לפני שההתאחדות לכדורגל ובקרת התקציבים פועלות להשארתה של בית"ר ירושלים במתכונתה הנוכחית בליגת העל, אולי כדאי לעצור רגע ולהבין שכל עוד משה חוגג נמצא במערכת ובכדורגל הישראלי, זאת טעות שתעלה ביוקר לכל הנוגעים בדבר.
הרבה מעבר לנושא הכלכלי, יש כאן חומר נפץ שלא בטוח שכדאי לראשי הענף להתעסק איתו. אולי הם צריכים להקצין את הדרישות מחוגג על מנת לסיים את הפרק שלו בכדורגל הישראלי. בכל זאת, מדובר באדם שמצהיר שוב ושוב שהוא לא רוצה את הקבוצה שלו ולא סובל את האוהדים. בבעלים שהביא את הקבוצה לסף תהום, שרוצה לראות אותה נושמת רק כדי שאולי יוכל להתעלל בה עוד קצת.
עדכון קל להתאחדות ולבקרה: בשבוע שעבר דרש חוגג מבית המשפט להחזיר לו ערבויות בגובה של 10 מיליון שקל שהפקיד כששוחרר ממעצר. המשטרה התנגדה לכך וגם דרשה להשאיר את צו עיכוב היציאה מהארץ נגדו והבהירה לבית המשפט: "אנחנו מגישים דו"ח סודי וחומרי חקירה רלוונטיים. אנו רוצים לציין כי בעניינו של משה חוגג יש די ראיות לחשש אינהרנטי להימלטות, ממש בפועל. יש חשש למעשים פיזיים שיבצע כהכנה להימלטות ושיבוש מהלכי חקירה - והכל מופיע בפני בית המשפט בצורה מפורטת".
השופט ארז מלמד קיבל את בקשת המשטרה ובא לקראת חוגג ואיפשר להמיר 2 מיליון שקל מתוך ה-10 על ידי ערבות נדל"נית. כל זאת לאחר שפרקליטיו של חוגג ציינו כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי 10 מיליון השקלים נלקחו כהלוואות מגורמים שונים. הפרקליטים ציינו שחוגג נדרש להחזיר ההלוואות המדוברות עד ה-20 ביוני, ו"מאחר שהוא טרם החזיר, חלקן החלו להיפרע על כל המשתמע מכך. חלק מהמלווים נדרשים לשלם ריבית בגין אותה הלוואה שגם הם לקחו".
בנוגע לחשש שחוגג יימלט מהארץ כתב השופט: "מדובר בחשדות לביצוע מגוון עבירות בהיקף של מיליוני דולרים, עסקינן בחשדות חריגים בחומרתם, היקפם, ובתחכומם, כאשר המשיב שלפניי, כך על פי החשד, עמד בפסגת הפירמידה העבריינית, עם כל המשתמע מכך".
השופט מלמד הוסיף: "עיון בדו"ח הסודי ובחומרי חקירה נוספים מלמד על אינדיקציה ראייתית בדבר כוונת המשיב לצאת את גבולות המדינה, ולכן אין מקום לבטל את חשש המשטרה לפיה ככל ויבוטלו הערבויות, עלול המשיב להימלט מן הדין".
נכון להיום לבית"ר חסרים כ-8 מיליון שקלים כדי לעבור בבקרת התקציבים. הדרך היחידה של בית"ר לעבור ולהישאר בליגת העל היא שחוגג יסיר את ידיו מהקבוצה. כל פיתרון אחר יצריך גמישות לא ריאלית מצד הבקרה, וגם סיגלית סייג יודעת שאם בית"ר תגיע לחדלות פירעון במהלך העונה, הפעם היא לא תוכל לצאת מזה.
כך או כך, זה מעבר לכסף. בסופו של דבר אלה האנשים שמחזיקים את המועדונים, האנשים שהם הפנים של הכדורגל, הענף שמנסה לתת בשורה לדורות הבאים. איך זה עומד בקנה אחד עם האפשרות להשאיר את משה חוגג כבעלים? המנטרה "אי אפשר לקחת זכויות קניין" נכונה, אבל בלא מעט מקרים בית המשפט מתייחס לקבוצת כדורגל כיותר מעסק. אולי אם ההתאחדות הייתה מנסה בכל הכוח והיה נוצר רעש ציבורי גדול, אפשר היה ליצור תקדים. כי בסופו של דבר, הכדורגל שייך לאוהדים.
היום (חמישי) לפני שנה בדיוק, לאחר החתמת אדווין ג'סי (זה שכבר הספיק להיות מפוטר בינואר ולתבוע את המועדון בפיפ"א), משה חוגג צייץ בהתלהבות:
"כמה דברים טובים מהבוקר: 1. עובדים בשקט. אפס הדלפות, הישג לא פשוט במועדון שלנו. 2. מחפשים רק זרים שוברי שוויון, זה לא פשוט ולוקח זמן אבל זה קורה. 3. התנור חם, יש עוד בדרך".
אין ספק שהנבואה התגשמה. ג'סי התברר כשובר שיוויון ייחודי: לא היו כאן הרבה זרים שפוטרו כמה ימים לפני סיום חלון ההעברות בבושת פנים ונשארו בבית ללא פיתרון מקצועי וללא מסגרת (והכל בהוראת הבקרת התקציבים). בסופו של דבר, גם זה עלה לבית"ר הרבה מאוד כסף.
אבל יותר מהכל, הציוץ המדובר ממחיש את ממדי הפארסה של בית"ר. חוגג ידע כבר אז לאן הרוח נושבת. חודשיים אחרי הציוץ, הוא כבר מינה נאמן כשהבין שאין לו איך לשלם משכורות, עוד הרבה לפני שהסתבך עם המשטרה ונעצר. הציוץ שלו הופנה בעיקר לחבר נאמנים בטוויטר שהלכו אחריו באופן עיוור והאמינו שהוא הדבר הכי טוב שקרה לבית"ר ירושלים. אותם אוהדים הלכו אחריו בעיניים עצומות, והוא הוליך אותם שולל.
רגע לפני שבית"ר הולכת לאבדון, עם כל יצר הנקמה והסיאוב כלפי בית"ר ואוהדיה, אולי משה חוגג יעצור, ימצא קצת חמלה כלפי אלה שהלכו אחריו וספגו קללות ואיומים, ויחזיר להם את הקבוצה שלהם. כל מה שהוא צריך זה לשחרר. אחר כך הפתרונות יהיו הרבה יותר קלים.