הודעת ההתפטרות של מנכ"לית הפועל תל אביב אודליה פרידמן אמש (חמישי) אינה מפתיעה. מזה תקופה סבלה פרידמן מהטרדות ואיומים מצד אוהדים ומשפחתה לחצה עליה לסיים את ההתקשרות, אך אלה התלוו גם לתחושת חוסר הערכה ופרגון מצד המערכת לאורך תקופה ארוכה, מה שהקל עליה לקבל את ההחלטה.
בשנתיים שניהלה את הפועל תל אביב, פרידמן תרמה למועדון. היא כל הזמן דיברה על שינוי תדמית ונלחמה על כך מול הניסנובים. לעתים זה הצליח, בעיקר כשעשתה סוף לכך שמודיעים לשחקנים על פיטורם וחותכים אותם, אך מנגד, ברמה התקשורתית, היא ניסתה לייצר מנגנון בריא אל מול הבעלים - ושם הדברים נכשלו.
ברמת המנויים והמרצ'נדייז, המספרים של האדומים גדלו בתקופתה. פרידמן לחצה לפתוח את החנות, אולם בהנהלה טענו כל הזמן כי המועדון לא מצליח לגייס ספוסנרים משמעותיים, כשדיברו על רצון לגייס 4-5 מיליון שקל מנותני חסות, וזה שימש סוג של ביקורת נגדה. המנכ"לית נפגשה עם עשרות חברות ומותגים במשק, אך רובם דחו את ההצעה, לא מעט גם בשל התדמית שנוצרה למועדון.
וזה לא מפתיע. לבעלים היה נוח שפרידמן מתעסקת בכל השוטף של המועדון, אך כמו לא מעט עובדים במערכת, הפרגון וההערכה שלהם כמעט לא קיימים. יתרה מכך, הם גם לא יודעים לשמור על העובד כשהוא תחת אש. לדוגמא, פרידמן לא הייתה ביחסים מיוחדים עם קובי רפואה, אך כשראתה את כל מה שקורה בתחילת העונה אמרה באחת הישיבות לבעלים: "אתם מחליטים מי המאמן, אבל אם רפואה כאן צריך לשמור עליו, אי אפשר לתת לכולם לתלות אותו ולשתף פעולה עם זה".
פרידמן קיבלה את האוהדים על פתח ביתה בדיוק כמו שקיבל שרון ניסנוב. העניין הוא גם רמת החסינות - כשאתה בעלים שלא רוצה לזוז מהתפקיד עם שלל אינטרסים, יותר קל להתמודד עם זה. פרידמן היא שכירה בהפועל תל אביב, תחת הבעלים, שלא זכתה ליותר מדי פרגון או שכר ראוי למנכ"ל במועדון גדול, כך שהרבה יותר קל היה לה לקבל את ההחלטה.