א. הפועל תל אביב - אני רק יכול להעריך שקובי רפואה ניחש מה מצפה לו מיד לאחר ההפסד שנחלה קבוצתו, בתוצאה 4:3 לנס ציונה. הוא כמובן יודע עד כמה תלויה משרתו של המאמן באיכות שחקניו, ושהוא זה שתמיד ישלם את המחיר.
עצתי לקובי היא לא לקחת קשה מדי את פיטוריו, וזאת מפני שסגל השחקנים שעמד לרשותו, חרץ את גורלו. ימים אחדים קודם לכן פוטר תומאס טוכל מאימון צ'לסי, ואמר 'אני הרוס'. לו, להבדיל ממך, הייתה סיבה טובה לכך, לרשותו עמדו שחקנים שהם בקנה מידה שונה לחלוטין מזה שיש להפועל תל אביב.
ב. מכבי חיפה - מאז הפסדה שלשום 3:0 להפועל ירושלים, היא מייסרת את עצמה בשוטים, והתקשורת בעקרבים, כאילו מדובר בסוף העולם. ההפסד כואב משום שהפועל ירושלים אינה בנפיקה ליסבון, ובוודאי שאינה פריז סן ז'רמן, אבל אלה החיים. לא כל משחק הוא חגיגה, ולא בכל יום אתה משחק מול ליאו מסי ולמחרת היום מוצא עצמך מול שחקני ירושלים, שספק אם אתה מכיר את שמותיהם. ההפסד בליגת העל הגיע בזמן, כתזכורת מצלצלת, ובטוחני שהלקח כבר נלמד, הן על ידי ברק בכר, והן על ידי חניכיו. עכשיו הם רואים את המציאות בעיניים אחרות. עיניים פקוחות.
ג. הפועל באר שבע - לפני כחודשיים התייחסתי לכישרונם של שני קיצוני הקבוצה, רותם חתואל ויוג'ין אנסה, והשבוע שוב ראינו עד כמה גדולה חשיבותם. פעם, כשרצינו להדגיש את יכולתו הגבוהה של הקיצוני, כינינו אותו בשם 'קיצוני סופה'. אכן, אנסה וחתואל הם הסופה שבהתקפת באר-שבע. מהירותם היא נשק קטלני המעמיד במצוקה כל הגנה הנאבקת מולם. חוש השערים של רותם הוא יתרון מולד שיש לו על פני חלוצים אחרים, שלעיתים נשכח מהם הצורך לחפש את השער, חתואל היה במקום הנכון גם הפעם כדי להבקיע את שער הניצחון 0:1 על סכנין, ועדיין הוא לדעתי רק בתחילת הדרך.
ד. נבחרת ישראל - כנראה שכל בעיותיו המקצועיות של הכדורגל בישראל נפתרו, וניתן היה להתפנות לשאלת מיליון הדולר: האם ערן זהבי קיבל או לא יקבל, חדר נפרד בבית המלון. אפילו יו"ר ההתאחדות לכדורגל אורן חסון נדרש לנושא. זהו עוד סימן לכך שהכול מושלם, ונמנע, למרבה המזל, הצורך בהתערבותו של ראש הממשלה יאיר לפיד בניסיון לרצות את שני הצדדים.