ביום שלישי, רגעים ספורים לפני המשחק של מכבי חיפה בליסבון, אמר איל ברקוביץ' בתכנית קדם המשחק בערוץ הספורט משהו שנשמע כמו אמירה ברקוביצ'ית טיפוסית, אבל כזאת שבכל זאת שווה להתעכב עליה. הוא התייחס לעובדה שעומר אצילי, שחקן הליגה הטוב ביותר בישראל, לא פותח במשחקים באירופה, ואמר "אני לא הייתי מסכים לזה".
כמובן של"אני לא הייתי מסכים לזה" יש מנעד רחב של אפשרויות - אתה יכול לא להסכים ולשתוק, אתה יכול לא להסכים ולהפוך שולחנות ועוד ועוד. אצילי, גם אם הוא לא מסכים רעיונית, התיישר וימשיך להתיישר עם ההחלטות של ברק בכר. שחקן, כל שחקן, צריך לעשות מה שהמאמן יגיד לו לעשות, במיוחד בקבוצה מהונדסת מקצועית כמו מכבי חיפה.
ובכל זאת, עולה התחושה שיש בדברים של ברקוביץ' משהו שמתיישב עם ההיגיון. אם עוברים מקלישאות מקצועיות, נכונות בעיקרן, למונחים של צדק, לאצילי מגיעה הזדמנות בבמה הגדולה. העובדה שזה לא קורה מעלה בכל זאת תהיות.
אלא שבכר יודע היטב שבחודשיים הקרובים יהיו לו שתי קבוצות - אחת לליגה ואחת לצ'מפיונס. עד כדי כך יודע, שהוא נותן ליריבות שלו בליגה פור של מחצית שלמה. בארבעת המחזורים הראשונים ירדה מכבי חיפה להפסקה בשוויון, בשלושה מהם היא ספגה. יחס השערים שלה ב-45 הדקות הראשונות: 3:3. יחס השערים באחרונות: 0:7, כשאצילי כובש שלושה ומבשל שניים מהשערים הללו.
אין היום שובר שוויון בליגת העל כמו אצילי. בין שלל הסיבות המקצועיות, כמו הצורך בפיזיות ובמשחק מבוקר יותר באירופה, בעונה שצפויה להיות ארוכה, מתישה ואינטנסיבית, בכר מבין שהוא חייב לחלק נכון את הדקות של האס הגדול ביותר שלו. אצילי, צריך לזכור, נפצע במהלך העונה שעברה והחמיץ מספר משחקים ונפצע גם העונה במשחק מול אולימפיאקוס. במכבי חיפה מבינים שאין ברירה. כנראה שגם הוא מבין והוא לא חייב בכלל "להסכים לזה".
איביץ' במרדף
אפשר לתלות את התיקו של מכבי תל אביב באשדוד בהרבה גורמים, אבל בשורה התחתונה זו תוצאה סבירה. גם בעונה הקסומה של פאולו סוזה היא סיימה שם בתיקו ומאוחר יותר הודחה מהגביע. זה היה משחק קשה מול קבוצה מאומנת, ואלמלא יכולת טובה של דניאל פרץ גם התיקו הזה לא היה מושג.
ובכל זאת, הכעס של ולאדן איביץ' אחרי המשחק מול קרית שמונה קיבל גושפנקה רשמית אמש. האדום של ג'ורג'ה יובאנוביץ' הותיר אותו עם חוליה קדמית דלה, בלי גו טו גאי אמיתי. קצת מוזר לכתוב "בלי גו טו גאי" על קבוצה שיש לה את ערן זהבי, אבל זהבי עדיין צריך זמן. אחרי הכנה לקויה לעונה הוא לא בכושר לסחוב את מכבי תל אביב על הכתפיים, כל שכן בתור החלוץ היחיד בסגל. אפשר לעסוק בשאלה למה גלוך לא היה בהרכב, אבל איביץ' הרוויח קצת יותר מדי קרדיט כדי להשיב על שאלה כזאת.
העובדה שמכבי חיפה לא מאבדת נקודות מדאיגה הרבה צהובים, אבל צריך לזכור שזה טרנד אופייני לקבוצות שעולות לליגת האלופות. מכבי חיפה של 2002/3 דרסה את הליגה, זו של 2009/10 פתחה עם עשרה ניצחונות רצופים, גם למכבי תל אביב 2015/16 היה פער קטן על הפועל באר שבע, כולל ניצחון חוץ במפגש הישיר ביניהן. כולן, מסיבות שונות, לא זכו באליפות. למכבי חיפה יש כרגע מומנטום רצחני והרתעה משתקת, השאלה היא מתי תגיע התקופה שתסדוק את הביטחון שלה, ושאלה לא פחות חשובה היא מה יהיה הפער ממכבי תל אביב באותו זמן.
איביץ' עצמו נמצא כרגע בסיטואציה לא מוכרת. בשנתיים הקודמות שלו הוא רמס את התחרות, פעם אחת אחרי סיבוב אחד, בפעם השנייה זה לקח לו שני סיבובים. הוא יודע שאי אפשר להוריד את הרגל מהגז, שלפחות כרגע יצטרך לרדוף. על העובדה שהוא מאמן טוב אין חולקים, אבל לא ראינו אותו עדיין מנהל קרב ראש בראש אמיתי עם קבוצה שלפחות על הנייר עדיפה מזו שלו. הפתיחה החלומית שלו נמחתה באשדוד והחזירה את מכבי תל אביב למציאות. את התגובה הראשונית לצביטה הזאת נגלה נגד בית"ר ירושלים.
נתניה מאבדת גובה
בני לם ומכבי נתניה היו המרעננים הרשמיים של העונה שעברה. לם תפס את מקומו של ריימונד אטפלד אחרי ארבעה מחזורים ללא ניצחון והוביל את הקבוצה לפלייאוף העליון, כשהוא מותיר רושם מזהיר. התיקו בטורקיה נגד בשאקשהיר, יחד עם תחושת ההחמצה בגומלין, יצרו תמונה של המשך המומנטום.
התבוסה למכבי חיפה עוד הייתה הגיונית, אבל ההפסד להפועל תל אביב, שהגיעה למשחק על הקרשים, חשף את החולשות של מכבי נתניה, שסובלת מהגנה בינונית וקישור אנמי שלא מפגין פרומיל מיכולתו אשתקד. רק בנס ניצלה אמש הקבוצה מהפסד לסכנין. אחרי ארבעה מחזורים יש לנתניה ארבע נקודות, שתיים בלבד יותר מהקבוצה של אטפלד כשפוטר. לם חייב לצדו את השחקנים שהביאו אותו לגבהים, ובמיוחד תרומה משמעותית יותר מעדן קארצב, שיצטרך מתישהו לצאת מהלם נטרול המעבר לרוסיה, ואביב אברהם.
במחזור הבא יוצאת נתניה למשחק חוץ נוסף, הפעם מול ניר קלינגר והפועל חיפה. המשמעות של ההתמודדות הזאת עצומה עבור שני המאמנים. קלינגר יודע שעוד משחק ללא ניצחון יגביר את הלחץ על כתפיו. אם לא ינצח, לם בעצמו יתחיל להרגיש קצת מהלחץ הלא מוכר הזה.
לא רק אם, גם איך
התיקו של הפועל באר שבע בווינה קצת נעלם מהעין הציבורית בין שאריות המשחק של מכבי חיפה בליסבון לפיאסקו של נבחרת הכדורסל ביורובאסקט. זו הייתה תוצאה טובה, אבל תיקו חוץ בקונפרנס ליג לא מרגש כמו הפסד מכובד בליגת האלופות, וסביר להניח שלו אליניב ברדה היה צריך לבחור בין תוצאה טובה באוסטריה לניצחון בבלומפילד הערב מול הפועל תל אביב, הוא היה מצביע על האופציה השנייה.
ברדה לא חשב שיגיע למפגש הזה כשלשתי הקבוצות מספר זהה של נקודות. תאורטית, באר שבע יותר איכותית מהפועל תל אביב. מעשית, הכדורגל שהיא משחקת מאוד לא איכותי. הוא יצטרך להסתדר במשחק הזה ללא רמזי ספורי המורחק, וככלל - להרגיע את השחקנים שלו שניהלו בהפסדים לאשדוד ומכבי חיפה זירות קרב. מנגד, הפועל תל אביב קצרה בנתניה ניצחון בניגוד לציפיות. שם מפלס הלחץ דווקא ירד, אבל הפסד הערב יעלה אותו מידית.
כל תוצאה, גם תיקו, בעימות הזה תייצר התרחשות מעניינת, במיוחד עבור האורחים. אם באר שבע לא תנצח היא כבר תתרחק ממכבי חיפה לאזור של 8-9 נקודות ותיאלץ לעדכן את המטרות שלה העונה. ברדה יודע שהוא חייב שלוש נקודות מהמשחק הזה. השאלה לא רק אם ישיג אותן, אלא גם איך זה יקרה.