ירושלים של מעלה

כשהצטרף בגיל 16 לאקדמיה של אסטודיאנטס מדריד, נמדד גלעד לוי בגובה 2.15 מ'. כשהגיע לסגל הקבוצה הבוגרת, הוא נרשם באתר הליגה הספרדית כ-2.16. בהודעה הרשמית שבה בישרה היום (רביעי) הפועל ירושלים על החתמתו, הוא קפץ ל-2.18 מ'. אבל הסנטר עצמו טוען כי עבר כבר את כל התחנות הללו, והוא מגיע בכלל ל-2.20.

לכן, בזהירות מתונה ובסבירות בלתי מסויגת אפשר להכריע: מדובר בכדורסלן הגבוה ביותר שגדל בישראל. אחיו הבכור אוראל לוי, בעצמו שחקן, נרשם בספר השיאים של גינס בתור האדם הגבוה בארץ - עם 217 סנטימטרים - אבל גלעד עקף אותו וגם את גיא פרסלני, שהופיע בליגת העל לפני כשני עשורים. לוי חלף גם על פני שחקני העבר רוברט רוטברט ואריק גינגולד, שגדלו בארצות אחרות והפכו לאזרחים מקומיים, וכל אחד מהם רשום כ-2.17. היחיד שמחזיק בדרכון ישראלי ומשתווה אליו הוא קונסטנטין פופה (2.20).

מוטת הידיים של לוי מתפרסת על פני 225 סנטימטרים, ומידת הנעליים שלו היא 52. אבל כשמביטים על משפחתו, קשה להיות מופתעים מממדיו. האב איתי מתנשא לגובה 1.93 מ', והאם נילי נעצרה רק ב-1.90. לאוראל ולגלעד שני אחים נוספים, נמוכים יחסית (ממש יחסית): גובהו של אחיהם האמצעי יוגב הוא 2.10, ונבו עומד על 2.00 מ' בלבד - אבל לא באופן סופי. רק בעוד שבועיים הוא יחגוג את יום הולדתו ה-16.

"תמיד שאלו אותי 'איך הטמפרטורה אצלך' ו'מה העניינים שם למעלה'", סיפר לי לוי בריאיון שקיימתי איתו בעבר. "באיזשהו שלב אתה כבר מבין שלא תוכל לשנות את זה, כי אתה לא כמו כולם, ולומד אפילו ליהנות מתשומת הלב".

החתמתו של לוי בירושלים נתפסת כהימור, ולא בכדי: על אף הנתונים הפיזיים הנדירים, הסנטר (שציין השבוע את יום הולדתו ה-20) עוד לא התנסה בכדורסל מקצועני אמיתי. בעונה החולפת הופיע בליגה השלישית בספרד במדי ריאל קאנו, הקבוצה הבת של אסטודיאנטס, ורשם 8.4 נקודות ו-5.3 ריבאונדים ב-15 דקות למשחק.

את הבמה של נבחרת העתודה החמיץ בגלל ביטולי אליפויות אירופה שגרמה מגיפת הקורונה. אשתקד, במשחקי הצ'לנג'ר שהחליפו את הטורניר הרשמי, קיבל רק 11.3 דקות ותרם 4.8 נקודות ו-2.8 ריבאונדים בערב. עד כמה שאפשר להסיק מאירוע שכזה, הרי שבוודאי מדובר בסוג של נורה אדומה: מלכתחילה, שחקנים בגובה 2.20 מ' אינם ערובה להצלחה בסגנון הנהוג בליגה הישראלית.

מעבר להעמדה על הפרקט ולחלוקת הדקות, אירועי השבוע האחרון מעלים תהייה בנוגע לשינוי אפשרי בתפיסה של הפועל ירושלים את השחקנים הישראלים שלה. לצד צירופו של עוז בלייזר והשארתו של איתי שגב, סימנו האדומים את ריאן טורל (בן 22) ומחזיקים בנועם דוברת, שעוד לא חגג 20.

כשלרשימה הזאת מצטרף גבי צ'אצ'אשווילי (22), שעשוי לשוב ולהפוך למועמד מבוקש בעוד כשבועיים, לאחר שיסיים את הרפתקת ליגת הקיץ, מתחיל להיווצר הרושם שאחרי שנים ארוכות שבהן היה רק שחקן אחד שבאמת פרץ במדי ירושלים (תמיר בלאט), היא מנסה לבנות חממה לצעירים. וכשכל כך הרבה שחקנים בגילי 22-19 עשויים להתקבץ במקום אחד, עולה וצפה השאלה אם חלק מהם ימצא עצמו מושאל לקבוצה אחרת.

כשהאוהדים בבירה ייתקלו בסנטר החדש, בצאתו מהמשחקים בארנה, הם יבחינו בוודאי שהוא מתהלך תמיד עם כיפה או כובע. לוי הוא אדם דתי, שנולד וגדל למשפחה שומרת שבת באשדוד. בגיל 14 עזב למעשה את הבית, וגם את ישיבת נווה הרצוג שבה למד, ועבר לאקדמיה של הפועל גלבוע/מעיינות.

גלעד לן במשך כל ימות השבוע בעין חרוד, וחזר הביתה רק לשבתות. "במוצ"ש אבא כבר היה מסיע אותי בחזרה", סיפר בשיחה שקיימנו בעבר, "כי מי שרוצה ללכת עד הסוף, צריך לדעת להקריב מעצמו". נאמן למוטו שלו, בגיל 16 הוא ואוראל עברו למדריד בעצת סוכנו דאז אביעד גרוניך, כדי להשתלב בבית הספר של אסטודיאנטס, והאתגרים רק הלכו והתעצמו.

האקדמיה דאגה לספק לאחים לוי שלוש ארוחות כשרות מדי יום, והשניים צעדו במשך כחצי שעה בכל שבת כדי להתפלל ולסעוד עם בני הקהילה היהודית. "בהתחלה היינו נראים מוזרים לחברים בקבוצה", שיתף לוי. "הם היו שואלים אותי למה אני מסתובב כל הזמן עם כובע, ולא הבינו איפה הטלפון שלי בשבת, אז הסברתי להם את המנהגים וההלכות בקצרה ובראשי פרקים.

"תמיד ידעתי מי אני, איזה אורח חיים אני רוצה ועל מה לא אתפשר. לנושאי הדת הייתה משמעות מהותית בשיחות עם הספרדים. גם המועדון עצמו ביקש קצת זמן כדי ללמוד את המשמעויות ולהבין איך הוא יתמודד עם הכל, והאנשים באקדמיה נרתמו לעניין. עברנו יום יום בלוח השנה, כדי שיוכלו לסמן את כל השבתות והחגים. היו כמה אימונים ומשחקים שפספסתי, וניסיתי להשלים את החומר באימונים אישיים".

אמו, נילי, גילתה כי "מנהל האקדמיה הודה שבתחילת הדרך הוא לא הבין כמה קשה יהיה להשיג אוכל כשר במדריד, ולא ידע שהילדים ילכו כל כך הרבה פעמים לבית הכנסת. הוא שאל בצחוק 'למה הם לא יכולים להתאמן גם ביום שישי בערב וגם בשבת בבוקר?'".

גם בנבחרת הקדטים נתקל לוי בסיטואציות ייחודיות. "אחד ממשחקי ההכנה לאליפות אירופה נקבע לשבת", הוא נזכר. "הלכתי לאולם במונטנגרו עם מנהל הנבחרת ועם מאבטח, ובדרך חזרה כל השחקנים הצטרפו אלינו. צעדנו יחד במשך 40 דקות, וזה היה רגע מאוד מרגש בשבילי. אף אחד לא ביקש מהם או הכריח אותם, הם פשוט עשו את זה באהבה".

כדי למצות עד תום את תקופתו בבית החרושת של אסטודיאנטס, שייצר בעבר כוכבים דוגמת סרחיו רודריגס, אלברטו הררוס, פרננדו מרטין המנוח וקרלוס חימנס, לוי דחה את גיוסו לצה"ל. הוא ידע מראש שלקראת העונה הקרובה ייאלץ לחזור לישראל, וכעת מוכן לצ'אנס הגדול הראשון בקריירה שלו, שיוכיח אם ההשקעה וההתמדה לאורך השנים הוכיחו את עצמן.

כך או כך, עם עזיבתו של הישראלי, במדריד נותרו כנראה רק שני שחקנים בגובה 2.20 ומעלה: פליפה דוס אניוס ואדי טבארס.