לפעמים התסריט הצפוי ביותר מתממש. זה קורה בדרך כלל כשמעורבים יותר מדי כספים, אינטרסים ורצונות של גורמים גדולים (שבדרך כלל בוחשים מאחורי הקלעים) - אבל אם לא מאמינים בקונספירציות אלא בתום הלב הבסיסי של כל אדם ואדם, אפשר להגיד שזה קורה כשגיבור־העל האחרון שנותר על המסך מגיע לקרשנדו לקראת רגע ההכרעה שממתין בנקודת האל־חזור.
ונקודת האל־חזור בסיפור שלנו היא גמר המונדיאל. נכון, החמוצים שבינינו ישמחו לספר שאם מדינה מושחתת ותומכת טרור, שהערכים שלה הפוכים מכל מה שהטיפו לנו הליברלים הכה צודקים מהמערב הנאור ב־30 השנים האחרונות, זכתה לארח את המונדיאל, אז מה הסיכוי שפרנסי אותה מדינה לא ישפיעו על תסריט הגמר כך שגיבור־העל הצפוי יזכה בו, ולנצח ייזכר כמי שזכה במונדיאל דווקא שם. אין מלבין פשעים נגד האנושות טוב מזה (למעשה, זה בדיוק הסיפור שסיפרה לעצמה החונטה בארגנטינה בכל הקשור למונדיאל שנערך שם ב־1978).
אבל אם ננסה לא להיות קולה בלי גזים לרגע, אפשר בקלות לשפוך טונות של רומנטיקה לסיפור הזה: הנה מסי, שגדל בצלו של דייגו מראדונה מהרגע שנגע בכדור, יכול להניף את גביע העולם בכדורגל - התואר היחיד שחסר לו בארון - דווקא במונדיאל הראשון שנערך אחרי שמראדונה כבר לא בין החיים. יכבוש בגמר וירים חולצה כדי לחשוף פוסטר של דייגו מתחת למדי המשחק? אולי. יקדיש לו את הגביע? גם אולי. יצליח להזיז את הנטל שמונח על כתפיו כבר למעלה מעשור אם יביא את התואר? די בטוח.
אפשר גם לקחת את זה למאבק בין שני כוכבי־העל של 20 השנים האחרונות: בעוד כריסטיאנו רונאלדו רץ לבדו לחדר ההלבשה כשהוא מתייפח, אחרי שפורטוגל הודחה בבושת פנים מול מרוקו ברבע הגמר במוצאי השבת שעברה, מסי משדרג את המשחק הקבוצתי שלו ומביא אותו לשיא - בישול אדיר וגול (בפנדל) מול הולנד ברבע, גול (בפנדל) ובישול אדיר מול קרואטיה בחצי - מסי "טוב הלב" (כפי שמכרו לנו 20 שנה) לחלוטין עושה את כל מה שכריסטיאנו, "נבל־העל המרושע" (כפי שמכרו לנו 20 שנה), לא הצליח לעשות.
אבל יש גם דרך שלישית: מסי לעולם לא יהיה גדול ממראדונה. אפשר ללמוד את זה מכמות הפאולים שנעשו על כל אחד מהם במונדיאלים - מסי, שמקבל הרבה יותר חופש פעולה והרבה פחות מכות מהיריבים, צריך לשחק עוד עשרה מונדיאלים בערך כדי להגיע לכמות העבירות שנעשו על דייגו בשלושה וחצי מונדיאלים. והרבה יותר חשוב: מראדונה לא היה צריך להתאמץ כדי למכור סיפור, לא היו לו יחצנים ולא עמודי סושיאל. הוא היה הסיפור, וכשהוא לא היה הסיפור, הוא היה גדול מהסיפור.
זה לא יפחית, כמובן, מההישג האישי של מסי, אם יניף את הגביע ביום ראשון. זכייה באליפות העולם תהיה דבר ענק, בטח בגיל הזה, אבל אין צורך לעסוק בהשוואות. לפעמים, פשוט, צריך להסתכל על הסרט שמוקרן לנו מול העיניים וליהנות ממנו כסרט, בלי יותר מדי משמעויות.
צרפת בעננים אחרי החזרה לגמר: "אפשר לעשות היסטוריה"
הנפה שלישית מובטחת: ארגנטינה וצרפת ישברו שוויון בגמר
"עוד בובו": ארגנטינה מסתערת על "האויב הספרדי" של מסי
נכון שכל העולם עוסק בגמר המונדיאל, אבל בביצת הכדורגל החשובה באמת - זו שמתקיימת בעליבות שיא בין הירדן לים התיכון, קרה השבוע משהו שאסור לעבור עליו לסדר היום. במהלך משחקי הגביע שנערכו בתחילת השבוע נפגשו הפועל עפולה והפועל תל אביב. התוצאה היבשה היא שעפולה - קבוצת לאומית לא רעה בכלל - ניצחה את הפועל תל אביב - שהיא לכל הפחות קבוצה מוזרה.
אבל זה לא הסיפור, אלא הדרך: יש מישהו שלא ראה את הגול שהפועל תל אביב קיבלה? כדי לא להוציא דיבה, לא ננקוב בשמות המעורבים בגול הזה מהצד הסופג, רק נאמר שאם הם יירדו מהבלוק כדי לשחק כדורגל בשכונה בשישי אחר הצהריים, אחרי גול כזה יבחרו אותם אחרונים, אם בכלל. מדובר בגול שיכול להעסיק את ויצמן יער, מודיעין אזרחי ומי לא במשך כמה חודשים טובים, רק כדי להגיע למסקנה שאין מצב שזה גול לא כשר, כי אי אפשר לקבל גול כזה "בכוונה תחילה". גול שמצדיק לכל הפחות ועדת חקירה מקצועית. גול שלא ברור איך האחים ניסנוב לא הגיעו בעקבותיו עם D9 למתקן האימונים בוולפסון כדי להרוס הכל ולבנות מההתחלה. איזה כיף שחוזרים לחצי שנה רצופה של כדורגל ישראלי עכשיו, הא?