הכדורגלן הטוב ביותר, בתום הסיבוב הראשון בליגת העל, הוא נטע לביא, קפטן מכבי חיפה. אני בוחר בו משום היותו העוגן המרכזי בשורות האלופה, קבוצה שהיו בה, ללא ספק, עוד כמה שחקנים בולטים בדרכה לגונן על המקום הראשון בטבלה.
לביא של העונה טוב בהרבה מהעונות הקודמות. הוא בעל הבית במרכז המגרש, נחוש לזכות בכל כדור וכדור, ומשמש מכשול בולט לכל יריבותיה. אולם מעבר לכך, שותף נטע גם בניהול המשחק בדרך נבונה, כמקובל אצל כדורגלני מרכז שדה מעולים. לדוגמה: בהיותו קורא מעולה של מפת המשחק, עלה ברגליו לבשל לעומר אצילי שער נפלא - שלשום (א') מול הפועל תל-אביב, במסירה ארוכה ומדויקת, שהזכירה לי את כדורי הפז שידע לחלק בזמנו אורי מלמיליאן.
יתכן מאוד שאוהדי הכדורגל רואים במגרש, ואולי בצדק מסוים, דווקא ובמיוחד את החלוצים שתפקידם להבקיע שער, אבל מלאכתו של נטע לביא קשה יותר, משום שאין בה רגעי מנוחה. היא תובעת תנועה מתמדת משך כל 90 הדקות. לביא עושה זאת במחויבות ובתשוקה בולטת.
ואם לסכם, הרי לא בכדי נחשב, בעיני, נטע לביא למנוע ולליבה הפועם בקצב של קבוצת מכבי חיפה. הוא ההוכחה הקלאסית לאיך צריך לשחק כדורגל.
לא אוכל שלא להתייחס גם למאמן הכדורגל סלובודאן דראפיץ', שאמר: 'אנחנו לא הפועל חדרה, אנחנו הפועל תל-אביב'. דראפיץ' יכול וצריך היה לבחור במילים אחרות, ולא לערוך השוואה עם קבוצה, שאגב, מקדימה אותך בטבלת הליגה.
כבר נאמר, ולא פעם, 'חכמים היזהרו בדברכם'. למה להעליב את הפועל חדרה? אחרי החמישייה הכואבת שספגה הפועל תל אביב ממכבי חיפה, ראוי היה לשמור על צניעות ולא לחפש פגמים אצל מי שיש לה היום חמש נקודות יותר מאשר להפועל תל-אביב.
לסיום, משפטים אחדים על נבחרת הכדורסל של ישראל. אמש היא הפסידה בתוצאה 71:68 לשבדיה, כהמשך לתוצאות הירודות שהשיגה לאחרונה. אולי כשאין ציפיות אין אכזבות. חבל מאד, כי בכדורסל פעם זה היה אחרת.