בקיץ 2006, כאשר זכתה הולנד באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21, היו בסגל קלאס יאן הונטלאר, רון פלאר, איסמעיל אייסאטי, אורבי עמנואלסון וגם האריס מדוניאנין ודניאל דה רידר שכבש את שער הניצחון מול איטליה בשלב הבתים. בנבחרת צרפת, עליה גברו הכתומים בחצי הגמר, היו בקארי סאניה, יואן גורקוף, מתיו פלאמיני, ז'רמי טולאלאן ואפילו ז'וליאן פובר ופלורן סינאמה-פונגול. את פורטוגל ייצגו נאני, ראול מיירלש והוגו אלמיידה. בחוד הגרמני כיכב שטפן קיסלינג. ולדימיר סטויקוביץ' היה קפטן נבחרת סרביה ומונטנגרו, שעדיין היו אותה מדינה, ולצידו הצטיין ברינסלאב איבאנוביץ'.
השמות האלה מרגישים די היסטוריים, רוב הכוכבים מהטורניר ההוא כבר פרשו, אבל ייתכן שבחור אחד רק מתחיל בימים אלה את דרכו למעלה. ביום חמישי ערך רמקו פספייר בן ה-38 הופעת בכורה בין הקורות של הולנד בניצחון 0:2 בפולין, ואחרי שהצטיין ושמר על רשת נקיה הוא נחשב כעת למועמד המוביל להיות בהרכב של לואי ואן חאל במונדיאל. עבור שחקן שהתרגל להיות הרחק מאור הזרקורים במשך רוב הקריירה - הרי אפילו במדליית הזהב ההיא ב-2006 הוא זכה כשישב על הספסל - מדובר בתפנית חדה ביותר בתסריט, והוא נהנה מכל רגע. לפתע, כשהוא סוגר את העשור הרביעי לחייו, פספייר הוא כוכב נערץ במדי אייאקס, זוהר בליגת האלופות וכעת עשוי להגשים חלום עליו לא העז אפילו לחלום.
גם אבא היה שוער מחליף
נבחרת? גביע העולם? רק שחקן אחד בכל תולדות הולנד שיחק לראשונה במדיה בגיל מבוגר יותר - סנדר בוסקר שנסע למונדיאל 2010 כשוער שלישי בגיל 39. והנה לכם האירוניה - פספייר הספיק לשחק גם איתו. שניהם גדלו בעיר אנסחדה סמוך לגבול עם גרמניה, שניהם למדו באקדמיה של טוונטה, ובתחילת דרכו, אי שם ב-2004, היה פספייר הגיבוי של בוסקר. כאשר הבין שלא ניתן יהיה להדיח את האליל המקומי מההרכב, הוא בחר לעבור אחרי הזכיה באליפות אירופה למדי הראקלס, אשר הנהלתה הבטיחה לו הזדמנות לקבל דקות משחק. ההבטחה לא מומשה ובמשך שנתיים ישב פספייר על הספסל כאשר מרטין פיקנהאגן הגרמני זכה לאשראי בלתי מוגבל - אולי בצדק, כי במשחקו היחיד של פספייר בתקופה זו הובסה הראקלס 7:0 על ידי רודה, ולקח לו זמן להתאושש מהערב הטראומטי הזה.
אולי זה עניין תורשתי. אביו, אדי פספייר, היה במשך שנים ארוכות שוער משנה בטוונטה, אך מעולם לא הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית. גם עבור רמקו הייתה זו משימה קשה, ונטייתו לקחת סיכונים, להיות קצת שחצן מדי ולבצע טעויות גסות לא עזרה לו במיוחד. "הרבה יותר קשה להיות אבא של שוער מאשר אבא של חלוץ. כשחלוץ עושה שטות, זו סתם החמצה. כששוער עושה שטות, זה אסון - ורמקו עשה הרבה שטויות ואז הוא היה צריך להוכיח את עצמו מחדש, פעם אחר פעם", טען אדי. הוא הבין טוב מכולם את הבעייתיות, וידע להעניק את התמיכה הנכונה, אבל זה לא בהכרח הספיק.
גמר גביע עם פטר בוס
הראשון שהאמין בו היה מארק אוברמארס. הקיצוני המפורסם, שניהל את כל העניינים במועדון נעוריו גו אהד איגלס עוד לפני פרישתו, הציע לפספייר להגיע אליו בהשאלה לליגת המשנה ב-2008 כדי לקבל את האפודה הראשונה בוודאות. הם אפילו שיחקו ביחד בעונה הראשונה, והשוער הרשים מספיק כדי לחזור להראקלס כשחקן הרכב בזכות האיש השני שסמך עליו ללא עוררין. היה זה פטר בוס, שבדיוק התחיל אז את הטיפוס הפרטי שלו - ודווקא אהב מאוד את ההרפתקנות של פספייר. "פטר תמיד אמר שאנחנו צריכים לתת שואו לקהל, ואני רואה את הכדורגל באופן דומה. אהבתי מאוד לעבוד איתו", סיפר לימים השוער.
בהראקלס של בוס הוא חווה את ההצלחה המשמעותית הראשונה כאשר העפיל לגמר הגביע ההולנדי, בו הפסיד לאיינדהובן של המאמן פיליפ קוקו. בחלוף שנתיים, הציע לו כוכב ברצלונה לשעבר להצטרף אליו, ובמקביל קרא לו אוברמארס לאייאקס. פספייר בחר באיינדהובן כי סבר שיהיה לו סיכוי גבוה יותר לנצח במאבק על המקום בהרכב, אבל זה לא עבד כך. במשך שלוש שנים הוא שוב בילה על הספסל והרגיש שייך רק חלקית לשתי אליפויות רצופות.
בכורה בליגת האלופות מול לבנדובסקי
הסבלנות השתלמה כאשר לרגיל יום הולדתו ה-33 ערך פספייר הופעת בכורה בליגת האלופות, אבל רק חלקית. הוא נהנה לפגוש את באיירן מינכן ואפילו כידרר בהצלחה מול רוברט לבנדובסקי - הרי הוא מגדיר את השליטה שלו בכדור כמצוינת. בשורה התחתונה, הפולני כבש צמד בניצחון 1:2, ובסיום אותה עונה יצא השוער שוב לדרך חדשה כדי לשחק בכל זאת קצת יותר. בקיץ 2017, הוא חתם בשורות ויטסה.
הייתה זו תקופה קשה מאוד מבחינה משפחתית. האב אדי עבר התקף לב קשה, שרד איכשהו ניתוח מורכב, אבל נכנס לקומה ובשלב מסוים הוגדרו סיכוייו להישאר בחיים כקטנים. רמקו התקשה לשמור על הריכוז על הדשא בנסיבות אלה וטעויות קשות היו מנת חלקו במשך רוב הקריירה בכל מקרה. הוא הודח במהרה לספסל וכמעט את כל עונת 2018/19 בילה שם.
השינוי החיובי חל כאשר אביו התאושש וחזר בהדרגה לחיים תקינים - כיום הוא אפילו מסוגל לרכב על אופניים. "מה שקרה לאבא שלי חיזק אותי מנטלית, וכך גם החודשים מחוץ להרכב. עבדתי קשה, לא התלוננתי והצלחתי לשנות את המומנטום. הקשיים רק מוסיפים לי אנרגיה ויש לי מוטיבציה גדולה יותר להצליח למרות הכל", הצהיר. במקום לפרוש בגיל 36, כפי שפרשנים רבים ציפו ממנו, הוא חזר להיות השוער הראשון של ויטסה, ורק הלך והשתבח. כך, לקראת סיום עונה מצוינת ב-2020/21, הגיע שוב הטלפון מאוברמארס.
הרמוניה מושלמת עם טן האח
פספייר בדיוק ניהל אז משא ומתן עם ויטסה על הארכת חוזה, אבל הפיתוי להגיע לאמסטרדם היה גדול מדי. הוא כבר ויתר על כך בעבר וזו הייתה ההזדמנות האחרונה בהחלט. אמנם מארטן סטקלנבורח, המבוגר ממנו בשנה, היה השוער הראשון של האלופה אחרי שביצע קאמבק מופלא משלו ושיחק בנבחרת ביורו 2020, אבל רמקו החליט ללכת על זה. היחסים הטובים עם אוברמארס תרמו לכך מאוד והייתה תחושה שהכל יסתדר. ואכן, המזל האיר לו פנים לשם שינוי. סטקלנבורח נפצע בסטפמבר לפני שנה, ממש לקראת הקרב מול ספורטינג ליסבון במחזור הפתיחה בליגת האלופות, והמאמן אריק טן האח הודיע לו בפשטות: "תשמע, מעכשיו אתה משחק". וכך היה.
לפתע, התברר כי הסגנון של פספייר מתאים כמו כפפה ליד לאייאקס. הוא אוהב להשתתף בבניית המשחק כמו שחקן שדה נוסף, יודע לשלוח מסירות ארוכות לשחקני האגף ומצטיין ביציאה מחוץ לרחבה כאשר יש צורך לקטוע מתפרצות מהירות של היריב. הניסיון העצום שצבר לאורך השנים והנטייה להיות מנהיג ולחלק הוראות עזרה מאוד לבלמים הצעירים של אייאקס. ליסנדרו מרטינס ויוריאן טימבר הקשיבו לו, הביטחון העצמי של החוליה האחורית השתדרג ופספייר אפילו הפסיק לבצע טעויות שכה איפיינו אותו. אחרי שביצע שלוש הדיפות מרהיבות מול ארלינג הולאנד במפגש מול בורוסיה דורטמונד בליגת האלופות, חל שינוי תדמיתי מהותי מבחינתו. לראשונה בחייו, החלו להתייחס אליו כאל סוג של כוכב.
המונדיאל מחכה לו?
הרושם היה כה חזק, עד שבתקשורת החלו לדבר על האפשרות לקבל זימון לנבחרת. פספייר התייחס לכך בסקפטיות, ואז גם סבל משבר מורכב באצבע שמנע ממנו לשחק במחזורים האחרונים של העונה ולחגוג אליפות על המגרש. גם העזיבה של טן האח למנצ'סטר יונייטד בקיץ עוררה אצלו חשש טבעי כי יאבד את המקום בהרכב - כי מי כמוהו יודע עד כמה האמון מצד המאמן קריטי. אולם, הכל הסתדר - האצבע החלימה בסופו של דבר, הבוס החדש אלפרד סלרוידר ממשיך בשיטת משחק דומה לקודמו ונותן לו את הקרדיט.
אז לואי ואן חאל החליט שזה מתאים גם לו. המאמן הוותיק ויתר לאחרונה על טים קרול ולא היה שבע רצון לחלוטין מיוסטין ביילו. גם יספר סילסן פחות רלוונטי, אז פספייר נכנס אל בין הקורות בפולין. הוא פגש שוב את לבנדובסקי כיריב, אבל הכוכב הגדול לא הבקיע הפעם ואחרי הבכורה הזו התחזקה ההערכה כי פספייר עשוי להיות השוער הנכון של הולנד גם במונדיאל. שיערו כבר מלבין ואת יום הולדתו ה-39 הוא יחגוג בנובמבר לפני הנסיעה לקטאר, אבל זה לא ממש משנה. גיל הוא רק מספר. המסע הארוך מגיע לתחנה ממש לא צפויה.
כעת, אולי תהיה להונטלאר, מדוניאנין ודה רידר אפשרות לצפות בחברם לשעבר מככב בגביע העולם. חשוב מכך, גם אדי פספייר יזכה לעשות זאת. גם בנותיו התאומות, כבר בנות 14, מתחילות להתרגש לקראת האירוע. אחת מהן, בנטה, היא שוערת בעצמה. כי את המסורת המשפחתית צריך להמשיך - ועכשיו היא לא בהכרח מחייבת ישיבה על הספסל.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק