כשרוג'ר פדרר פרש, רפאל נדאל בכה. כשיוני ארליך פרש, אתה כמעט בכית. מי יבכה כשאתה תפרוש? שאלתי את הזוכה הטרי בטורניר ווטרג'ן בתל אביב, נובאק דג'וקוביץ'.
"אמא שלי בטוח תבכה", צוחק נולה בריאיון לוואלה! ספורט. "אני לא קרוב לפרישה, ואני לא רוצה לחשוב על זה יותר מדי. רוג'ר זכה לפרישה יפהפייה בלייבר קאפ בלונדון. כולנו היינו שם, עם המשפחה שלו כמובן, כדי להגיד לו שלום באיצטדיון כל כך מפואר ובאירוע כזה גדול. זה בטוח היה מיוחד עבורו, ואין ספק שזה הגיע לו. דבר אחד אני יודע שארצה בוודאות - שהיריבים הגדולים שלי יבואו להיפרד גם ממני".
ספק אם התואר בישראל יתויק כאחד הגדולים מבין ה-89 שבהם זכה הסופרסטאר הסרבי עד כה בקריירה. אבל בביקורו בארץ היה משהו ממגנט, ולא רק בגלל הבייגלה שסביב ראשו בכל צעד ובכל נשימה; החיבור שלו לקהל היה טבעי ומסקרן, וגם דג'וקוביץ' עצמו - שרגיל ליחס של כוכב רוק בכל מקום שאליו הוא מגיע - לא נשאר אדיש.
"לא היו לי הרבה הזדמנויות לטייל בעיר, אבל בכל יום ירדתי לחוף הים ונשארתי שם לפחות שעה", הוא מספר. "הסתובבתי, רצתי, רכבתי על אופניים, שחיתי. יצאתי להליכה גם בעיר העתיקה של יפו, וראיתי קצת היסטוריה. לפני זמן רב הייתי גם בירושלים. אני מכיר קצת את המדינה, ואני בטוח אחזור גם כתייר, בלי טורניר טניס, כדי לחוות אותה יותר. האנשים כאן התייחסו אליי בשבוע האחרון בצורה נהדרת, ואני רוצה להודות להם. אני מוקיר את זה ואסיר תודה על היחסים שביססתי עם האזרחים בתל אביב".
ואכן, הקהל הישראלי רצה לראות את הכוכב הענק זוכה לנגד עיניו. דברים לא שגרתיים נרשמו מסביב; בעמדות שהוצבו במסדרונות מתחם האקספו הוצבו עמדות שתייה נטולות פלסטיק, והמים חולקו בחינם לצופים; האוהדים הקולניים ביותר של דג'וקוביץ' נופפו בדגל סרביה, אך לבשו בכלל חולצות של נבחרת קרואטיה; והמנצח עצמו פתח את נאום הזכייה ב"שלום, מה נשמע?" בעברית.
נולה לא הותיר סיכוי ליריביו בדרך לתואר. בתוך 72 שעות הוא ניצח בארבעה משחקים מבלי לשמוט מערכה, וגם חברו ויריבו בגמר, הקרואטי מארין צ'יליץ', נותר מתוסכל (אם כי לא ממש מופתע). "אנחנו מתאמנים יחד לא מעט, והתאמנו גם השבוע, ותמיד קשה מולו", אמר בחיוך מריר בהתייחסו למי שגבר עליו ב-19 מ-21 המפגשים ביניהם.
בסוף השבוע היה לדג'וקוביץ' עוד משחק אחד מיוחד ומרגש, הרחק מעיני המצלמות והצופים. לאחר שפגש במקרה את עילי חיות, לוחם יחידת מגלן שנפצע במהלך שירותו הצבאי, הוא הציע לו לשחק יחד. "מעבר לעובדה שהוא ספורטאי ענק, הוא גם אדם נדיר", סיפר חיות. "נובאק שאל אם יש לנו כיסא גלגלים נוסף וביקש שאביא לו. הוא התיישב עליו וככה שיחקנו טניס, כשכל אחד מאיתנו יושב בצד אחר של המגרש: אני, והטניסאי מספר 1 בעולם. הוא שאל אותי על הספורט הפראלימפי בישראל, התעניין מאוד בי ובחבריי לענף וסיפר כמה הוא נהנה פה. בערב שאלתי את עצמי אם זה היה חלום, אם באמת כל מה שעברתי ביומיים האלו באמת קרה".
"כבר שיחקתי על כיסאות גלגלים באוסטרליה ובארה"ב, ועכשיו נפגשתי גם עם הכוכב הישראלי", משתף דג'וקוביץ' בחוויה מנקודת מבטו. "הוא היה נחמד מאוד, ואמר שהוא מקווה שניפגש בגרנד סלאם, כי הוא בונה עכשיו את הדירוג שלו. האנשים האלה הם מקור להשראה עבורי. אתה מבין ולומד להעריך מה הם עושים רק כשאתה נכנס בעצמך לכיסא הגלגלים ומתיישב עליו. לכן רציתי לעשות את זה. הוא השאיל לי כיסא אחד, והוא שיחק בי... כי אני לא יודע איך לשלוט בגלגלים. הוא גיבור בעיניי".
לפני שעזב את תל אביב בדרך לתחנתו הבאה בקזחסטן, התפנה דג'וקוביץ' לריאיונות קצרים עם עיתונאים מכמה מדינות. לכל אחד מאיתנו הוקצבו שתי שאלות בלבד, אבל בפתח השיחה הבהרתי שאלך על Two for one והצלחתי לסחוט גם שאלה שלישית. נולה, חובב כדורסל מושבע שלא מחמיץ משחק של הכוכב האדום בלגרד כשהוא בעיר, הבין מיד את הרמז וחייך. "אז מה הסיכויים של מכבי העונה ביורוליג?", שאל.