל גולדהאר.
הקנדי האמין שאפשר להשתמש באותה תבנית שהכין קרויף בלי תאריך תפוגה. חשב וטעה. וזו לא בושה להודות. גולדהאר צריך לנצל את הרצון של בכר לעבור לאמן בחו"ל בעונה הבאה. זה הזמן להמר על המאמן הישראלי שיהיה על הקווים במכבי תל אביב. הנה, בשליפה מהירה יש שני מועמדים: אליניב ברדה ויוסי אבוקסיס. מכבי תל אביב זה מועדון בריא, חזק ועשיר. יש לקבוצה תשתית טובה, יש צורך לבצע רענון במצבת הזרים, לוותר על כמה שחקנים שלא מתאימים לקבוצה ביכולת, להתחזק בכמה עמדות מפתח - ואז השמיים הם הגבול.
לאבוקסיס יש את התכונות המתאימות. כמו מאמן זר, הוא מצפצף על מה שכותבים עליו, הוא לא עושה חשבון לתקשורת וגם לא לשחקנים, ולא מתרגש מאוהדים. בבית"ר ירושלים הוא אפילו ניפץ את הסטיגמה (שלא הייתה רק סטיגמה) שהוא מאמן הגנתי. בבית"ר, העונה, הוא הוכיח שגם בצד האטרקטיבי יש לו מה למכור. והרבה. וגם בנוגע לטביעת עין בבחירת שחקנים זרים.
גם ברדה הוא אופציה. סוג של ברק בכר חדש. צעיר, מבטיח, סימפטי וחביב, וגם רעב לתארים ושואף להפוך למאמן שמצליח לא רק בבית. אגב, את ברדה אי אפשר לפתות, אי אפשר "לגנוב", אי אפשר להביא אותו בתחבולות. אפשר (לפחות לנסות) לעשות זאת בדרך המלך. בפנייה ישירה לאלונה ברקת. חוזה גבוה, למשל, עם פיצוי (גולדהאר רגיל לשלם ולקבל פיצוי עבור מאמנים) לבאר שבע, אולי יכול לעשות את העבודה.
ויש עוד מועמדים. יש עוד אפשרות. אפשר להמר על הדבר הבא. אפשר לעשות עבודה יסודית ושקטה בשבועות הקרובים (יש הרי סקאוט במועדון), ולאתר את המאמן הצעיר והמבטיח של הכדורגל הישראלי. מישהו כמו אופיר חיים. ויש לא מעט כאלה. ונניח, נניח שהניסוי של מאמן ישראלי וצעיר ייכשל, אז מקסימום מכבי תל אביב תרשום עוד כישלון בעמדת המאמן. תמיד אפשר לשוב לאופציית המאמן הזר.
היום, יותר מתמיד, רבים מאוהדי מכבי תל אביב נואשו ממאמנים זרים. נמאס להם מרכבת ההרים הזו, נמאס להם להתעורר בכל בוקר ולקרוא ידיעות על מועמדות של המאמן שלהם לקבוצה בחו"ל, על חוסר הוודאות שהפך לדבר שבשגרה, נמאס להם להביט בקנאות על היציבות וההצלחה של מכבי חיפה. וגולדהאר, כמו שחר, לא יכול עוד להתעלם מהתחושות והרצונות של האוהדים.