המפגש המסקרן בין הפועל חולון להפועל ירושלים בטופ 16 של ליגת האלופות מביא איתו לא מעט עניין. בקבוצות יוכלו סוף סוף להגשים את הפנטזיה ולפגוש יריבה ישראלית בלי מגבלות זרים וחוק רוסי למיניו; האוהדים לא יצטרכו לחלום על שופטים מחו"ל שינהלו את המשחקים; ועל הפרקט, מעבר ליריבות וליוקרה, צפוי קרב ישיר על ההישרדות ועל הכרטיס לרבע הגמר. בכל מקרה, האירועים מסביב מבטיחים להביא איתם לא מעט פיקנטריה וזיכרונות שיהפכו נוסטלגיים עם הזמן.
מבחינת הסגולים, שיארחו הערב (רביעי, 19:30) את המשחק הראשון מבין שניים, זו לא תהיה התנסות ראשונה בהתמודדות אירופית עם יריבה מקומית. הם כבר נתקלו בסיטואציה הזו לפני 31 שנים, בפעם הראשונה שהתרחשה, במוקדמות גביע אירופה למחזיקות גביע 1991/92; חולון שיחקה במפגש כפול נגד הפועל גליל עליון, והן נאבקו ביניהן על הכרטיס לשלב הבתים. את מה שקרה שם היא תעדיף לשכוח ולא לשחזר.
חולון הגיעה במומנטום אדיר לכפר בלום (באותם ימים קראו לזה תנופה, ולא מומנטום), לאחר שניצחה בחוץ את בית"ר תל אביב/רמלה במסגרת הליגה הלאומית, הבכירה אז. טרי פייגינס קלע תשע נקודות בדקה וחצי האחרונות והפך פיגור 86:81 לניצחון 86:90. הייתה רק בעיה אחת, שספק אם אפשר היה לדמיין אותה היום: המשחק ברמלה התקיים 24 שעות בלבד לפני ההתמודדות בזירה האירופית.
כך או כך, העליונות הגלילית לא הוטלה בספק אפילו לרגע אחד. רק 1,000 צופים הטריחו את עצמם לאולם, והם חזו בערב פנטסטי של בראד ליף עם 32 נקודות, 14 מ-14 מהעונשין, עשרה ריבאונדים וחמישה אסיסטים. בתוך חמש דקות ברחו המארחים ל-6:13, אחרי עשר דקות הגיעו ל-12:24, וההפרש הגיע בשיאו ל-20 נקודות כשעל השעון פחות משש דקות לסיום. התעוררות של ג'יימס טרי (22) ושתי שלשות של קלווין רוברטס ב-19 השניות האחרונות הפיחו תקווה בחולונים, שהפסידו רק 100:89. "11 נקודות זה לא פער שאי אפשר לסגור", התנחם המאמן המפסיד אפי בירנבוים.
החגיגה של מולי קצורין ושחקניו לא הייתה שלמה. במהלך המשחק פגע אלי בלול בלסתו של דורון שפר, והרכז הצעיר נשלח לבית החולים עם חשש לשבר. "אני אוהב מאוד את דורון, זה לא היה בכוונה", התנצל שחקן הפנים. "מחר אני כבר אצור עמו קשר".
עד כאן הכל נשמע הגיוני, שגרתי ומתקבל על הדעת. אלא שאז הגיע הגומלין, והסערה מסביב הוצתה. ערב לפני המשחק באולם הפחים, בזמן ששחקני חולון מקיימים את האימון המסכם, נכנסו למגרש שחקני הגליל. בירנבוים ביקש ממנהל הקבוצה יוז'י ועיש להוציא אותם, וכך קרה. "אני מאוכזב מאוד מהיחס המחפיר של חולון", הגיב קצורין בזעם. "הגענו מוקדם כדי להתלבש ולעשות טיפולים לפצועים, ונאלצנו לחכות כשעה בגשם בתוך המיניבוס. ההתנהגות הזו מתאימה לזמנים של לפני 30 שנה", אמר לפני כ-30 שנה. ועיש אמר למשמע דבריו כי "הם ביקשו להתאמן ב-20:30 והגיעו ב-18:30. היה הוגן מצידם שלא להיכנס כשאנחנו מתאמנים. זה המשך מסע ההכפשות של הגליל נגדנו".
וזה היה רק הפרומו, כי הבלאגן האמיתי התעורר בתוך חולון פנימה, בלי קשר לגליל. ליף ויואב קדמן (21 לאיש), נטולי שפר הפצוע, היו יכולים להרשות לעצמם להפסיד בהפרש שלא יעלה על עשר נקודות, וטיילו לניצחון כפול 81:90. קשה לומר ש-500 הצופים ביציע הופתעו. עוד לפני הפתיחה הם שמעו מיו"ר המועדון משה נועז כי הוא בכלל לא רוצה שקבוצתו תנצח, בגלל המשבר הכספי שבו הייתה מצויה. קית' בנט ופייגינס כלל לא שיחקו; האחד שוחרר לטוס לארה"ב באופן מסתורי, והאחר הגיע למשחק וסירב להתלבש משום שטען לפציעה. על רקע אמירתו של נועז לאוהדים, קשה היה לחמוק מקישור בין הדברים, וב"מעריב" נטען למחרת כי פייגינס מסוכסך עם המאמן, שהחליט לנפותו עוד קודם.
"הבעתי את משאלת ליבי שנפסיד ונוכל לשרוד כלכלית", הסביר נועז בסיום, "אם היינו מנצחים היום, היינו מפסידים לבסוף גם את גביע אירופה וגם את הליגה". הקהל החולוני סירב להשלים עם מה שראה. עשרות אוהדים פרצו למגרש עם הבאזר, שברו את הלוח באחד הסלים ולא היו רחוקים מפגיעה פיזית בנועז ובפייגינס. גם בירנבוים לא יישר קו עם הגישה התבוסתנית, והסכים לומר בסיום רק שלוש מילים - "תשאלו את נועז".
"חולון מתפוררת", הייתה הכותרת במדור הספורט של "מעריב" למחרת המשחק, וחזתה את העתיד לבוא בשבועות הבאים. פייגינס לא חזר עוד ללבוש את מדי הקבוצה, טרי ובנט החרימו אימונים ובירנבוים התפטר כעבור חודש. הוא הוחלף בידי אילן קובלסקי, והקבוצה סיימה במקום השישי בליגה.
והגליל? הניצחון הכפול על חולון שלח אותה לבית רבע הגמר האירופי, שבו דורגה במקום האחרון עם מאזן 8:2. בזירה המקומית היא הצליחה הרבה יותר, כשהניפה את גביע המדינה והודחה בידי מכבי תל אביב בחצי גמר הפלייאוף. כעבור שנה היא נקמה בה, וזכתה באליפות היסטורית.
זה היה הדרבי הישראלי הראשון אי פעם במפעל אירופי. 19 שנים אחר כך, מכבי חיפה וברק נתניה נפגשו בשלב הבתים של היורוצ'אלנג' והחליפו ביניהן ניצחונות חוץ. כעת חוזרת חולון לזירת הפשע, מול היריבה שמעוררת בה הכי הרבה אמוציות, והיא תקווה בעיקר לדבר אחד: שמאורעות סתיו 1991 לא יחזרו על עצמם.