ללי אליס הייתה את עבודת החלומות - הוא היה נפגש עם שלושת חבריו, שהכיר לפני יותר מעשור, ודיבר על החיים, חוויות, ובעיקר על כדורסל. איך זו בדיוק עבודה? זה היה במסגרת הפודקאסט "No Dunks" של המגזין "The Athletic". לפני כן, הארבעה אפילו הגישו תוכנית בערוץ ב-NBATV. אבל לי החליט לעזוב את כל זה, כדי לשחק כדורסל מסביב לעולם. הוא הציב לעצמו אתגר - לשחק 20 משחקים ב-20 ערים ב-20 מדינות שונות.
היעד של לי הוא הכדורסל השכונתי, לא ה"סטריט בול", אלא הכדורסל שכל ילד שיחק במגרש ליד הבית. זה לא משנה אם המגרש חדש או ישן, אם יש רשתות בסלים ואם הלוח הוא מעץ או פלסטיק, העיקר שאפשר לשחק. לכן החלק העיקרי באתגר הוא שכל המשחקים ייערכו במגרשים בחוץ, ולא בתוך אולמות. "מגרש באולם יכול להיות בכל מקום", הסביר לי. "בבלגרד יש מגרש שנבנה בתוך מבצר, אז יש בו אווירה מסוימת שיכולה להיות רק בו, ורק בעיר הזו, לעומת מגרש בתוך אולם, שיכול להיות יפהפה, אבל בכל מקום בעולם".
בימים אלו לי חזר לארצות הברית מהסיבוב הראשון של האתגר, לאחר שביקר בגרמניה, יוון, סרביה, קרואטיה וסלובניה. כבר עכשיו, אחרי השבועיים הראשונים, הוא מעוניין להרחיב את האתגר ולא להסתפק ב-20 מדינות בלבד. "אני פשוט אמשיך לעשות את זה ככל שאוכל. 20 זה רק האתגר הראשוני", אמר.
לדבריו, הוא רצה לשלב בין שתי אהבותיו הגדולות - כדורסל וטיולים. הרעיון התחיל ללבוש צורה ברגע שהחליט לקחת את נעלי הכדורסל שלו לביקור בברלין. "שיחקתי שם, וזה לא שהייתי ממש טוב, אבל כשהעליתי את ה'היילייטס' לרשתות, קיבלתי הרבה תגובות וחשיפה", סיפר. "זה ממש תפס תאוצה כשהגעתי לברצלונה, מאז אנשים התחילו להזמין אותי לשחק איתם במדינות אחרות".
ההצעות למשחקים לא הגיעו רק מאירופה, אלא גם מדרום אפריקה, נפאל, תאילנד ואפילו איסלנד. "אלו מדינות שאין בהן ממש תרבות כדורסל", אמר לי בהפתעה. "כשאנשים מדברים על כדורסל, הם לא חושבים על איסלנד או נורבגיה. אני בהחלט מתכוון להגיע לשם בהמשך". מבחינת לי, גם ישראל ושאר המזרח התיכון הם יעדים אפשריים: "הייתי בקיץ במצרים, והמון אנשים הציעו לי לארגן משחקים, אז כן - הייתי רוצה להגיע לישראל ולכל האזור, אבל אין עדיין תאריך לזה".
נחזור לכדורסל בשכונה. כמו לפני כל משחק ליד הבית, לי צריך לאסוף שחקנים. למרות שהוא מקבל הרבה הודעות והזמנות לשחק, כבר קרה פעם או פעמיים שכמעט ובוטל המשחק בגלל שלא היו מספיק משתתפים. אבל כמו בכל סיפור אהבה, מתגברים על המכשולים, ומצרפים את כל מי שרוצה לשחק. כך לי מצא את עצמו בקבוצה עם גבר בן 65, שלא מחטיא משלוש, ונגדם נער בן 16, אתלטי, שהצליח להגיע בכל התקפה לסל.
"אם אתה רוצה לשחק כדורסל, אז נעשה את זה - זה לא משנה מי אתה, בן כמה אתה, או מאיפה באת", הסביר לי. "כדורסל הוא כמו גשר לעזור לאנשים להבין שאנחנו הרבה יותר דומים מאשר שונים". המסר של האתגר ברור, כדורסל הוא משחק גלובלי, ולכן לי בחר להתחיל את המסע שלו במזרח אירופה, שם תרבות הכדורסל עשירה במיוחד.
האהבה של לי לכדורסל הביאה אותו גם לסלובניה, שם פגש את סשה דונצ'יץ', לא אחר מאביו של לוקה דונצ'יץ'. "קשה לתאר את החוויה הזו, כי היא הייתה ספונטנית. ישבתי עם מפורסם סלובני ואכלתי איתו ארוחה סלובנית", סיפר לי. "זו הייתה חוויה נהדרת לשוחח עם אבא של אחד השחקנים הכי מפורסמים בעולם". לאחר מכן, בקרואטיה, הוא נפגש גם עם אמו של דראזן פטרוביץ' האגדי.
האהבה של לי לא נגמרת כאן, את הטוב השארנו לסוף - האהבה למשחק עצמו. כאנאליסט ופרשן, לי שם לב שאפילו הכדורסל השכונתי שונה באירופה מזה שבארצות הברית. "יש הרבה יותר מסירות ותנועה בשכונה באירופה פחות 'הירו בול'", הסביר לי. "האנשים שם מעדיפים 3 על 3, הם הסתכלו עלי מוזר כשהצעתי לשחק על מגרש שלם עם 5 על 5, הם אמרו 'אנחנו לא משחקים ככה כאן'".
לי יציין בקרוב 46 שנות אהבה לכדורסל, והוא החליט לחגוג את המאורע עם האתגר, שהוא בעצם כלל לא אתגר, אלא מכתב אהבה. לי לא יודה בזה, אבל היה אפשר להבין את זה בין השורות, כי כמו בכל אהבה - לא צריך להגיד את המילים כדי שאחרים ידעו שככה אתה מרגיש.