זה היה ינואר חם בשדה הכדורגל הישראלי, וכמיטב המסורת - עיקר החום לא הגיע מהדשא (למעט, אולי, ה־0:3 המהדהד שדפקה מכבי ת"א למכבי חיפה) אלא מהאנשים שבאמת מזיזים פה דברים - העסקנים.
לפני שנפרט, רק נזכיר מי זכה לביקורת קשה (או אכל מכות) בינואר הזה - רמז: ציבור הלקוחות של המוצר, כלומר אוהדי הכדורגל, ששוב מצאו את עצמם בתחתית שרשרת המזון הממסדית. בינואר הזה אוהדי מכבי ת"א קיבלו מכות מהמשטרה מחוץ לטדי, ועד היום לא ברור מה הייתה הסיבה; בינואר הזה אוהדי בני יהודה חטפו אבנים בטקס החניכה של "אצטדיון השלום" (פחח) באום אל־פחם, וסוג של עיתונאי שהיה שם טען שזה לא קרה ואחר כך עוד התווכח במשך שבוע עם אנשים בפייסבוק על הנושא; בינואר הזה הותקנה רשת ענקית בחצי מאצטדיון בלומפילד - ששופץ בהשקעת ענק כך שלכולם יהיה נוח חוץ מלאוהדים שמשוועים לגג בימים הגשומים - והמטרה שלה הייתה למנוע השלכת אבוקות לדשא. כמו שכולנו יודעים, אווירת המכלאה לא הרשימה את אוהדי מכבי והפועל ת"א, והדרבי ששוחק במוצ"ש שעבר היה רווי אבוקות.
עכשיו בואו נדבר על מה שלא טופל - ושוב, נזכיר, הכל קרה במהלך חודש אחד. בתחילת החודש פורסם תחקיר בתאגיד השידור הציבורי על מכירת משחקים. מרבית הדוגמאות והסיפורים שהובאו שם היו חלשים יחסית, אבל ההתאחדות לכדורגל שיתפה פעולה עם התחקיר, ומנכ"ל ההתאחדות, אמיר נבון, התיישב מול העיתונאית רוני זינגר במטרה להשיב על שאלותיה. אלא שהתשובות של נבון היו לא משכנעות במיוחד, וזה עוד מילא - אחרי שראיתם שם, בהתאחדות לכדורגל, את התחקיר, ובו לכאורה שחקנים בליגת־העל מספרים במפורש שהם מוכרים משחקים - מה עשיתם? איך קידמתם פתרון? איך ניסיתם למנוע את התופעה? ייתכן שהכל קורה בחשאיות, אבל עד שלא נדע, ומהיכרותנו רבת־השנים עם ההתאחדות לכדורגל, נראה שכלום לא באמת קורה.
עברנו הלאה. כמה ימים אחר כך נערך ראיון טלוויזיוני עם ברק אברמוב, היום הבעלים של בית"ר ירושלים ובעבר הבעלים של בני יהודה. הראיון נערך במשרדו של אברמוב, כשהראיס יושב ליד גביע המדינה, אותו גביע שבני יהודה זכתה בו בתקופת אברמוב. הגביע הזה, בהנחה שלא מדובר ברפליקה - עניין שלא הובהר עד כה - שייך לבני יהודה, לא לאברמוב. ההתאחדות, ששתקה במהלך הקיץ האחרון, שבמהלכו אברמוב פשוט השתין על בני יהודה וכמעט מחק אותה מהמפה עת ניהל סוג של משא ומתן עם משה חוגג מבית"ר, שתקה גם הפעם. מפתיע.
אחר כך זה בכלל הסלים, כשהתברר שסעיד בסול, הבעלים של בני ריינה, נקט אלימות מילולית והטלת מורא ואיומים כלפי אחד הזרים של הקבוצה. ככה בכיף שלו. "אני אשלח אנשים שיטפלו בך", הודיע בסול לזר האומלל. זה תועד ודלף החוצה. אם בסול יקבל את העונש הנהוג בהתאחדות לכדורגל על איומים מפורשים שיש תיעוד וידיאו שלהם, סביר להניח שבקרוב הוא יהיה היו"ר של הנבחרת האולימפית, שאותה מאמן גיא לוזון, עוד מאיים מפורסם.
ויש כמובן בעיית המשכורות באחי נצרת. אומנם יש בקרה תקציבית שאישרה את פעילות הקבוצה בליגה מקצוענית, ואומנם יש התאחדות לכדורגל שתפקידה להבטיח ששחקני הכדורגל בישראל יקבלו משכורות בזמן, אבל היי, למי אכפת.
הייתי מאוד רוצה לדעת איך שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות החדש, מנהל את האימפריה העסקית שלו. איכשהו, יש לי תחושה עמומה שהוא לא מאפשר הלנת שכר במשך חודשיים לעובדים שלו ולא מאפשר למנהלי מחלקות להודיע לעובדים שישלח אנשים שיטפלו בהם. אני גם מוכן להמר שהוא לא מציג במשרד שלו הישגים שקטף עם עסקים אחרים ודי בטוח שאם היה תחקיר לא מחמיא על הביזנס שלו, שינו היה מקים לכל הפחות קבוצת חשיבה אסטרטגית כדי לברר איך אפשר לתקן ולשפר.
אה, אה! כמעט נשכח מלב: בדבר אחד ההתאחדות לכדורגל כן השמיעה את קולה החשוב! מתברר שבמשחק בין מכבי ת"א למכבי חיפה שחקני שתי הקבוצות התעכבו מעט עם שריקת הפתיחה של המשחק ביניהן. הסיבה: לפני המשחק נערך טקס לאחד מגדולי שחקני ומאמני הכדורגל הישראלי מאז ומעולם, גיורא שפיגל - ובנוסף, שחקני שתי הקבוצות עלו עם ילדי וראייטי למגרש, והילדים, הסובלים מקשיים שונים, היו צריכים את הזמן שלהם, והשחקנים גילו סבלנות והקדישו את הזמן הזה לילדים. אז המשחק התחיל באיחור, ובית הדין של ההתאחדות קנס את שתי הקבוצות. או אז הרימה ההתאחדות קולה החשוב, והודיעה שתשלם את הקנס בשם הקבוצות. גיים צ'יינג'ר, חברים, גיים צ'יינג'ר.