משבצת המתאזרח בנבחרת ישראל עוררה בשבועות האחרונים דיונים רבים לקראת אליפות אירופה, ולא בכדי. בזמן שטרנד הייבוא מחו"ל הגיע לרוב נבחרות היבשת, לרבות החזקות שבהן כמו סלובניה, ספרד או טורקיה, ישראל תתייצב ליורובאסקט ללא מתאזרח בסגל בפעם השלישית בלבד ב-30 השנים האחרונות, והראשונה מאז 2009. הבחירה בג'ון דיברתולומאו כמי שאמור היה למלא את העמדה הזו בנבחרת הפכה את הסוגייה לחמה יותר, אלא שניפויו של קפטן מכבי תל אביב מהסגל הסופי לטורניר שייפתח מחר (חמישי) מעלה שאלה אחרת: האם היה צורך במתאזרח מלכתחילה?
"אני לא חי בשלום עם הנושא של מתאזרחים בנבחרת. בהשקפה שלי, מי שנולד במדינה הוא זה שצריך לייצג אותה", טוען מאמן הנבחרת לשעבר מולי קצורין, שדווקא הוביל את ישראל להישגה הבכיר בשלושת העשורים האחרונים - מקום שביעי ב-2003 - עם דרק שארפ בסגל. "מכיוון שהתקנון מאפשר וכולם עושים, אז גם אני השתמשתי במתאזרחים בנבחרות שאימנתי. זה משדרג, כי אתה מביא שחקן יותר טוב מהמקומיים. ברגע שכולם משתמשים בזה, אתה לא יכול להישאר מאחור כי זה נותן יתרון ליריבות".
הבחירה במתאזרח, אם אכן מתבצעת ומבססים אותה על השיקולים הללו, צריכה להיעשות מתוך שאיפה לשדרג את הנבחרת ולשפר את סיכוייה מול היריבות - שני דברים שלא בטוח שדיברתולומאו היה מספק, מה שרק מחזק את התהייה לגבי הצורך בו. "אני באופן אישי אוהב אותו, אבל האם הנבחרת הייתה פחות טובה עם יפתח זיו, למשל, במקומו? כנראה שהיא הייתה אותו הדבר. לאור העובדה שגם כמעט ולא שיתפו אותו, הייתי רוצה כבר שיביאו מתאזרח שבאמת משדרג אותנו ויהיה שחקן מרכזי", מסביר קצורין.
וזו בדיוק הסיבה לכך שדיברתולומאו נופה: הוא לא הוכיח את יכולתו להיות שחקן מרכזי בנבחרת, והראה חוסר רצון למלא תפקיד שולי. קשה להאשים את גיא גודס והצוות המקצועי בכך שראו בדיברתולומאו שחקן משלים, שכן מקרי העבר בהם הובא לנבחרת מתאזרח במעמד גבוה יותר - כמו אלכס טיוס, ד'אור פישר וריצ'רד האוול - לא בדיוק הסתיימו בהצלחה גדולה.
אז אולי עדיף לבחור במתאזרח שלא יבוא לגנוב את ההצגה? עידו קוז'יקרו, ששיחק בנבחרת ההיא של קצורין, נוטה להאמין שזו הנוסחה הנכונה: "שארפ לא היה השחקן המוביל ב-2003, אבל הוא היה מושלם לנבחרת הזאת, כי הוא הביא בדיוק מה שהיה חסר - קשיחות וקליעה מבחוץ. ב-30 השנים האחרונות הגענו הכי רחוק כשהמתאזרח היה שחקן משלים", הוא מזכיר. שחקן העבר דווקא כן רואה בדיברתולומאו שדרוג: "מדובר באחד הקלעים הישראלים הכי טובים בליגה, אולי הכי טוב. מעבר לזה, הוא שחקן הגנה מצוין, שומר בחסד, שחקן קבוצתי. ומהיכרות אישית, הוא קסם של בן אדם. כל קבוצה רוצה אחד כזה".
העניין הוא, שקוז'יקרו רואה בגארד מכבי תל אביב ישראלי לכל דבר: "מבחינתי, דיברתולומאו הוא כמו ים מדר ותמיר בלאט. אם הוא טוב, שיהיה בנבחרת", הוא מבהיר. וזה מביא אותנו לסוגייה הבאה במסגרת שאלת המתאזרח: מי קבע שצריכה להיות לו זיקה למדינה? הרי לורנזו בראון בקושי דרך בספרד לפני שוויתר על דרכונו האמריקאי בשבילה, ומייק טובי לא בטוח ידע את מיקומה של סלובניה על המפה לפני שהתאזרח בה. קצורין, אגב, קיבל כמאמן נבחרת פולין את דייויד לוגן כמתאזרח ב-2009, אז אירחו הפולנים את אליפות אירופה, מה שגרם למדינה בה מעולם לא שיחק מתאזרח בנבחרת הכדורסל עד אותה נקודה, להתגמש ממניעים מקצועיים בלבד.
מתבקש, אם כן, לשאול: מדוע בישראל מתעקשים לזמן לנבחרת רק שחקנים שהתאזרחו על רקע שורשים יהודיים או כאלה שהתחתנו עם ישראלית "למהדרין"? אם במדינות בעלות מאגרי כישרון גדולים יותר משלנו מעניקים מקום בסגל לשחקן נטול כל קשר לצביון הלאומי, ובחלקן אף משלמים לשחקנים כדי שיחזקו את הנבחרת, לא הגיע הזמן שגם בישראל תישקל האופציה הזו?
"יש הבדל בין דיברתולומאו, שעושה פה קריירה ומזוהה עם הקהל הישראלי, לסולימאן בריימו כזה. אני לא חושב שזה פייר לעשות את זה 'כי צריך לחזק את הנבחרת'. איזו מן דוגמא זו לשחקני הנבחרות הצעירות שמקריבים כל קיץ, ואז כשהם מגיעים לבוגרת מביאים להם זר על הראש?", מעלה קוז'יקרו טיעון נגד. "אין לנו מחסור של שחקנים בשום עמדה. אני מעדיף להתרסק עם 12 ישראלים מאשר להביא 'זר אינסטנט' כמו האוול למשל. דיברתולומאו הוא לא מתאזרח שהביאו משום מקום. אין פה זר שהוכיח שהוא רמה מעל כולם".
אבל בסוף הולכים לטורניר גדול, שלא מעט נבחרות בו עדיפות עלינו, והן כן התחזקו במתאזרח. אז אולי השיקול העיקרי צריך להיות מקצועי ולא לאומני, מתוך מטרה לשפר את הסיכויים מול היריבות?
"יש לנו היום יותר כישרון מאי פעם, אבל מה שיביא לנו ניצחונות זה הביחד ורוח הלחימה והחיבור. לא עוד זר", משיב קוז'יקרו לשאלה הזו, "ב-30 השנים האחרונות, הגענו הכי רחוק כשהמתאזרח היה שחקן משלים. אנחנו לא ננצח את יוון או סרביה בגלל שהבאנו את הזר הכי טוב באירופה. הנבחרת היא חלון הראווה של הכדורסל - ואני מדגיש - הישראלי".
ויש עוד היבט שחשוב להכניס למשוואה כשמאזרחים שחקן לטובת הנבחרת: השפעת המהלך על הליגה המקומית, שבישראל סובלת מפגיעה במותג ובחיבור לקהל בעיקר בשל היעדר הזהות הישראלית בקבוצות. לצד החשיבות שבהצלחת הנבחרת, חייבות להילקח בחשבון ההשלכות על הליגה, שם אותם מתאזרחים, בהיותם מוכשרים יותר מהשחקנים המקומיים ברוב המקרים, זוכים לבמה ולשכר גדולים יותר. "בכל מדינה מחפשים שחקנים מקומיים טובים יותר. שחקן שיכול לשחק כאירופאי באירופה, יכול להרוויח יותר כסף. כשאתה לא משחק כזר, זה נותן לך יתרונות. בגלל זה השחקנים עושים את זה", מדגיש קצורין. "מן הסתם שזה מקנה יתרון בחוזים ומאפשר לשחקן לשחק עד גיל יותר מאוחר, בטח אצלנו".
כך או אחרת, דבר אחד בטוח: התנהלותם של מקבלי ההחלטות בנבחרת ישראל בכל הנוגע לנושא המתאזרח בקיץ הנוכחי הייתה בעייתית, בלשון המעטה. אם מחליטים לזמן מתאזרח, בין אם במעמד של כוכב או של שחקן משלים, זה צריך להיות שחקן שבונים עליו בוודאות. הוויכוח לגבי הצורך במהלך שכזה, וחשיבות הזיקה של המתאזרח למדינה, כנראה יישאר פתוח בעתיד הנראה לעין. אבל לזמן שחקן שמוותר על מנוחה וזמן משפחתי בפגרה, ולהחזיק אותו עד הניפוי האחרון לפני הטורניר, זה גם לא הוגן כלפי השחקן עצמו, ובעיקר לא מקרב אותנו למטרה הסופית - שהיא הופעה מוצלחת באליפות אירופה.