ג'יידון סאנצ'ו היה מאוכזב מאוד כאשר לא קיבל את הזימון למשחקים האחרונים של אנגליה בליגת האומות. היה זה איתות ברור מהמאמן הלאומי גארת' סאות'גייט כי סיכוייו לטוס למונדיאל בעוד פחות מחודשיים קטנים למדי, והשחקן עצמו הביע את תסכולו בפוסט שפירסם באינסטגרם בסמוך להתמודדות מול גרמניה. הוא עסק במשחק פיפ"א החדש - ובכך בחר סאנצ'ו להתרכז לכאורה במקום לצפות בחבריו בטלוויזיה. לא בטוח שהיה זה המסר הנכון כדי לזכות מחדש באמונו של הבוס ולחזור לסגל אחרי קרוב לשנה, אבל לא תמיד אנחנו פועלים לפי ההגיון הקר כאשר הרגשות משתלטים עלינו.
יש לכך, כמובן, גם היבטים חיוביים. סאנצ'ו קיבל זמן כדי לנוח ולהתכונן בשקט תעשייתי לדרבי הגדול של מנצ'סטר, וגם להרהר לקראת המפגש מול האקסית לגבי האופן בו בחר לפתח את הקריירה. כי הרי בגדול היו באקדמיה של מנצ'סטר סיטי שני כשרונות בולטים שנולדו בשנת 2000 ויועדו לגדולה. בקיץ 2017, שניהם עדיין לא התקרבו לסגל הבכיר - ושם נפרדו דרכיהם. פיל פודן נשאר במדים התכולים, המתין בסבלנות להזדמנויות להוכיח את עצמו לפפ גווארדיולה, והסתפק בעונת 2017/18 במספר הופעות קצרצרות כמחליף. לעומתו, עזב סאנצ'ו בטריקת דלת לטובת בורוסיה דורטמונד, ואחרי חודשי התאקלמות הפך לאחד השחקנים המדוברים בבונדסליגה עם רצף של בישולים.
בעונה שלאחר מכן, בעוד פודן ממשיך לחמם את הספסל בסיטי, סאנצ'ו כבר היה עילוי וסופרסטאר בגרמניה. אז, בשלהי 2018, לא היו ספקות לגבי בחירותיו, והנהלת מנצ'סטר סיטי ספגה ביקורות על כך שלא התאצמה מספיק על מנת לשכנעו להישאר. האמנם? לא לגמרי בטוח, כי בפני סאנצ'ו, שהיה בן 17 נכון לרגע העזיבה, הונחה הצעת חוזה בשכר שבועי של 30 אלף ליש"ט. המנהל הספורטיבי צ'יקי בגיריסטיין הקדיש לא מעט זמן כדי להסביר לו את המסלול ההדרגתי. "בסופו של דבר, תהיה שחקן הרכב", הוא הבטיח, אבל האנגלי ראה כיצד המועדון קונה בכמויות זרים - ברנרדו סילבה, לירוי סאנה, גבריאל ז'סוס ואפילו נוליטו. גווארדיולה טען בדיעבד, בעקיצה לא מוסתרת: "לא היה לג'יידון חשק להתמודד עם האתגר הזה".
לפודן היה חשק כזה, אבל זה גם עניין של נאמנות וחלום ילדות. אחרי הכל, מדובר בבחור שנולד בסטוקפורט למשפחת אוהדי סיטי והצטרף לאקדמיה שלו עוד לפני ההשתלטות של השייחים מהאמירויות. עבורו, החולצה בצבע תכלת היתה פסגת השאיפות מאז ומתמיד. סאנצ'ו, נער לונדוני שצמח בבית הספר של ווטפורד ואהד את צ'לסי, לא השתוקק לעשות את הקריירה דווקא במנצ'סטר סיטי. לא היו לו סנטימטים כלפי המועדון, והוא ראה בו בעיקר קרש קפיצה. כאשר סבר שיוכל למצות את הפוטנציאל מהר יותר במקום אחר, הוא לא היסס - ובשורה התחתונה זה עבד אף מעבר לציפיות הכי אופטימיות. הבעיות הנוכחיות שלו, והנחיתות התדמיתית בהשוואה לפודן, נובעות בעיקר מעונת הבכורה הפרובלמטית במנצ'סטר יונייטד.
והיו לכך מגוון סיבות. סאנצ'ו, אחריו רדפה הנהלת השדים האדומים במשך זמן רב, הגיע לאולד טראפורד עם ציפיות גבוהות ותג מחיר גבוה, אבל בעיתוי לא מוצלח בלשון המעטה מבחינה מקצועית. לא קל לעבור מהבונדסליגה לפרמיירליג, אבל קשה עוד יותר לעשות זאת כאשר הקבוצה נמצאת במשבר, המנג'ר סופג אש, וכל התוכניות המקצועיות והטקטיות משתנות בעקבות החתחת כוכב על אחר. במשך תקופה לא מבוטלת שיחק אותה סאנצ'ו קשה להשגה, שידר יהירות מסוימת, ואף דרש את החולצה מספר 7 לפני שחתם על החוזה. הוא לא קיבל אותה מאולה גונאר סולשיאר, ואז גילה כי כריסטיאנו רונאלדו הולך לאייש אותה.
בואו של הפורטוגלי שינה את הכל, גם אם הוא ממש לא מתמודד עם סאנצ'ו על אותה עמדה. המשחק של מנצ'סטר יונייטד הותאם לפתע לצרכיו של כריסטיאנו, סאנצ'ו נדחק הצידה, בילה משחקים רבים על הספסל, וגם לא בא לידי ביטוי כאשר קיבל את הדקות המיוחלות. רבות דובר על כך שסולשיאר ממקם אותו באגף הלא נכון, אבל זה עניין שולי, כי בדורטמונד להט סאנצ'ו בימין ובשמאל באותה יעילות. בטחונו העצמי המעורער השפיע הרבה יותר, וגם להחטאת הפנדל בדו קרב בגמר יורו 2020 היתה תרומה מסוימת למשבר הפסיכולוגי. אחרי שהכל בא לו בקלות בגרמניה, נדרש חוסן מנטלי על מנת להתגבר על קשיים משמעותיים - וזה לקח זמן. לאוהדים ולפרשנים באנגליה אין סבלנות, כידוע - ומכאן היתה קצרה הדרך להפיכתו לשעיר לעזאזל. למזלו, הוא ממש לא היה היחיד בתפקיד "המבוקש".
ייתכן כי המפנה ההדרגתי החל בדרבי מול האקסית במרץ. יונייטד אמנם הובסה 4:1, אבל סאנצ'ו הישווה זמנית בשער מרהיב, כאשר עבר בקלילות את קייל ווקר ואת רודרי ושלח כדור מסובב נאה לפינה הרחוקה של אדרסון. העובדה כי רונאלדו נעדר מהקרב ההוא היתה סמלית למדי, כי העונה - כאשר המאמן אריק טן האח בחר לספסל את הפורטוגלי - השתדרג מעמדו של סאנצ'ו באופן מהותי ביותר. הוא תפס מקום קבוע בהרכב, תרם רבות הן מימין והן משמאל, והשער המצוין שהבקיע בניצחון החיוני על ליברפול, בקור רוח מול וירג'יל ואן דייק שקפא על מקומו, היה מסוג הרגעים שמשנים את המומנטום.
מאז, הבטחון העצמי שוקם. מיד לאחר מכן הגיע שער הנצחון בלסטר, וגם ההחתמה של אנתוני מאייאקס תרמה מאוד בינתיים. כעת, סאנצ'ו הוא כבר לא שחקן האגף היקר ביותר של הקבוצה, ומיקומו של הברזילאי מימין מאפשר לו להגדיר את תפקידו משמאל באופן קבוע. ניכרת תחושה כי הפאזל עשוי להסתדר סוף סוף. לקראת היציאה לפגרת הנבחרות, הבקיע סאנצ'ו גם מול שריף טירספול בליגה האירופית, חגג עם הצגת מגני עצם שהעניק לו אוהד צעיר, והעסק מתחיל לתפוס תאוצה. בכושרו הנוכחי, הוא בהחלט ראוי להיות בסגל הנבחרת, ועדיין מאמין שיוכל לשנות את דעתו של סאות'גייט לפני פרסום הרשימה הסופית לגביע העולם. לשם כך, מומלץ מאוד להצטיין גם בדרבי השני בקריירה שלו.
הפעם, הוא יפגוש באיצטדיונה של מנצ'סטר סיטי לא רק את פודן, אלא גם חבר נוסף איתו נהנה מאוד לשתף פעולה עד לא מכבר. הציוות עם ארלינג הולנד במדים הצהובים-שחורים של דורטמונד היה פנטסטי במשך שנה וחצי, ובגרמניה איבדו את הספירה למצבים שסידר האנגלי לנורבגי. ייתכן מאוד כי סאנצ'ו התגעגע להולאנד בעונתו הראשונה באולד טראפורד, כי לא היה שם מישהו שהבין אותו כמוהו. כעת, כאשר הידיד לובש את מדי האלופה והיריבה העירונית, מתעוררת בעיה נוספת - הוא מדגים עד כמה ההתאקלמות בקבוצה החדשה בפרמייר-ליג יכולה להיות מהירה. הולאנד הגיע לסיטי רק בקיץ, אבל כבר עכשיו יש לו יותר שערים במדיה מאשר לסאנצ'ו בכל הקדנציה ביונייטד.
מצד שני, זו עדיין קדנציה קצרה מאוד, והכל עדיין לפניו. סאנצ'ו נמצא בתודעה כבר מזמן, ועשויה להיווצר תחושה כי מדובר בשחקן ותיק יחסית, אבל הוא רק בן 22, ושיאו עוד לפניו. גם בנבחרת, יומו עוד יגיע, לצידו של פודן. במנצ'סטר יונייטד יש לו חוזה עד 2026, ואם יתמיד במומנטום שהתפתח כעת, הפתיחה המאכזבת תהפוך בהקדם לזיכרון זניח ולא רלוונטי. בדרבי, יש לו הזדמנות לרשום פרק חדש ברומן המסקרן. רק צריך לא להיכנע לאינסנטינקט ולא לבשל כהרגלו שער או שניים להולאנד.