מאת יוסי כהן
מחוז ה-NFC היה חלש יותר העונה בהשוואה למחוז השני, ה-AFC. לא היתה במחוז קבוצה דומיננטית ששלטה בו ללא עוררין, דוגמת טנסי ואוקלנד מה-AFC והקבוצה שסיימה בסופו של דבר מדורגת ראשונה במחוז, ניו יורק ג'יינטס, היא קבוצה אפורה וחסרת ברק שנהנתה בעיקר מלוח משחקים קל ומחולשה ברורה של הבית בו היא משחקת, ה-NFC מזרח. מינסוטה נראתה כקבוצה המובילה ב-NFC, עד סדרה של שלושה הפסדים עם סיום העונה. משהו התחיל לחרוק בקבוצה וההתקפה פשוט התפרקה בסיום. גם סט. לואיס, קבוצה התקפית מובהקת, נכנסה לפלייאוף ממש עם שריקת הסיום של העונה בעזרת טובה גדולה של שיקגו שניצחה בדטרויט עם שער שדה בשניות הסיום.
ההגנות דיברו חזק השנה וארבע קבוצות עם אספירציה הגנתית עלו לפלייאוף: ג'יינטס, פילדלפיה, ניו אורלינס וטמפה ביי. קבוצת התקפה נהדרת, סן פרנסיסקו פורטי ניינרס, עם העונה הטובה ביותר של קווטרבק מאז ימי ג'ו מונטנה (ג'ף גרסייה) ועם הגנה חדירה, לא התקרבה אפילו לתמונת הפלייאוף. לפניכם סקירה של הקבוצות שסימנו ביומן את ה-28 בינואר, הסופרבול בטמפה ביי.
ניו יורק ג'יינטס: האמונה של פאסל עברה לשחקנים
בשקט בשקט, הקבוצה שלא סומנה כלל כמועמדת לפלייאוף בתחילת העונה, ניו יורק הגיעה כמדורגת ראשונה במחוז. זה לא היה קל אבל החבורה של ג'ים פאסל התקדמה יפה מאוד ככל שהליגה הגיעה לשלב ההכרעה וסיימה את העונה עם חמישה נצחונות רצופים. פאסל עבד בשיטה של "פרה פרה" והכין את הג'יינטס שלו לכל משחק בנפרד. את הדיבורים על הפלייאוף שמר פאסל לעצמו והתריע בשחקנים שלא ידברו על יומרות הפלייאוף עם התקשורת. הכוונה היתה ברורה: מיקוד חזק במשימות וחוסר ירידה במוטיבציה. החוזק של הג'יינטס העונה היה באיזון בין חוליית ההתקפה להגנה. ההתקפה לא מתברכת בשחקנים נוצצים מדי ונשענה על יציבות והימנעות מטעויות של קרי קולינס בקווטרבק. קולינס כבר הביא קבוצה לגמר ה-NFC (קרולינה ב-1996) ומצא בניו יורק קבוצה כמו שהוא אוהב: ריצה יציבה ורסיברים יעילים. טיקי ברבר ברנינגבק ואמני טומר ברסיבר נותנים לקולינס אופציות סבירות שעושות את העבודה היטב.
ההגנה נגד המסירה השתפרה מאוד אבל מול הריצה יש לג'יינטס כמה בעיות. לניו יורק יש יתרון עצום בכך שיש לה את יתרון הביתיות. ה"מדולנדס" יהיה קר מאוד בעוד שבועיים וקבוצות דוגמת הראמס והויקינגס, שיצטרכו לעבור את הג'יינטס בניו יורק, הן קבוצות שמשחקות באולמות סגורים, מה שיקשה עליהן מאוד בטמפרטורות נמוכות מול קבוצה ביתית כמו ניו יורק. החולשה הגדולה של ניו יורק היא דווקא בבינוניות. אין לג'יינטס שחקנים שיכולים לעשות מהלכים גדולים וגם בקו השני של ההגנה יכולות להיות לה בעיות קשות מול רסיברים בקליבר של אייזק ברוס וטורי הולט מהראמס או רנדי מוס וכריס קרטר ממינסוטה, אבל למי אין?
פוטנציאל: גמר ה-NFC, במידה והביתיות תשחק תפקיד. אם הג'יינטס יצליחו לשמור על המיקוד זה יכול להיגמר בזכייה בסופרבול.
מינסוטה ויקינגס: קולפפר חייב להיות בריא
דניס גרין סובל מתסמונת פלייאוף עם הויקינגס שלו. בכל העונות שגרין מאמן במינאפוליס, מינסוטה הגיעה בשבע מתוך תשע עונות לפלייאוף, אבל מלבד מגמר NFC לפני שנתיים, שנגמר בהפסד ביתי סנסציוני לאטלנטה, הויקינגס מתרסקים כבר בסיבוב הראשון או השני. העונה נתן גרין את המפתחות לדונטה קולפפר וזה השתלם. הקווטרבק השחור, שנהנה מנתונים גופניים מרשימים, סובל מנקע בקרסול ימין ואם לא יוכל לשחק במאה אחוז הויקינגס בבעיה. יש להם את ההתקפה קטלנית בליגה עם רנדי מוס, הרסיבר הטוב ביותר במשחק, וכריס קרטר, שנמצא קרוב מאוד לג'רי רייס ברשימת כל הזמנים. רוברט סמית הוא הרנינגבק הכי לא מוערך בליגה, אבל מסוגל לתת את המהלכים הגדולים. החולשה הגדולה של הויקינגס היא במשחק הגנה שערורייתי. הקו השני מתפרק בקלות מול התקפה טובה וקווטרבקים ברמה של פייטון מנינג, ברט פארב וקרט וורנר. אם גרין לא יעבוד על ההגנה בשבוע המנוחה, הטיול לפלייאוף יהפוך כואב מתמיד.
פוטנציאל: זכיה בסופרבול בשני תנאים: קולפפר בריא והגנה שתהיה סבירה. ההתקפה תעשה את היתר.
ניו אורלינס סיינטס: אהרון ברוקס בתפקיד המושיע
הסיינטס עשו עונה גדולה. ג'ים הסלט החליף את מייק דיטקה ועם סגל שסיים את העונה שעברה במקום האחרון ב-NFC מערב, לקח הסלט העונה את אליפות הבית. ההגנה הקשוחה של הסיינטס הוכיחה את עצמה לאורך כל העונה ויש להם את הקו ההגנה הקדמי הטוב בליגה. אהרון ברוקס נכנס לנעליו של ג'ף בלייק וסחב את הקבוצה על הגב, כשריקי וויליאמס סיים את העונה עם קרסול שבור. ברוקס יכול לרוץ, למסור ולהוביל התקפה, אבל הוא צעיר וחסר כשרון פלייאוף. ביום שבת יפגשו הסיינטס את הראמס למשחק שני בתוך שבוע ואחרי הפעם האחרונה בטוח שהסלט הסיק את המסקנות. השאלה היא אם הוא גם יוכל ליישם אותם. אם ההגנה לא תעשה את העבודה, הסיינטס בצרות צרורות. וויליאמס יעדר כנראה מהמשחק וזה אומר שברוקס ירוץ הרבה. החולשה הגדולה של הסיינטס היא בחוסר ניסיון פלייאוף ובפציעות יותר מדי כואבות בחלק ההתקפי.
פוטנציאל: גמר NFC, אם ההגנה תכפה איבודי כדור וההתקפה תימנע מטעויות. הסלט הוא מאמן גדול שהצליח לחבר קבוצת פוטבול מפורקת לגמרי.
פילדלפיה איגלס: דונובן מקנאב עושה את ההבדל
האיגלס העבירו עונה חלומית. אנדי ריד התגלה כמאמן דגול שהשחקנים אוהבים לעבוד בשבילו. קריאות המהלכים של ריד הוכיחו כי האיגלס אינם עוד קבוצה שמרנית כבעבר אלא חבורה של שחקני פוטבול שנהנים מהמשחק. האובדן של דוס סטיילי, הרנינגבק המוביל של האיגלס, הכריחה את ריד לשנות את האספירציה ההתקפית של הקבוצה. דונובן מקנאב משתמש ברגליים כדי להשיג יארדים ומוסר מצוין מחוץ לפוקט. האיגלס נהנים מהגנה מצוינת שיודעת לתקל חזק ולטרוף קווטרבקים.
החולשה של הקבוצה היא בחוסר הניסיון ובעובדה שמקנאב יערוך את הופעת הפלייאוף הראשונה שלו ביום ראשון מול טמפה ביי. הקהל בפילדלפיה הוא הכי פחות סבלני בעולם הספורט והקבוצה יכולה לסבול מאוד אם הבקנירס יובילו בשלב מוקדם של המשחק. ההתקפה סובלת מחוסר יציבות ומול קבוצה כמו הבאקס הולך להיות לאיגלס יום קשה.
פוטנציאל: סיבוב שני בפלייאוף. נצחון אחד ב"וט" הגיוני מאוד מבחינת האיגלס, כל משחק לאחר מכן יהיה בונוס.
טמפה ביי בקנירס: ההגנה תקבע את העתיד
טוני דאנג'י מאוד רוצה לראות את הקבוצה שלו מגיעה לסופרבול שיערך באיצטדיון הביתי של הבקנירס, "ריימונד ג'יימס", ב-28 בינואר. לצערו, הבקנירס יצטרכו לעבור שלושה משחקי חוץ כדי להגיע שוב הביתה. לבקנירס יש את ההגנה הטובה ביותר בפוטבול. נקודה. וורן סאפ הוא אוכל הקווטרבקים מספר אחד בליגה וג'ון לינץ' מגדיר מחדש את מונח הפרי סייפטי. דוני אברהם עושה עבודת קודש בקורנרבק והבקנירס ניצחו את המשחקים העונה בעזרת ההגנה.
החולשה של הקבוצה היא בחוסר יציבות בולטת בהתקפה. שון קינג הוכיח נגד סט. לואיס שיש לו את הווינריות והיכולת להוביל את ההתקפה של הבאקס, אבל זה היה נגד ההגנה הגרועה בליגה. כבר ביום ראשון מצפה לבקנירס עבודה קשה מול פילדלפיה. מזג האויר הפך להיות פקטור בעייתי עבור טמפה: בתנאים של פחות מארבע מעלות צלזיוס, הבאקס עומדים על מאזן היסטורי של אפס נצחונות ו-19 הפסדים. פסיכולוגיה בגרוש? לא בטוח. ווריק דאן וקישן ג'ונסון חייבם להתעלות כדי שהבאקס יעשו משהו בפלייאוף. מייק אולסטט חזר מפציעה ועדיין לא נכנס לקצב. בתנאי מגרש קשים וקור אולסטט חייב להיות גורם משמעותי כדי להשיג דאונים ראשונים. בכלל, משחק הריצה בפלייאוף הוא הבסיס לנצחון.
פוטנציאל: סופרבול. אם קינג נמנע מטעיות ההגנה תעשה את ההבדל. במקרה הרע הבאקס יכולים לקבל על הראש כבר ביום ראשון מהאיגלס.
סט. לואיס ראמס: אלופה במשבר מחפשת התאוששות
מייק מארץ נכנס לנעליו של דיק ורמייל והבטיח שהעונה ההתקפה תהיה עוד יותר קטלנית מזו שהתגלתה לליגה ושברה לבבות בעונת האליפות. פתיחת העונה של הראמס בישרה טובות: שישה נצחונות רצופים, מספרים מדהימים של וורנר והרבה נקודות על הלוח. אבל אז נפצע וורנר מול קנזס סיטי, מרשל פולק עבר ניתוח ארתרוסקופיה והכל התפרק במיזורי. ארבעה נצחונות מול שישה הפסדים כדי לסיים את העונה עם נס כששיקגו ניצחה בדטרויט ונתנה לראמס סיכוי להגן על התואר. וורנר ופולק, ה-MVP של העונה, יכולים לנצח ביום טוב כל קבוצה.
החולשה הגדולה של הקבוצה היא במשחק הגנה מחפיר, הגרוע ביותר בליגה. ההגנה התפרקה לחלוטין מול ההתקפה האימפוטנטית של הבאקס ובאד קארסון, שהגיע כדי לעזור בצד ההגנתי, חייב לפקס את השחקנים כדי שלראמס יהיה סיכוי לעושת משהו. נגד הסיינטס זה עבד חלקית וההגנה עמדה בפרץ בדקות הסיום. ג'ף ווילקינסון הוא הבועט הטוב בליגה וטורי הולט ואייזק ברוס הם שניים מהרסיברים הקטלניים בליגה. אבל שוב, אם ההגנה לא תעמוד בכבוד, האלופים לא יזכו להגן על התואר בטמפה ביי.
פוטנציאל: סופרבול ושיחזור האליפות בתנאי שההגנה מתייצבת לשחק 60 דקות. וורנר ופולק ידאגו ליתר.