סופר כישלון: אלגרי על המוקד, אבל הנהלת יובנטוס אשמה עוד יותר

"אותי מעניינות רק התוצאות", הקפיד לומר מסימיליאנו אלגרי במהלך הקדנציה הראשונה ביובנטוס כאשר ספג ביקורת על סגנון משעמם מדי. "אם אתם רוצים בידור, לכו לקרקס", טען המאמן והציג קבלות - חמש אליפויות רצופות, ארבע זכיות בגביע איטליה, שתי העפלות לגמר ליגת האלופות. הוא ראה את עצמו כמצליחן שלא מתייחס לרעשי הרקע, ופיתח ציניות לא מבוטלת כלפי העיתונאים. הכלבים נובחים, והשיירה עוברת.

ובכן, אם זה המדד לפיו רוצה אלגרי למדוד את עבודתו, הרי שכרגע מבחינת תוצאות נטו המצב קטסטרופלי, וביום ראשון הידרדרה יובנטוס לשפל חדש, מיוחד במינו. העולה החדשה מונצה, בעונתה הראשונה אי פעם בליגה הבכירה, הגיעה למפגש עם הגברת הזקנה עם נקודה אחת במאזנה, ועם מאמן חדש, רפאלה פאלדינו בן ה-38, שלא אימן קבוצת בוגרים מעולם ומונה בהפתעה מוחלטת. נגד החבורה של אלגרי, השיגה מונצה את הניצחון הראשון בתולדותיה בסרייה A, שמרה לראשונה על שער נקי, ואף היתה ראויה ליותר מ"סתם" 0:1. בקישור שלה כיכב ניקולו רובלה, כוכב הנבחרת הצעירה ששייך ליובנטוס ועשה רושם חיובי במחנה טרום עונה, אך הושאל - והתעלה על מרכז המגרש של קבוצת האם.

ההרחקה של אנחל די מריה במחצית הראשונה לא עזרה, כמובן, אבל היא מעידה בעיקר על תסכולו. האיטריה ציפה למציאות אחרת כאשר חתם כשחקן חופשי בקיץ, ויש הטוענים שהוא לא מרוצה מהדרך של אלגרי. אחרי ההפסד הביתי לבנפיקה בליגת האלופות ביום רביעי, ניגש הארגנטיני לאקרדיוש מיליק ותהה: "למה הוא החליף אותך?". לחלוץ הפולני לא היה מושג קלוש, והבחירה הזו באמת נראתה אבסורדית. מיליק נמצא במומנטום אישי חיובי מאוד, כבש ארבעה שערים תוך שבועיים, ומצא את הרשת גם במפגש נגד הפורטוגלים.

איזה הגיון עומד מאחורי החלפתו בדקה ה-70 כאשר הקבוצה נמצאת בפיגור וזקוקה נואשות לסקורר מריח שערים ברחבה? הרי אפילו לא צריך לשמור על כוחותיו - מיליק הורחק כאשר הוריד את החולצה במסגרת חגיגות "שער הניצחון" שלו נגד סלרניטנה לפני שבוע. הכיבוש הזה נפסל בהחלטה שגויה ושערורייתית של VAR, אבל הכרטיס האדום לא בוטל, ובמשחק מול מונצה לא נטל הפולני חלק. אז למה הוא לא היה על המגרש במאני טיים נגד בנפיקה? די מריה היה סקרן לדעת, אבל התוצאה ברורה - יובנטוס הפסידה, ויש לה אפס נקודות בתום שני מחזורים. במפגשים הקרובים מול מכבי חיפה, יוכרע גורל המקום השלישי בבית שמוביל לליגה האירופית. זו פסגת השאיפות של אלגרי נכון לעכשיו.

אלגרי, אגב, מצא מילים טובות עבור האיטריה באותו ערב. "שחקנים צריכים להיות יצירתיים. די מריה נכנס ושלח כדור ארוך שהעמיד שחקן שלנו מול השוער. האם אני יכול להגיד שזה תוכנן? לא, זה היה די מריה. יש לי שחקנים כאלה בסגל, וכאשר הם כשירים, יש לנו קבוצה חזקה", הצהיר המאמן, ועל הדרך הזכיר את הפציעות של פול פוגבה ופדריקו קייזה, אשר הרסו לו לכאורה את ההרכב המושלם שתיכנן.

הציטוט הזה בעייתי באופן קיצוני, כי הוא גורס שלמאמן אין השפעה על משחק התקפה. הוא רק צריך לשלוח לדשא את הכוכבים, והם כבר יעשו את העבודה בזכות כשרונם. כאשר מתבוננים במשחקיה של יובנטוס העונה, זו המציאות. אין יד מכוונת, אין תוכניות כלשהן, והכיבושים המעטים של הגברת הזקנה נובעים מהברקות. דושאן ולאחוביץ', למשל, שלח שני כדורים חופשיים מטורפים לחיבורים מול רומא וספציה, ואלה רגעי קסם שכל אוהד נהנה לראות, אבל אין לאלגרי שום תרומה לכך. לגישתו, גם לא צריכה להיות לו תרומה. הקישור נעלם, ולאחוביץ' בקושי מקבל כדורים, ואפילו מונצה הקטנטנה מסוגלת לשלוט במתרחש ולהכתיב את הקצב.

פעם זה לא היה כך. בקדנציה הראשונה במועדון, יצר אלגרי קשר הדוק עם כוכבים והגה רעיונות מעניינים עבורם. הוא שיכנע, למשל, את מריו מנדז'וקיץ' לשחק באגף השמאלי, והתפקיד כה מצא חן בעיניו של הקרואטי בסופו של דבר שהוא היה מאוכזב כאשר נדרש לחזור לעמדתו הטבעית כחלוץ מרכזי. הן במילאן אותה הצעיד לאליפות ב-2011, והן ביובה, הוכיח המאמן יכולת להסתדר בחדר הלבשה עמוס אגו ולנווט את הספינה לפי ראות עיניו. ואולם, כיום עומד לרשותו הרבה פחות אגו בסגל הרבה פחות נוצץ, ומתקבל הרושם שההילה התפוגגה.

כמי שהיה רגיל לזלזל בביקורת על סגנון כי "רק הנצחונות חשובים", נראה אלגרי אבוד למדי כאשר הנצחונות המדוברים נעלמו. זה לא צחוק - יובנטוס ניצחה פעמיים בלבד בשבעה המחזורים הראושנים בליגה, וזה היה אסון אפילו אם המהפך הדרמטי מול סלרניטנה היה מאושר. אם מצרפים את ליגת האלפות, מדובר בשני נצחונות בתשעה משחקים, נגד ססואולו וספציה. מאזן כה עלוב לא זכור אפילו מהימים הקשים ביותר בזמן שיקום מפרשת הקלצ'ופולי.

הסגנון עדיין משעמם להחריד, אבל כעת הוא גם לחלוטין לא יעיל, והשילוב הזה מוציא את האוהדים מדעתם. הקללות לעברו של המאמן נשמעות באיצטדיון, והתהבטאויות נגדו ברשתות החברתיות חרגו מזמן מגבולות הטעם הטוב. גם הפרשנים מחריפים את הטון בהדרגה. אחרי המפלה מול מונצה, הלך העיתון טוטוספורט על הכותרת: "האסירים של אלגרי". מתגבש קונצנזוס, לפיו הכרחי לפטר את המאמן על מנת שיהיה סיכוי לצאת מהמשבר.

להנהלה זה נוח, כי היא התרגלה להפוך מאמנים לשעירים לעזאזל, בעוד עיקר האשמה למצבו של המועדון מוטלת עליה. אנדראה אניילי הורס את יובנטוס בהדרגה כבר במשך שנים, והוא האחראי המרכזי לפיאסקו המתמשך. הוא השקיע מרץ רב בפרוייקט הקמת סופר ליג לצד פלורנטינו פרס. הוא לא מספיק לפלוט שטויות על כך שהכדורגל לא מעניין את הדור הצעיר. הוא יזם את השינוי האסטרטגי במסגרתו הוזנחה המסורת כדי לפנות לקהל הבינלאומי.

שינוי הסמל הישן ואהוב שעורר זעם בקרב האוהדים היווה חלק אינטגרלי מהתפנית שפגעה ביסודות הכי מוצדקים של הקבוצה. ההחתמה של כריסטיאנו רונאלדו, בניגוד מוחלט למדיניות לפיה אף אחד לא גדול מהמועדון, היתה מהותית מאוד אף היא. יכולות להיות חילוקי דעות לגבי תרומתו המקצועית של הפורטוגלי, אבל הנזק התדמיתי היה משמעותי הרבה יותר.

יובנטוס איבדה את הזהות שלה, ולא בגלל מאמנים. מאוריציו סארי הובא במקום אלגרי כדי להפוך את הקבוצה לאטרקטיבית יותר, אך הודח מיידית. אנדראה פירלו קודם ללא התרעה כלשהי, והודח אף הוא. כעת הוחתם אלגרי על חוזה ארוך טווח עד 2025, והדבר הופך את פיטוריו לעסק בעייתי מבחינה כלכלית. ייתכן שזו היתה המטרה הסודית של אניילי - להפוך את המאמן ליעד מרכזי לביקורת לאורך זמן ולהשתמש בו כמגן אנושי. בינתיים, המנכ"ל מאוריציו אריבאבנה כבר הצהיר: "יהיה מטורף לפטר את אלגרי עכשיו. יש לו פרוייקט לפתח כאן בארבע השנים הקרובות".

אם נדמה להנהלה כי הפרוייקט מתנהל כסדרו, הרי שמדובר בפרוייקט שנועד להחריב את יובנטוס. אם וכאשר זה יקרה, אפשר יהיה לכעוס גם על אלגרי, אבל הכתובת האמיתית לזעם הציבורי צריכה להיות אחרת.