בארגנטינה מכנים אותו 'אל ויריי' - שזה הכינוי ההיסטורי שניתן לנציג מלך ספרד בארגנטינה. תפקיד עם המון כוח, שמעיד על מעמד יוצא דופן בחברה הארגנטינית. אנשי מקצוע מעדיפים לקרוא לו 'הפרופסור'. בעיקר בגלל התסרוקת, מעין דבלול של שיער לבן ארוך שמתחיל בקרחת ונגמר איפשהו ליד הכתפיים. זה סימן ההיכר שלו. הפריזורה. הפריזורה של קרלוס ביאנצ'י.
עם אותה פריזורה הוא התייצב ב-16 בדצמבר 2001, אחרי ניצחון 3:5 בליגה הארגנטינית על אינדפנדיינטה והודיע שימיו כמאמן בוקה הסתיימו. אבל כדי שהדברים לא יישמעו דרמטיים מדי, הוא הוסיף: "אל תדאגו, אני בסך הכל אומר להתראות עד לפעם הבאה. אין לי בכלל ספק שתהיה פעם הבאה". הפעם הבאה, באותו חדר, עם אותם צלמים, פלאשים, מיקרופונים, חברי הנהלה, אוהדים שחיכו בחוץ, הגיעה אחרי 373 ימים בדיוק. אוהדי בוקה ספרו את הימים.
ואז הגיעו השאלות הרגילות, וביאנצ'י ענה את התשובות הרגילות. "אני שמח לחזור", "נשחק כדורגל התקפי", "אני מודה לנשיא המועדון". אחר כך הוא דיבר על השנה הנפלאה שעברה עליו בחיק משפחתו, עם אשתו דייזי ושלושת הנכדים. על ההקרבה שעשה כשהחליט לחזור לאמן. על המשא ומתן שהתארך לא בגלל עניינים כספיים ולא בגלל התפתחויות בברצלונה, אלא בגלל שרצה חוזה לשלוש שנים. וגם קיבל אותו בסוף, עם 1.1 מיליון דולר לעונה. ואז, כשנגמרו כל השאלות הרגילות, סיכם ביאנצ'י את כל הסיפור: "חזרתי להיות 'בוסטרו'". ומבחינת אוהדי בוקה ג'וניורס, 'בוסטרו' הוא כינוי הגנאי של בוקה בפי אוהדי היריבות. התרגום המדוייק של הכינוי הוא חרא של פרות. זו הייתה המילה אותה רצו אוהדי בוקה לשמוע. כלומר שמעכשיו ביאנצ'י איתם. עמוק ב'בוסטרו'.
בשבוע שעבר, במשחק הביתי מול נואבה שיקאגו, שפתח את עונת ה'קלאוזורה' בארגנטינה, וכמה שבועות אחרי מסיבת העיתונאים, חזר ביאנצ'י בפעם הראשונה למשחק רשמי כמאמן בוקה. מעבר להתלהבות של פתיחת העונה, שני דגלי ענק שהתנוססו באיצטדיון ה'בונבוניירה' בבואנוס איירס, סיפרו את מה שעבר על האוהדים המקומיים. שני הדג! לים התייחסו לביאנצ'י - "מעולם לא חזרת, כי אף פעם לא עזבת אותנו" ו"ביאנצ'י, האגדה נמשכת". בשביל זה בדיוק הביא נשיא המועדון, מאוריסיו מאסרי, את ביאנצ'י. כדי להמשיך את האגדה שהתחיל לבנות בבוקה בשנים 98-2001'.
"ביאנצ'י היה שחקן ענק, אבל אף אחד לא האמין שבתור מאמן הוא יהיה אפילו יותר גדול", כתב עליו אחד מפרשני הכדורגל בעיתון הארגנטיני 'לה-נאסיון'. וביאנצ'י היה חלוץ גדול. ב-324 משחקים במדי ולז סרספילד (1967-1984) הוא כבש 206 שערים. בשבע עונות בצרפת הוא הגיע למאזן נדיר של 179 שערים ב-220 משחקים. הוא לקח שלוש אליפויות כמאמן ולז (93', 95' ו-96', בצוותא עם השוער צ'ילאברט), וגם את גביע הליברטאדורס והגביע הביניבשתי ב-1994, אחרי ניצחון 0:2 מול מילאן האגדית שבאה אחרי ניצחון מזהיר על ברצלונה בגמר האירופי. בעונת 96-'97' יצא ביאנצ'י לרומא לבדוק אם הקסם עובד גם מחוץ לארגנטינה. אבל אחרי עונה אחת גרועה (מקום 14) שבסיומה כמעט ורשם ירידה לליגה השנייה, חזר לארגנטינה.
ואז הגיעה עונת 98'. הסיבוב הראשון של ביאנצ'י בבוקה. עד 2001, כשעזב את המועדון, הוא הוביל את בוקה ל! שלוש אליפויות, שתי זכיות בגביע הליברטאדורס וזכייה בגביע הביניבשתי. במהלך התקופה הוא רשם שיא של 40 משחקים ללא הפסד. את האפרטורה ב-98' בוקה לקחה בפער של 9 נקודות, את הקלאוסורה ב-99' בפער של 7 נקודות. אליפות האפרטורה ב-2000 היתה יותר קשה, אבל מה שזכור ממנה, אפילו יותר מההצגות של מרטין פאלרמו, היה נאום הזכייה של ביאנצ'י. מול עשרות כתבים ומצלמות טלוויזיה, ביאנצ'י אמר: "אולי אני אשמע מעט אנוכי. אבל תרשו לי להקדיש את האליפות הזאת לכלב שלי שמת לפני יומיים".
לכולם היה ברור שביאנצ'י יישאר בבוקה. החוזה לשלוש שנים אמנם הסתיים, אבל אף אחד לא האמין למאמן שחזר כל הזמן על המנטרה: "בינואר 2002 אני הולך הביתה". ובינואר 2002 ביאנצ'י באמת הלך הביתה. הנשיא מאסרי התחנן, האוהדים ביקשו שייתן עוד עונה אחת. ביאנצ'י החליט ללכת ולא השאיר אפילו נימוק אחד לעניין.
אחרי שחזר, ועוד לפני שהספיק להבין איזו חבילה בדיוק הוא מקבל מהמאמן הקודם, אוסקר טבארז, החל ביאנצ'י לשמוע פרשנויות בנוסח "כבר יש אלופה לליגה", ו"ביאנצ'י פירק את מאזן הכוחות". בעיתון הפופולארי 'קלארין' נכתב ש"המסורת אומרת שהאליפות תב! וא מתוך חמש קבוצות - אינדפנדיינטה (האלופה), סן לורנצו, ראסינג, בוקה וריבר פלייט. מבין כל אלה, שתי הגדולות - ריבר ובוקה - מועמדות ברורות. גם בגלל שהן הקבוצות הכי גדולות בארגנטינה וגם בגלל שאחרי טורניר שהן לא לוקחות, הן מיד הופכות לפייבוריטיות. בוקה היתה רחוקה רק שלוש דקות במשחק הלפני אחרון בעונה שעברה מול אינדפנדיינטה מאפשרות למשחק מכריע על האליפות. עכשיו יש לה את ביאנצ'י. עם הרוח שהוא יביא, אין ספק שבוקה פייבוריטית לזכייה באליפות".
ביאנצ'י שמע את הדברים ובשלב מסוים הוא התחיל להגיב. כי להבדיל מהתקופה הקודמת, לא יהיו לו את מרטין פאלרמו וחואן רומן ריקלמה שכבר נמצאים בספרד. קרלוס טבס, גיז'רמו בארוס שלוטו ואסקייל גונזלס עשויים להספיק, אבל עם פאלרמו וריקלמה זה אמור היה להיות יותר קל. אחר כך הוא ניסה לבנות את עצמו כאנדרדוג. "בוקה לא פייבוריטית לזכות באליפות. אנחנו ננסה לתת פייט, יש יריבות עם המון יתרונות כמו אינדפנדיינטה וסן לורנצו. בבוקה יש תמיד לחץ אדיר להצליח". אחר כך ביאנצ'י כבר איבד את הסבלנות. "טיפשי לחשוב שבגלל שקרלוס ביאנצ'י חזר לבוקה היא תזכה בכל התארים. אנשים חייבי! ם להבין שהשחקנים חשובים הרבה יותר מהמאמן". ולפני משחק בטורניר קדם העונה מול ראסינג, הוא ניגש לאחד העיתונאים וניסה להסביר בחצי ייאוש: "תבין, בחיים אי אפשר כל הזמן לנצח". בינתיים, אחרי ניצחון 0:2 על נואבה צ'יקאגו במחזור הראשון, כבר הפסידה הקבוצה באותה תוצאה לאוניון מסנטה פה וביאנצ'י שוב נאלץ להסביר לאוהדים שזה הולך להיות יותר קשה ממה שהם חשבו.
אפילו הבוסטרו הגדול אומר: "אי אפשר כל הזמן לנצח"
טל וולק
24.2.2003 / 19:09