רגשות מעורבים בהפועל תל אביב לאחר ה-3:3 אתמול (שבת) מול הפועל חיפה. מצד אחד, בירידה למחצית הכל היה נראה מרוסק ובדרך להפסד שעוד היה עשוי לגרום לזעזועים, ומנגד מחצית שנייה של חזרה לעניינים, אך שוב ספיגת שער קל וכמעט הפסד בסיום. עם כל הכבוד לדקות הטובות, נראה כי הבעיות של הקבוצה לא באמת נפתרות ולא ברור מהיכן יבוא השינוי.
זאת לא הפעם הראשונה שהפועל תל אביב בעידן דראפיץ' פותחת משחק טוב ונעלמת אחרי שער שהיא סופגת. יש הרבה בעיות מנטליות בקבוצה, אתמול בפיגור 2:0 העובדה שלא היה קהל נתנה לשחקנים את השקט לחזור בחצי השני. ועדיין, גם שחקנים בקבוצה לא מתלהבים מהדקות הטובות ואומרים: "הפועל חיפה לא הגיעה למשחק והלכה על המגרש. לא ברור איך ספגנו שלושה שערים ולא ניצחנו משחק כזה".
זה לא סוד שבמועדון מגדירים את עמדת השוער כעמדת החיזוק המרכזית לחלון שבפתח. אמנם סטפן מרינוביץ' הציל את הקבוצה מהפסד עם הבאזר, אך הוא דאג לטעות השבועית ולשער קל להפועל חיפה עם מיקום רע בשער השלישי. במועדון מבהירים כי יצורף שוער, ישראלי או זר, אך מנגד גם רומזים לשוערים ישראלים כמו אריאל הרוש ובוריס קליימן כי "לא ניתן חוזים מנופחים לטווח ארוך רק בגלל שאנחנו במצוקה". גם אנטואן קונטה, אשר למועדון יש אופציה להיפרד ממנו בינואר, עשוי להיחתך על מנת לפנות מקום לבלם אחר. במועדון בודקים אופציות וישנה אכזבה מהגישה הכוללת של הבלם. התחושה היא שקשה לסמוך עליו ועל מצבי הרוח שלו להמשך הדרך, מה גם שהוא חוזר ואומר שהוא מעדיף לשחק בתור מגן ולא כבלם.
הבעיה בהפועל תל אביב היא שאף אחד לא יודע מה הנוסחה. דראפיץ' כבר מדבר על "לחבר את החצי השני נגד באר שבע עם החצי השני נגד הפועל חיפה", מהגביע הוא לא לוקח כלום כי אף אחד לא באמת יודע מה הנוסחה שיכולה להוציא את המועדון מהבוץ. יש הרגשת אבדון, מנסים לזרוק משהו חדש ומקווים לטוב, לא באמת עושים משהו שמאמינים בו. דראפיץ' אומר בראיונות ובמסיבות העיתונאים את מה שהוא מרגיש שצריך להגיד, בתוך תוכו הוא רואה את המשחקים שוב ושוב לאורך השבוע ולא מבין מהיכן להביא פתרונות. קבוצה שסופגת 28 שערים ב-14 משחקים, ממוצע ספיגה של שני שערים למשחק, לא יכולה כמעט לנצח משחקים ולייצר נקודות בקצב גבוה. משם זה צריך להתחיל.
הקיץ של הפועל תל אביב נוהל בסימן "ותיקים הביתה". כל מי שמעל גיל 30 עם חוזה שהוא לא בשכר חייל פלוס, היה על הכוונת. כולם קיבלו רמזים ברורים, זה הגיע אפילו לדן איינבינדר ובן ביטון. ועדיין, במצבה של הפועל תל אביב, הסיכוי שלה לצאת מהמצב בו היא נמצאת, תלוי בשחקנים שיודעים להתמודד תחת לחץ. כבר סיכמו את הקריירה של עידן ורד, אבל אתמול ב-2:0 הוא הרים את הקבוצה גם בחדר ההלבשה וגם על הדשא בדרך לקאמבק, בזמן שאחרים רעדו. ורד כבר היה על תקן מיני-מנודה, מתאמן בלי יכולת לשחק. גם שלומי אזולאי היה במשבצת הזאת לקראת ינואר ואתמול התלבש ונכנס בדקה ה-90. מה שקורה עם השניים האלה זה אולי סממן הכי מובהק להתנהלות הרעה של האדומים העונה.
כל הזמן מדברים על חלקו של עומר בוקסנבוים בכישלון המקצועי העונה. עוד לפני שנכנסים למעורבות שלו ברמת הסגל, ברגע שאתה מסכים להגדרתך כמנהל מקצועי זה קודם כל עליך. כל השאר הן רק תוספות. השבועות הקרובים והחלון שבפתח הם גם זמן של בוקסנבוים לעשות חושבים, מה שלקח בו חלק עד כה נכשל ובסיטואציה הנוכחית צריך ניסיון וקבלת החלטות שעדיף להשאיר לאחרים. עדיף לנסות ללמוד מהצד את כל הטעויות על מנת לשנות בקיץ, אם הוא ימשיך בתפקידו.
בוקסנבוים זכה בצדק לסופרלטיבים מדהימים על ההצלחה בנוער, אבל ניהול מקצועי של קבוצה בוגרת זו אופרה אחרת. הוא חייב להביא איתו כריזמה, שליטה במערכת, דומיננטיות, שאנשים יסתכלו עליו כאיש שמוביל את המועדון. אחרת מפרשים זאת כחולשה. התקרית עם אדי גוטליב בזמנו היוותה מראה להכל, גוטליב דיבר לבוקסה כך כי הרגיש שהוא יכול ובוקסה ענה לו כמו שעונה אחד שלא מרגיש בשליטה מלאה על התפקיד שלו. חוסר ביטחון שמתחיל מהקרדיט מלמעלה, בסופו של דבר אלה הדברים שמכריעים את המשרה של מנהל מקצועי בבוגרים.
כשמדברים על אוטוריטה אמיתית, זה מתחיל אצל בוקסנבוים גם מול השחקנים. בתחושה, בחיבור. חלק מהצעירים איתו, אבל שם זה נגמר. זה לא שמישהו נגדו, אך פשוט לא יכול להיות שכל שחקן שני בהפועל תל אביב חושב שהוא משחק או לא משחק כי המנהל המקצועי רוצה. במרבית המקרים זה אפילו לא נכון, אבל זה כל הזמן באוויר בין השחקנים, בתוך המועדון, וזה לא מוסיף לו נקודות.
בגדול מסתכלים על בוקסנבוים כסוג של יועץ מקצועי שמעורב בהחלטות, משהו לא ברור, וזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם בתפקידו. אם הוא רוצה להצליח בתפקיד, הוא חייב למצוא את הדרך לשנות זאת.