אין היום בישראל אפילו כדורגלן אחד שמבין את מהותו של משחק הכדורגל, כפי שמבין אותו ערן זהבי. האמת היא שאני מתפלא על כך. הרי זהבי אינו מסתיר בנעליו שום סוד, והוא משחק את הכדורגל הבסיסי והפשוט. כדורגל הוא באמת משחק פשוט, וכאשר הכדור ברגליו של ערן, לא משנה אם ההגנה שמולו מתייצבת עם שני בלמים או עם שלושה, עם מעוין או בלי מעוין.
ראיתי אותו משחק עשרות פעמים, ובדרך כלל הוא היה הקלף המנצח משתי סיבות: הוא תמיד נמצא בתנועה, ובועט לשער בכל הזדמנות. שחקנים בליגה שלנו מסתבכים פעמים רבות מאד בכדרורים מיותרים וממעטים לסכן את השער, גם בהיותם בעמדה המתחננת לבעיטה.
אותי זה מפליא, שכן די לראות פעם אחת את מספר 7 של מכבי תל אביב, כדי לקלוט את יעילות ביצועיו. זהבי לא חתום על פטנט כלשהו, בזכותו הפך למבקיען מעולה. גם השער היקר שכבש אמש (חמישי), לרשת של אריס בסלוניקי, הושג ממש כפי שכתוב בספר: תנועה למקום חופשי, ובעיטה מהירה ומדויקת לרשת. זה כמובן השער שהעלה את מכבי תל אביב לשלב הבא בקונפרנס ליג, ואין לדעת כיצד הייתה קבוצת מכבי מסיימת את משחק הגומלין ביוון בלעדי ערן, שנכנס למגרש רק כמחליף.
לא פעם ולא פעמיים כאשר שיחק בליגה הסינית, שמעתי תגובות שלעגו לשערים שהבקיע בסיטונות. היו דיבורים מזלזלים על כך שזהבי עושה זאת מול קבוצות שרמתן מתאימה לליגה למקומות עבודה. כל מי שהמעיט מהשערים שהבקיע, לא מבין כדורגל. כיבוש שערים הינו מקצוע הדורש קריאת מפה וחשיבה מהירה. החכמה הגדולה היא להיות בזמן הנכון, במקום הנכון, ולפיכך חלוצים עם חוש לשערים כערן זהבי, הם אלה המנצחים משחקים. אמנם לכל ניצחון ישנם שותפים חשובים, שאי אפשר בלעדיהם: שוער, שחקני הגנה וקישור. אולם בסוף, את החותמת הקובעת מעניקים המבקיענים.
אחרי שנתיים רצופות שבהן זכתה מכבי חיפה באליפות ישראל, שובו של ערן זהבי למכבי תל אביב, עשוי ליצור מצב חדש ביחסי הכוחות בצמרת הטבלה. אולי היא תהיה צפופה יותר, ואולי היא תוכרע על חוט השערה, במאבק שבו אין להמעיט משאיפותיה של קבוצת הפועל באר שבע. מה שברור הוא, שערן זהבי היה ונשאר המאסטרו של הגולים. מנצח המשחקים הכי גדול שיש היום בליגת העל בישראל.