האם הייתם משקרים כדי לעזור לחבר לקבל עבודה? רוברטו מאנצ'יני עשה את זה לפני כעשור למען מרקו רוסי, וכך הציל למעשה את הקריירה של האיש שמשתוקק לגבור עליו הערב (שני, 21:45, ספורט2). רוסי זקוק לתיקו בלבד בבודפשט כדי שנבחרת הונגריה תקדים את איטליה בפסגת הבית בליגת האומות ותעפיל לחצי הגמר. כל האוהדים המקומיים מעריצים אותו כבר מזמן, אבל ב-2012 הוא היה מאמן אלמוני לחלוטין, ושקל לפרוש מהמקצוע לפני שידידו הטוב הסכים לעשות לו ג'סטה.
החברות הזו החלה ב-1993, כאשר הבלם מרקו רוסי חתם בסמפדוריה בזכות קדנציה מוצלחת יחסית בברשיה. הוא לא היה שחקן מבריק במיוחד, ובסגל הכוכבים בגנואה יועד לו בעיקר מקום על הספסל - בכל זאת, קשה קשה להתחרות עם פייטרו ויירקובוד, ריקארדו פרי וסינישה מיכאילוביץ'. מבחינה חברתית, השחקן החדש היה מקובל, והקשר עם מאנצ'יני פרח. הפליימייקר הדומיננטי היה הראשון לברך את רוסי כאשר כבש את שערו היחיד בקבוצה, בנגיחה אופיינית אחרי קרן בניצחון 0:3 על רומא. רוד חוליט, אגב, הבקיע באותו משחק פעמיים, ויחד איתו נתנו הצגות אטיליו לומבארדו, ולאדימיר יוגוביץ' ודייויד פלאט. מבחינת רוסי, היה זה כבוד לא מבוטל להשתייך לחבורה כזו.
בתום שנתיים, יצא הבלם להמשך המסע הייחודי - הוא היה האיטלקי הראשון שחתם בליגה המקסיקנית, ואז גם אחד האיטלקים הראשונים בבונדסליגה במדי איינטרכט פרנקפורט. באותה תקופה, לקראת סוף דרכו על הדשא, הוא כבר החל לתכנן את עתידו המקצועי כמאמן, אולם עם הזמן למד על בשרו כי דרך למעלה עלולה להיות אפילו יותר בעייתית מאשר כשחקן. מספר המשרות מוגבל, התחרות קשה, והקידום לעתים בלתי אפשרי ללא קשרים וללא הסכמים אפלים מתחת לשולחן.
אולי מצבו של רוסי היה שונה, לו החוק היה מאפשר לו לשתף נער בשם מריו באלוטלי כאשר עבד בלומצאנה מהליגה השלישית. "הכרתי אותו מאז היה בן 8, והיה ברור עד כמה הוא מוכשר. כשאימנתי את לומצאנה, הוא שיחק במחלקת הנוער בגיל 15, ובלט מעל כולם בכוחו הפיזי וביכולותיו הטכניות. הוא היה מדהים. רציתי להעביר אותו לבוגרים, אבל זה לא היה אפשרי לפני שיחגוג יום הולדת 16. באלוטלי קיבל, אם כך, אישור להצטרף לסגל הבכיר באוגוסט 2006, וזמן קצר לאחר מכן כבר עבר לאינטר. לעומת זאת, רוסי פוטר כבר במרץ 2006, ולכן לא זכה להדריך אותו.
בהמשך, נדד המאמן בין קבוצות שונות בליגות הנמוכות, ולא תקע יתד בשום מקום. בדרך כלל, הסתיימה ההעסקה שלו תוך מספר חודשים, כפי נהוג במועדונים כאלה, והמוטיבציה שלו הלכה ופחתה עם הזמן. ב-2012, כאשר נותר מובטל במשך יותר משנה, שקל רוסי להפסיק עם הפארסה המתמשכת ולעשות הסבה למקצוע שפוי יותר. "היו לי כמה הצעות, אבל הייתי אמור להעביר להנהלה את שכרי מראש כדי לקבל את התפקיד. בפועל, היה צורך לשלם כדי לעבוד. זה הגעיל אותי, ולא רציתי להיות חלק מזה. אלה החיים בליגה האיטלקית השלישית", סיפר לימים רוסי. ואז, ממש לפני שנטש את הכדורגל לאלתר, הוא נסע לבקר חבר בבודפשט.
לחבר היתה מסעדה במרכז העיר, והוא הכיר לא רע את נוף הכדורגל בהונגריה. הוא שמע כי הונבד, קבוצת הפאר לשעבר שהתדרדרה למשברים, מינתה מנהל ספורטיבי מאיטליה. "למה שלא תיצור איתו קשר?", הוא תהה. רוסי הזמין את פאביו קורדלה למסעדה, החבר תרם את הארוחה לצורך השכנוע, והחיבור היה חיובי. נותר רק לשכנע את הבעלים האמריקאים לתת לאיטלקי שאיש לא שמע עליו את התפקיד. איך מתמנים למועדון שמחשיב את עצמו למכובד אם יש בעברך רק כשלונות בליגה השלישית באיטליה? כאן נכנס לתמונה רוברטו מאנצ'יני.
"הכרתי את רוברטו אישית, והתברר שגם מרקו חבר שלו. ייצרנו איתו קשר וביקשנו שימליץ עליו. מאנצ'יני היה אמור להעיד שרוסי עבד במשך שלוש שנים עבור מנצ'סטר סיטי באופן לא רשמי. הוא הסכים - וכך קיבלו האמריקאים את הבטחונות שרצו", סיפר קורדלה. רוסי מונה למאמן הונבד בקיץ 2012, וכך החלה לפני עשור הנסיקה שלו. במסגרת הקשר החברי שנוצר מחדש עם מאנצ'יני, חתם בהונבד ב-2013 גם בנו אנדראה, שלמד עד אז באקדמיות של אינטר ומנצ'סטר סיטי בהן עבד אביו. "הגעתי להונגריה כי יש כאן מאמן איטלקי ששיחק עם אבא שלי, ושמעתי עליו הרבה דברים טובים", אמר אז אנדראה מאנצ'יני, שהיה קשר התקפי כמו רוברטו. לרוע המזל, הוא לא הצליח מעבר למספר משחקים חיוביים בבודפשט, ותלה את הנעליים כבר ב-2017 כבר בגיל 24.
דרכו של רוסי בהונבד לא היתה חלקה, וב-2014 הוא התפטר אחרי ריב מתוקשר עם ההנהלה, אבל הוחזר לתפקיד כבר בפברואר 2015 והצעיד את הקבוצה לאליפות סנסציונית כנגד כל הסיכויים ב-2017 - התואר הראשון שלה מזה 24 שנה, וגם האחרון עד היום. בתום החגיגה המרגשת, עזב האיטלקי לטובת ג'וב מכניס יותר בדונייסקה סטרדה הסלובקית, אבל ב-2018 כבר שב לבירת הונגריה כדי לקבל את המינוי היוקרתי למאמן הנבחרת. ההערכה כלפיו היתה עצומה בזכות ההישגים בהונבד, ולכן הוא זכה לגיבוי נרחב גם בתקשורת. גם במשרה זו ידע רוסי לא מעט משברים, ורב עם גורמים לא מבוטלים, אבל בסופו של דבר היציבות השתלמה, כי ההתאמה שלו למנטליות ההונגרית קרובה לשלמות.
כמאמן איטלקי שלמד מהטובים ביותר בשנות ה-90', שם רוסי דגש מיוחד על המשמעת הטקטית, ומצליח להתמודד היטב במיוחד כאשר נבחרתו מוגדרת כאנדרדוג. הוא הינדס את הקאמבק המפואר מול איסלנד בפלייאוף ההעפלה ליורו 2020, ושם - בבית המוות עם גרמניה, אנגליה ופורטוגל נתנה החבורה הצנועה שלו פייט מצוין לכל הגדולות. היא היתה קרובה לנצח את הפורטוגלים לפני שספגה 3 שערים מאוחרים מאוד והפסידה בתוצאה לא הוגנת 3:0. היא היתה קרובה לנצח את צרפת והובילה בהפסקה, עד שאנטואן גריזמן הישווה ל-1:1. היא היתה קרובה לנצח גם את גרמניה, אבל ליאון גורצקה הישווה ל-2:2 בדקה ה-84 ואיפשר לנבחרת של יואכים לב להעפיל לשמינית הגמר על חשבונה. בטבלה הסופית דורגו ההונגרים במקום האחרון עם שתי נקודות, אבל התקבלו כגיבורים במולדת - ובצדק.
התנופה הזו המשיכה ביתר שאת גם אחרי ההגרלה הבלתי אפשרית בליגת האומות. מי היה מאמין שהונגריה תנצח פעמיים את אנגליה, 0:1 בבודפשט ו-0:4 בחוץ - תוצאה מדהימה שהזכירה את ה-3:6 המיתולוגי עם פרנץ פושקאש ב-1953? מי היה מאמין שהיא לא תפסיד לגרמניה, ואף תנצח אותה 0:1 בלייפציג ביום שישי האחרון? רק איטליה גברה על הונגריה 1:2 ביוני, אבל למפגש החדש מול חברו הטוב מאנצ'יני מגיע רוסי כשהוא מעליו בטבלה. נקודה נוספת - וההונגרים יעפילו לחצי הגמר, בעוד האיטלקים יישאר עם הפצעים שלהם אחרי כשלון ההעפלה לגביע העולם.
כל זה לא היה קורה ללא העזרה ההיא של מאנצ'יני לפני עשור, אבל רוסי ממש לא מתכוון להחזיר לו טובה סתם כך, בזכות החברות מהימים העליזים בסמפדוריה. הוא רוצה לנצח, ויש לו סיכוי לא רע לעשות זאת.