1. מונאקו, וילרבאן והמכבי שביניהן
מכבי תל אביב מארחת קבוצה צרפתית באמצעו של חודש אוקטובר 2022. בינינו, מה כבר יכול להשתבש?
* מינוס שש בסיום הרבע הראשון (20:14 למונאקו, 21:15 לווילרבאן).
* פיגור שיא במהלך הרבע השני (42:23 נגד מונאקו, 34:21 נגד וילרבאן).
* קריסה הגנתית עד ההפסקה (42 נקודות ממונאקו, 41 מווילרבאן).
* בליץ במחצית השנייה (28:47 על מונאקו, 28:46 על וילרבאן).
* ובסוף, כמובן, ניצחון (70:78 מול מונאקו, 69:88 מול וילרבאן).
משבוע לשבוע וממשחק למשחק - וכן, יש גם לציין: מאוסטין הולינס לאוסטין הולינס - מתברר שהצהובים יודעים לשמור בהגנה. זה קורה בדרך כלל רק במחצית השנייה, לא לפני שהם קופצים ראש לתוך בור עמוק וחשוך, אבל בינתיים מוצאים את הדרך להיחלץ ממנו.
הבעיות עדיין בעייתיות, החריקות עדיין חורקות והביקורת עדיין ביקורתית, אבל מכבי תל אביב ניצלה היטב את שיבוץ המשחקים המקל, וצועדת במאזן 1:3. וגם אם היכולת משכנעת כרגע יותר או פחות, עם נתון אחד קשה להתווכח: מדובר בפתיחה הטובה ביותר שלה מאז עונת הזכייה ב-2014, לפני תשע שנים.
וזה לא מובן מאליו. בינתיים, שלוש הראשונות בדירוג הסופי של העונה שעברה - האלופה אנאדולו אפס, סגניתה ריאל מדריד והחצי פיינליסטית ברצלונה - כבר הפסידו פעמיים; אולימפיה מילאנו הספיקה להחליק באולמה מול אלבה ברלין; ז'ליקו אוברדוביץ' שתה רק הבוקר (שישי) קפה של אחרי ניצחון ראשון; ואנדראה טרינקיירי לא חווה את הטעם הזה מאז העונה שעברה. לכן, בלי לקשור כתרים ולתפור חליפות בשלב מוקדם מדי, כדאי גם לשמור על פרופורציה.
מה זה אומר לקראת ההמשך? לא הרבה, מעבר לעובדה (החשובה בפני עצמה) שמכבי תגיע לישורת הבאה ממצב מבטיח בחלק העליון של הטבלה. דווקא ההתקפה שלה היא זו שמקרטעת ופשוט אינה נעימה לעין, ואחרי המפגש עם פנאתינייקוס בשבוע הבא תיחשף לעיניה מציאות מורכבת בהרבה - כי לכל לוח משחקים נוח יש מוצאי לוח משחקים, והוא פחות נוח: ארבעה משישה משחקים בחוץ, והשניים שבבית יהיו בדרגת קושי עצומה מול בארסה ואולימפיאקוס. כשהקבוצה המתחדשת תיתקל ביריבות האיכותיות, העקשניות והמסודרות יותר, היא תידרש להרים גם את רמתה שלה.
2. דווקא הרכב הסנטרים חולל את המהפך
ובכל זאת, היו כמה וכמה הבדלים בין שני משחקי המחזור הכפול והצרפתי. אם ביום שלישי בחר עודד קטש לוותר על הרכב שני הסנטרים השנוי במחלוקת כבר אחרי חמש דקות, הרי שהוא שוב העלה אותו בחמישייה הפותחת - והפעם, הפלא ופלא, זה היה הליינאפ שהחזיר את קבוצתו למשחק. בפיגור 34:24, למורת רוחו של מועדון המעריצים שנפתח ביציעי יד אליהו לכבודו של רומן סורקין, מאמן מכבי הכניס יחד את ג'וש ניבו ואלכס פוית'רס, ובתוך פחות מחמש דקות הושלם המהפך.
ניבו קלע את הסל האחרון של המחצית הראשונה, שגם מחק את הפיגור האחרון, ופוית'רס קיבל בדקה ה-17 הזדמנות לבצע פעולה נדירה: לקלוע סל לשתי נקודות. זה היה הראשון והיחיד שלו במשחק כולו.
3. מאיפה החוצפה לוותר על ויקטור וומבניאמה?
הכל היה צנוע ושקט יותר אתמול בהיכל מנורה מבטחים. האווירה ביציעים הייתה רדומה ביחס להר הגעש שנשמע 48 שעות מוקדם יותר. ווייד בולדווין הלך והשתפר ככל שנקפו הדקות, אבל שתי העבירות שספג ב-27 השניות הראשונות הוציאו אותו מהמיינד-סט הקטלני שאליו נכנס ביום שלישי. סורקין הגיע ל-15 נקודות מדד, אבל בדרך שלא התקרבה לכמעט דאבל-דאבל שלו מהניצחון הקודם. ג'ון דיברתולומיאו שוב סגר את הרבע השלישי עם שלשה קריטית (מול מונאקו היו לו שתיים שסימנו את תחילת הקאמבק, ולווילרבאן הוא דאג להבהיר שלא תטפח תקוות להתאוששות משלה).
גם היריבה הייתה שקטה וצנועה יותר, למרות שהיא זו שמחזיקה בתואר אלופת צרפת ומונאקו רק שנייה לה. לקבוצה מליון אין סוללת פורוורדים מרשימה ואתלטית בדמותם של אלפה דיאלו, ג'ון בראון ודונטה הול - ועל הנשק העיקרי שלה היא ויתרה משום מה. כל העולם כבר מתחיל להתרגש מתופעת ויקטור וומבניאמה, שהיה כבר בכיס של האחים טוני וטי.ג'יי פארקר, שהיו אמורים ליהנות העונה מהפריצה של הכוכב המטורף הזה. אפשר לדמיין איך הוא היה נראה לצד סופרסטאר מפוצץ בקלאס ושכל כמו ננדו דה קולו.
4. הגול המסיים של לורנזו בראון
במשאל חפוז ולא מחייב בטוויטר, כשעה לפני הפתיחה, הצבתי דילמה בפני פיד מכבי: אם הייתם נאלצים לבחור רק ניצחון אחד, באיזה הייתם בוחרים - במשחק היורוליג מול וילרבאן או בגמר גביע ווינר נגד הפועל תל אביב? באופן לא מפתיע ואולי גם לא כל כך הגיוני, התשובה הייתה חצויה עם נטייה קלה (51.9%) לבחירה בדרבי שיתקיים מחרתיים בחדרה.
ככה זה במזרח התיכון. המועדון הזה ייבחן בראש ובראשונה על פי שאלת ההעפלה לפלייאוף האירופי, ולחוזהו של המאמן אף הוכנס סעיף הימלטות במקרה שייכשל במשימה; אבל בשביל השקט הנפשי והתעשייתי שלו, עדיף לו ממש שינצח בטורניר ההכנה המתאחר, ולו בשל זהות היריבה.
כדי לעמוד במשימה המוזרה הזאת, זכה קטש ללוקסוס שספק אם בעצמו האמין שיגיע אליו בתקופה הקרובה: הוא איפשר ללורנזו בראון להסתפסל לאורך כל הרבע הרביעי. אקורד הסיום של הרכז, 34.5 שניות לתום הרבע השלישי המחיש הכל: האיש, שחזר למשבצת בעל הבית שאותה הותיר מוקדם יותר השבוע לבולדווין, ראה רק שתי דקות מנוחה עד אותו רגע. הוא השתטח על הפרקט, כפה איבוד על דה קולו ונשכב על הפרקט ללא אוויר; ארבעת חבריו לחמישייה זינקו אליו מהצד השני של המגרש, כאילו הבקיע שער. כמו שאומרים בווילרבאן ובמונאקו, דה גול.