הליגה האנגלית בכדורגל הייתה ונשארה הטובה והמרתקת ביותר בעולם. כמה מקבוצותיה אף זכו לא מעט פעמים בגביע אירופה לאלופות, אבל בנבחרתה הלאומית אין כל חדש. 52 שנים היא נכשלת בניסיונותיה לזכות בגביע העולם, ואיך אומרים, התרגלנו.
זכייתה היחידה בו הייתה ב־1966, כאשר אירחה את טורניר הגמר שבו גברה על נבחרתה של גרמניה המערבית בתוצאה 2:4. המשחק הזה, שנערך באצטדיון וומבלי בלונדון, נחשב לגדול שבמשחקי גמר של גביע העולם. כמעט בלתי נתפס שמולדת הכדורגל לא מסוגלת לחזור על הישגה מאז, וזאת חרף מאמציה לממש את מילות שירה המפורסם: "הכדורגל חוזר הביתה. כבר עשורים רבים מאוד בהם התאחדות הכדורגל האנגלית מנסה להגיע למסקנות הנכונות לגבי עתידה של הנבחרת הלאומית, וגם כאשר נדמה שהיא מצויה בדרך הנכונה, התוצאה היא אכזבה אחת גדולה ומתמשכת.
למשחקי גביע העולם בקטאר הגיעו שחקני אנגליה בכושר גופני מעולה, ובכושר משחק מעולה, מפני שטורניר הגמר הזה מתקיים לראשונה בחודשי נובמבר ודצמבר, ולא בסיומה של הליגה האנגלית המפרכת. אבל החטאת בעיטת עונשין גורלית של הארי קיין מול אלופת העולם צרפת, שוב שלחה את האנגלים הבייתה בידיים ריקות. החטאת הפנדל הגורלי מול צרפת היא בסך הכל סימפטום שצץ בכל פעם שבה נבחרת אנגליה חייבת להעלות הילוך. בסה"כ מדובר בנבחרת שאמורה לספק תוצאות מעולות, וששיחקה טוב יותר מצרפת. אבל בניגוד למהלך המשחק, אנגליה הפסידה בו ושילמה מחיר יקר, כי צדק בכדורגל הוא בשתי מילים כדור ברשת.
טורניר גמר גביע העולם הקרוב יהיה בשנת 2026, בדיוק 60 שנים לאחר שבובי מור, קפטן נבחרת אנגליה דאז, הניף את גביע העולם. ארבע שנים נותרו להתאחדות הכדורגל האנגלית כדי להעמיד נבחרת שיהיו לה לא רק כדורגלנים מעולים, אלא שחקנים בעלי עוצמה מנטלית, שבלעדיה אי אפשר לכבוש את האוורסט. במונדיאל בקטאר נוכחנו בכך ששחקנים מנבחרות לא מעטות מחמיצים בעיטת 11 מטרים, משום שהרגלים רעדו בדיוק ברגע שבו עליהן להיות איתנות וחזקות. במאמר שכתבתי, הגדרתי זאת כחרדתו של בועט ה־11. הוא מודע לכך שמאות מיליונים בעולם צופים בו, ושניצחון או הפסד תלויים על גבו כמשקולת כבדה.
לא כל אחד הוא אלוף עולם, אולם כל אלופי העולם הם בעלי חוזק נפשי מיוחד במינו, המסוגל להתמודד עם המשימה הקשה מכולן: להגיע ראשון לקו המטרה! מי יודע, אולי בעצם זה מה שחסר לנבחרת אנגליה שנים כה רבות.