כל אחד מאיתנו בני האדם מתחיל את חייו בנקודת פתיחה שונה. כשנולדים בפסגה או קרוב אליה, אין הרבה לאן לטפס וקל מאוד להתחבר לנוחות, מבלי לפתח שאיפות. יש המתחילים בגובה פני הים, ולהם הרבה מקום לשאיפות, אך גם עומקים חשוכים מתחת. כריסטיאנו רונאלדו אמנם לא נולד בסמוך לים המלח, אבל הוא התחיל את חייו מהמקום הכי נמוך בעולם, כבן זקונים למשפחה קשת יום. אמו עבדה כטבחית ואת שאר זמנה הקדישה לתחזוק הבית וטיפול בילדיה, אביו היה חייל משוחרר ושתיין שמצא את עצמו בעבודות מזדמנות.
מגיל צעיר לימדו את כריסטיאנו את מקומו בעולם, הסבירו לו שעליו לעבוד קשה ולא להיות הרפתקן, להישאר צנוע ושביום מן הימים אולי ימצא את עצמו מגיע לגובה הים, או אפילו מוצא נחלה על איזו פסגה נחמדה עם נוף פסטורלי. לימדו אותו לא לחלום בגדול. לרונאלדו היו מספיק סיבות ותירוצים לא להצליח, אבל הוא היה שונה.
כשהילד הצנום מהאי הנידח מדיירה הביט למעלה, הוא הביט היישר אל הכוכבים. לא עניין אותו שהמסע לשם ארוך ומפתל ושכל סביבתו האוהבת ותומכת לא האמינה שהדבר אפשרי בכלל. גם לא עניין אותו שהנפילה מגובה כזה תהיה ככול הנראה קטלנית, ועדיף לו להתפשר על משהו קצת יותר ריאלי. הנער הפורטוגלי הסתכל עם ניצוץ בעינים, עם אש פנימית, וסימן מטרה. כריסטיאנו ידע שהוא קורץ מחומר אחר, שכל שאר הילדים בגילו לא מסתכלים גבוה כמוהו כי הם בוודאי יודעים שאין ביכולתם לטפס לגובה כזה, אבל הוא גם הבין שהכישרון שאיתו נולד ממש לא יספיק כדי להשלים את הטיפוס, וכי עליו לתת את כל כולו, כי רק ככה מגיעים לגדולה.
אז כריסטיאנו התחיל לעבוד. הוא לא נח עד ששלט בכדור בצורה אבסולוטית וביצע בשלמות כל תרגיל. רונאלדו ידע שכדי להראות את יכולותיו באמת, הוא יצטרך לעזוב את ביתו, לכן עזב את מדיירה בגיל צעיר והצטרף אל קבוצת הפאר הפורטוגלית ספורטינג ליסבון. זה כמובן לא הספיק לו, אז הוא עבד והתאמן שעות כפולות עד שבלט באופן חריג מעל כל שאר הילדים. כשכריסטיאנו הצליח סוף סוף להגיע לגובה פני הים, לרכבל שהוא מצא כדי לעלות לפסגה היה שם - סר אלכס פרגוסון. המון כוכבים שנוגעים מוקדם בפסגה כמו שקרה לו, מבינים שהאוויר שם דליל מדי ומתחילים בירידה. אבל רונאלדו הסתכל שוב למעלה בידיעה שלפניו עוד טיפוס אחד. מה שקרה מאז ועד היום כבר ידוע לכולם.
מהזכיות בפריימרליג וליגת האלופות והפסגות הגבוהות שכבש יחד עם יונייטד, דרך המעבר הנוצץ לריאל מדריד ב-2009, איתה שבר וקבע כל שיא אפשרי, ועד המעבר המפתיע לגברת הזקנה יובנטוס, שגם במדיה המשיך לגרום לכולנו לשפשף עיניים כלא מאמינים. ואם לא די בכך, בגיל שבו הרוב בוחרים לתלות את הנעליים או לעבור ל"נופש בתשלום" בארצות הברית או בסין, רונאלדו לקח על עצמו את האתגר הגדול ביותר שהתאפשר לו: להחזיר את מנצ'סטר יונייטד השוקעת אל קדמת הבמה. ולמרות שנכון לכתיבת שורות אלה האליפות עוד לא שבה לאולד טראפורד, רונאלדו סיים אשתקד את עונת הבלהות של קבוצתו כמלך שעריה הבלתי מעורער, וכשחקן שבגיל 37 השדים האדומים היו תלויים בו בצורה מוחלטת, עד כדי כך שהם לא השיגו ולו ניצחון אחד בלעדיו בליגה.
מבט חטוף על הקריירה של כריסטיאנו מראה שהוא שבר כל תקרת זכוכית שהוצבה בפניו. ב-20 שנות קריירה, הכוכב הפורטוגלי טיפס מעלה ולא הסיט את תשומת ליבו מהדרך והמטרה שהציב לנגד עיניו - להיות הטוב ביותר.
בקיץ האחרון היה נדמה שפנינו מועדות לעוד עונה בה כריסטיאנו ממשיך לגרום לנו לתפוס את הראש ולהראות לנו שגיל הוא רק מספר, אבל אז קרה משהו. טרגדיה אישית נוראה פקדה אותו ואת משפחתו, כאשר הילד שלו ושל זוגתו ג'ורג'ינה מת בלידה. התקופה הקשה שעבר בעקבות זאת גרמה לו לבחון ולהעריך את חייו מחדש. הוא עצר לרגע את המירוץ בו היה כל חייו, הביט לצדדים ונדהם ממה שראה: אין אף אחד מסביבו, מלבד חייזר ארגנטינאי נמוך קומה אחד שמרחף לידו בחלל. כריסטיאנו טיפס כל כך גבוה עד שכבר לא ראה את הקרקע, ופתאום כמו בן אנוש רגיל - הוא נתקף בפחד גבהים.
לראשונה בחייו הוא התקשה להתמודד עם הביקורות הרבים שהופנו אליו. הרי בני האנוש שמסתכלים מלמטה לא אוהבים לראות מישהו בגובה הזה, שמזכיר להם לאן הם היו יכולים להגיע. הם ינצלו כל אפשרות להוריד אותו בחזרה לגבהים שלהם. משם התחילה הנפילה החופשית מהשמיים.
הוא חווה פתיחת עונה חלשה שלא הזכירה כלל את הסטנדרטים אשר רונאלדו הרגיל אותנו אליהם, וגרמה לאובדן המקום בהרכב יונייטד ולסכסוך מתוקשר עם מנג'ר הקבוצה אריק טן האח. כריסטיאנו ראה את המונדיאל בקטאר עם פורטוגל שלו כהזדמנות אחרונה לבלום את הנפילה, אבל שום דבר כבר לא יכול היה לעשות את זה.
כריסטיאנו חווה מונדיאל פושר בלשון המעטה, כבש רק שער אחד וגם הוא היה בפנדל, איבד במהלך שנוי במחלוקת את מקומו בהרכב לכוכב העולה של בנפיקה, גונסאלו ראמוס, וראה איך נבחרתו מודחת בידי מרוקו שסיפקה לנו את הפתעת המונדיאל.
למי שמעריך את הפנומן הזה ואת פועלו, חצי השנה האחרונה הייתה קשה לצפייה. כמו מיתוס שמתנפץ לנגד עינינו. האיש שהתרגלנו שיקפיץ אותנו מהכיסא, זה שהפך את הרגעים הכי לא צפויים להכי צפויים שיש, שגרם לנו להאמין שלא משנה מה קורה על הדשא ובאילו נסיבות - ברגע האמת הוא יהיה שם בכדי לזכות בכל הקופה, פשוט לא היה אותו איש. רונאלדו נראה כבוי, חסר ביטחון ואמונה בעצמו, הבעיטה והניתור כבר לא אותו הדבר, והאופי הווינרי וחסר הפשרות שכלכך אפיין אותו, נבלע בתוך גמלוניותו.
לפני שבועיים נפל הפור. העולם כולו התייצב אל מול מסכי הטלוויזיה כדי לצפות בטקס הצגתו של רונאלדו כשחקנה החדש של אל נאסר הסעודית, שצירפה אותו בשכר צנוע של 200 מיליון יורו בעונה. ואם מישהו תהה האם כריסטיאנו, בגילו המופלג, עוד מסוגל למשוך את תשומת ליבו של עולם שלם כפי שעשה בעבר, קבלו את הנתון הבא: טקס הצגתו החגיגי של באל נאסר גרף כמות אסטרונומית של כ-3 ביליון צפיות בכ-40 ערוצים שונים ברחבי העולם, כאשר אפילו בזכייתו האייקונית של ליאו מסי במונדיאל, במשחק שנחשב בעיני רבים לגמר הגדול בהיסטוריה, צפו פחות אנשים.
הרבה אנשים שראו את הצגתו של הפורטוגלי כמוני, לא היו יכולים שלא לחוש צביטה קלה בלב, שמסמלת את סופו של עידן. אולי העידן המפואר ביותר בתולדותיו של המשחק. אך עם כל הצער שבדבר, אנחנו, כמו גם כריסטיאנו עצמו, הבנו שכל דקה נוספת שלו על כר הדשא באחת מהליגות הגדולות באירופה תכתים את הקריירה והמורשת המדהימה שהוא בנה בשתי ידיו במשך שני עשורים.
ומה איתנו? לנו נותר רק להודות לרונאלדו על שבחר לחלוק איתנו את גדולתו. לנצור את אינספור רגעי הקסם ואת רכבת ההרים הרגשית שהעביר אותנו מדי משחק, עונה ותואר. חובתנו היא לזכור את רונאלדו בשיאו, ולא את הכוכב הנופל אותו אנחנו רואים כיום. וכן, עלינו לסלוח ולהבין את כריסטיאנו על סיום הקריירה הקצת חמוץ אשר אנו חווים ממנו כעת. כמו שציינו מקודם - אנושיות, על כר הדשא בכל אופן, היא דבר חדש עבורו. אז אם אתם שואלים את עצמכם איפה הכל השתבש, מתי רונאלדו איבד את מגע הקסם שלו? לי אישית כבר יש תשובה - הכל התחיל ביום בו כריסטיאנו רונאלדו הסתכל למטה.