עונת כדורגל חדשה ומבטיחה יוצאת לדרך, וכבר מורגשת תחושה חגיגית מקושטת בסימני שאלה: מי תהיה אלופה? מי תרד ליגה? איזה מאמן יפוטר ראשון? מי יזכה בליגת החלומות? הכל פתוח, הכל יכול לקרות, היכונו לבלתי צפוי! ואולי, אולי... העונה הזאת יקרה דבר מדהים, וכולנו ננצח ונהיה אלופים? זה אפשרי!
כולם נוהגים להגיד: "מתי מתחיל המשחק?", "מי משחק נגד מי?"... אבל כדורגל הוא כבר מזמן לא "משחק", אלא ענף חברתי רציני ומשפיע, עם עוצמות שהן מעל ומעבר לכל תחום חברתי אחר. אנו בויצו נוכחנו בזה בקמפיינים המשותפים שלנו עם מנהלת הליגות, קמפיינים שקראו לקידום שיוויון לנשים ולמאבק בתופעת האלימות כלפי נשים. האפקט שקיבלנו מאותם קמפיינים היה מעל ומעבר לכל הקמפיינים הפרסומיים האחרים שלנו בנושאים אלה, ומהם למד גם ארגון נשים ציוני עולמי, על הכוח האדיר ועל הפוטנציאל הבלתי נתפס שמייצג ענף הכדורגל, שרק טיפש מסכם אותו ב"כמה חבר'ה שרצים אחרי כדור".
הכדורגל הוא הרבה יותר ממשחק. הוא חיבור בין עמים ותרבויות, הוא שפה שכולם מבינים ואוהבים, הוא מכנה משותף גם בין אויבים. הכדורגל מייצר רגע משותף לנער בגואטמלה, רועה צאן בסודן, וסבא בסיביר, כולם יכולים ברגע מסויים להסתכל על אותו דבר ולהיות שותפים לאותה חוויה, לקפוץ ביחד בקריאת "יש!", או לחילופין - לתפוס את הראש. פלא שבזמן מונדיאל אין מלחמות בין מדינות?
כשאנחנו מציינים פתיחת עונה לליגת העל, אנחנו מציינים פתיחת עונה להזדמנויות. להזדמנות להפוך את האיצטדיון למקום של אהבה משותפת ולא של שינאה, למקום של סובלנות, אחוות האדם, קבלת האחר. ספיר ברמן היא רק ההתחלה, ושינויים בתפיסות חברתיות יכולים להתחיל פה, במקום שמחבר את כולם למדורת שבט אחת גדולה.
אולי מכבי חיפה תזכה באליפות, אולי תהיה זו מכבי ת"א, אולי באר שבע תפתיע... אני אהיה אוהדת שרופה של כדורגל טוב, בהיבט של מינוף ערכים חיוביים. הלוואי שלא יהיו קריאות גזעניות, שכדורגלנים יוכלו לצאת מהארון בלי להסתכן בלינץ' מהיציעים, שלא תהיה אלימות, גם לא זיקוקים ואבוקות - כדי שביציעי הכדורגל שלנו נוכל לראות צעירים, נשים, משפחות. הלוואי שאוהדים לא ירגמו באבנים את אוטובוס היריבה אחרי הפסד, שאף עוזר שופט לא יחטוף מצית בראש, שלא נשמע שירי שואה, או איחולי סרטן. אם כל זה יקרה, ענף הכדורגל ינצח, אנחנו כחברה ננצח, וכל אחד מאיתנו ינצח. אם זה יקרה - כולנו נהיה אלופים. ובקשר לתוצאה... ובכן, שהטובים ינצחו, אחרי הכל... זה רק משחק!