חצי שעה לפתיחת הדרבי הישראלי בליגת האלופות, החלו היציעים בהיכל טוטו להתמלא. הפועל חולון והפועל ירושלים הפכו ליריבות מרות ומושבעות, והמאבק הישיר ביניהן גם בזירה האירופית רק הוסיף לעוינות. אפילו להסכמה על הקצאת הכרטיסים לאוהדים הן לא הצליחו להגיע השבוע.
מפגש בין ירושלים וחולון אינו עונה להגדרה של דרבי, אבל כששתי ישראליות נפגשות זו מול זו בפעם השלישית אי פעם באירופה, היריבות המתוחה ממילא מקבלת נדבך נוסף. איש מסביב לא עוסק במשמעות המקצועית של המשחק ובהשפעתו על סיכוייהן של השתיים. "אני מקווה שננצח", מעיר דואי, אוהד שרוף של חולון. "בכל זאת, היריבות עם ירושלים היא חמה".
"הלוואי והייתי יכול לכרוז את המשחק הזה", הביט בעיניים כלות האוהד הירושלמי מתנאל בראשי, שבעיתות שגרה הוא הכרוז בארנה. אני שואל אותו האם צריך לכרוז באנגלית בגלל המסגרת הבינלאומית. הוא צוחק ועונה "זה בסדר, למדתי אנגלית"...
שלוש דקות מהפתיחה, והאולם בחולון מחניק. הקהל המקומי הדליק אבוקות ונפצים, והריח מסביב מזכיר את שוק פורים. החולונים יורדים להפסקת במחצית ביתרון מינימלי 30:35, ואוהדי ירושלים נראים מוטרדים. חלקם תופס את הראש, ואחרים תוהים אם קבוצתם בדרך למאזן 2:0, אחרי שכבר הפסידה בבית לדיז'ון בשבוע שעבר. בצד השני נרשמים חיוכים קלים וזהירים.
אני יורד לחדר ההלבשה עם שתי הקבוצות. אלכסנדר דז'יקיץ' ממלמל משהו שאינני מצליח להבין, וגיא גודס נראה מתוח. היריבות המרה לא הגיעה לשחקנים עצמם, שמחליפים כיפים זה עם זה.
הקבוצות היו שוות ביכולתן, והמשחק נותר צמוד ככל שהתקרב לסיומו. "1, 2, 3, 4, הנה עדי גורדון בא", קוראים אוהדי ירושלים. "חולוניה, חולוניה", מחזירים המארחים שביציע ממול.
היתרון הקטן של חולון נמחק כשעל השעון 3:42 דקות, ובשוויון 57:57 הזעיק גודס פסק זמן בהול. אחר כך, שמונה שניות לסיום, הוא שוב יכנס את שחקניו, והפעם בניסיון נואש להציל את המשחק, בגלל השלשה הגדולה של קאדין קרינגטון, שקבעה 63:65 ירושלמי והתבררה גם כשלשת ניצחון.
ירושלים חוזרת הביתה שמחה עם ניצחון מתוק. האם זה יספיק לה כדי לעלות לרבע הגמר? לא בטוח בכלל, אבל בינתיים היא יכולה לפחות לסמן וי חשוב ויוקרתי. את יריבתה המרה היא הכניעה גם במפעל אירופי.
בפעם הבאה שהן ייפגשו, בראשי כבר יישב ליד המיקרופון.