דיא סבע הגיע למכבי חיפה לא כדי לשבת על הספסל עד שהקבוצה תיספוג שער. אבל זה מה שקרה אמש (ד), כאשר הפועל חדרה הבקיעה שער והובילה 0:1 במשחקה מול האלופה. רק אז הוזנק סבע להרכב וסייע לחבריו להשוות ל- 1:1, בהיותו הטוב והנמרץ בשורותיה.
המאמן ברק בכר, כמו מאמנים אחרים במשחקים רבים, שיתף את סבע מאוחר מידי, ומעט מידי. הדבר תמוה בעיני, שכן בכר ראה מול עיניו עד כמה הפועל חדרה מסוכנת יותר. כאשר מחתימים את דיא סבע לא צריך להסס או להמתין כדי להעלותו בהרכב הפותח. זו תקופה שמכבי חיפה רחוקה משיא כוחה, ולפיכך מקומו של שחקן הרכש החדש שלה הוא ב- 11 הפותחים.
כאמור, לא מעט מאמנים נוהגים להמתין בביצוע חילוף משמעותי עד לרגע שבו הם סופגים את השער. אין לי הסבר הגיוני לשאלה מדוע הם עושים זאת, ואמש היה ברק בכר אחד מהם. סבע עצמו הוכיח עד כמה הוא מסוכן לכל הגנה בארץ, בזכות מהירותו וזריזותו. מיד עם כניסתו למגרש הוא בעט לעבר שער חדרה וגם בהמשך הוכיח שמקומו בהרכב הפותח.
נושא אחר שברצוני להתייחס אליו הוא ספירת מספר השחקנים שלא לבשו את חולצת הלהט"ב בעלותם למגרש. התיקשורת ספרה השבוע מי לא הסכים ללבוש את החולצה, ויצרה רושם כאילו זוהי עבירה גסה על חוקי הכדורגל.
כולנו נגד כפייה כלשהי, והדבר נכון גם לגבי לבישת חולצת הלהט'ב. מי שרוצה, לובש, אך אין להכריח איש לעשות זאת. בוודאי מיותר מאד לנקוב בשמם של אלה שלא לבשו. חופש הבחירה הוא מעל לכל.