בנובמבר 2017 יצאה בני יהודה למשחק חוץ בקריית שמונה. אחמד עאבד הבקיע לזכות המקומיים ומיד רץ להתגרות בקהל האורח, שלא נשאר חייב והשיב לו בקללות מלוא הטנא. זמן קצר אחר כך כבר ניתן היה לקרוא בכל רחבי הרשת כיצד הבעלים של בני יהודה, ברק אברמוב, מגנה את הקריאות הגזעניות שנטען שהיו שם. "אלחם בגזענות עד הסוף, אני לא מתכוון להיכנע", הודיע בהמשך אביר זכויות האדם והסושי לכל מי שרצה לשמוע, וכרגיל באירועים מהסוג הזה, מדובר היה בכולם. כמובן שגם מנהלת הליגה, הגוף שנהנה למשך עונה שלמה מהכסף של הספונסר אברמוב, "התכנסה", כי גזענות היא דבר שרע למותג, ו"רע" זה בדיוק ההפך מכותרות על "מלחמה" בגזענות.
כיצד נלחם אברמוב בגזענות "עד הסוף"? לא ברור. פה ניסה לסגור יציע, שם רב עם האוהדים, בסוף כולם שכחו מזה, אבל העיקר שאת הכותרות הוא קיבל. כמעט חמש שנים חלפו מאז, מים רבים עברו בירקון, טריאקי בטעם פלסטיק נשפך בלי הכרה, ומאכערים רבים עשו קומבינות במטבעות דיגיטליים, והנה צץ מקרה ממש דומה:
באוגוסט 2022 אירחה בית"ר ירושלים באצטדיון שלמה ביטוח את הפועל ב"ש. רמזי ספורי הבקיע לזכות האורחים ומיד רץ להתגרות בקהל המארח, שלא נשאר חייב והשיב לו בקללות מלוא הטנא. לא היה זכר לגינוי כלשהו של הלוחם למען מיעוטים, ברק אברמוב, עכשיו הבעלים של בית"ר, גם לא מספר ימים אחר כך. מנהלת הליגה, אם תהיתם, עדיין לא "התכנסה" כדי לדון בנושא. בכל זאת, בא־ראק זה חבר, אח וספונסר לשעבר.
באופן אישי, אין לי בעיה עם אוהדים שמקללים ביציע, בטח כשמדובר בשחקן שמתגרה בהם. הבקעת? אחלה. עשית הכל כדי להתגרות אחרי שהבקעת? שא בתוצאות. ובכלל, מנעד הקללות הלגיטימיות הוא רחב מאוד לטעמי, במסגרת חופש הביטוי. מה גם שבסוף זה בינארי, כי ברמת האכזריות ובקודים התרבותיים של 2022, אין באמת הבדל בין "שמן" לבין "שחור" (שמנופוביה חמורה כמו קסנופוביה); בין "תימני מסריח" לבין "ערבי מסריח" (שתיהן גזענות); בין "הומו" לבין "בן זונה" (פה יש כבר פסטיבל של הומופוביה, שוביניזם, מיזוגיניה ומה לא), וכן הלאה וכן הלאה.
כל מי שאוהד באמת קבוצת כדורגל יודע שהמרחק בין הג'יפה שיכולה לצאת מהפה במהלך 90 דקות לבין משנה סדורה של גזענות ו/או הומופוביה ו/או מיזוגיניה ו/או שמנופוביה וכו' וכו' - גדול אפילו יותר מהמרחק בין יוסי אבוקסיס למדיניות רכש הישגית. ובכלל, לדרוש שמגרשי הכדורגל יתנהלו כמו בתי מרקחת זה קצת מופרך במדינה אלימה כל כך. ייתכן שכל ההבדל הוא שבכדורגל מדברים "עם הידיים", כפי שהיטיבה להגדיר הגב' דנה ויס (שזה, כמובן, לא גזענות. מה פתאום), ולכן נוח ליפול עליו ככה.
אבל - ויש פה אבל ענק - אם כבר בא בנאדם, בעלים של קבוצה, ומכריז שהוא יוצא ל"מלחמה בגזענות" - ולא סתם, אלא "עד הסוף" (זה כבר נשמע ממש רציני) - משום שכמה ילדים שנסעו מתל אביב עד קריית שמונה קיללו שחקן ממוצא ערבי שהתגרה בהם, אפשר רק לברך על כך. וכמובן, לשאול שאלת תם: למה הפעם לא? למה שלא תילחם "עד הסוף", מר אברמוב, גם בגזענות של אוהדי בית"ר ירושלים? הנה רשימת המלצות, שאני בטוח שאתה, כאיש אמיץ, רודף צדק, אמת ושלום, מכיר (בכל זאת, היית מספיק גיבור כדי ליישם אותן על אוהדי בני יהודה):
ראשית, סגור להם את היציע ותעביר אותם ליציע אחר. אתה אלוף בזה הרי, עשית את זה מספר פעמים בעבר. ככה תראה להם את נחת זרועך ואת כוחך האיום והנורא, והם ילמדו עם מי לא כדאי להתעסק. בהנחה שהם משום מה רק יתעצבנו יותר מזה וימשיכו להתגזען (או סתם לשלוח אותך לבית הדין המשמעתי, עוד מוסד מטופש שאבד עליו הכלח), אין סיבה שלא תעבור לאופציה ב': חכה למשחק הבית הבא, ואז תודיע שרק אוהדי הקבוצה האורחת נכנסים. ואוהדי בית"ר, ששילמו מראש על מינויים בתחילת העונה? שיצעקו "יאללה יאללה, יא בית"ר" מחוץ לאצטדיון. הרי כבר עשית את זה בעבר, וכרגיל קיבלת כותרות מתלקקות, אז למה לא שוב?
ואם כל זה לא יעזור? תתחיל לאיים לעזוב. כמו שאתה אוהב. קאדר מפואר של אנשים שצריכים למלא שעות מסך ושידור ממתין למוצא פיך, מחכה להגיד "אמן" על כל תדרוך או הדלפה שיגיעו ממך. אני בטוח, אגב, שמנהלת הליגה תתמוך בכל הצעדים החשובים והלגיטימיים האלה. בכל זאת, חברים ושותפים לדרך.
יאללה ברק, חשוב להילחם בגזענות ורצוי "עד הסוף". פתח חזית מול הפלג הגזעני של אוהדי בית"ר ירושלים כמו שרק אדם נאור, פרוגרסיבי ושוחר צדק כמוך יודע. עד הסוף, ברק. עד הסוף.