שון גולדברג היה שחקן הרכב בנבחרת הנוער האחרונה שעלתה לאליפות אירופה ב-2013, האחרונה לפני הנוכחית שסיימה כסגנית. גולדברג היה אז קפטן קבוצת הנוער של מכבי תל אביב והיה מאוד מוערך במחלקה. בבוגרים זה כבר היה סיפור אחר, מהר מאוד הוא יצא להשאלות: הפועל תל אביב בעסקת ורמוט, בני יהודה, בית"ר ירושלים ולאחר מכן רכש את כרטיסו והמשיך להפועל חיפה ובאר שבע, עד שמצא את הנחלה בשנה האחרונה, בעיקר כבלם במכבי חיפה.
ולמה זה מעניין אתכם מה עבר שון גולדברג מאז? כי השאלה הכי חמה היום היא מה יהיה עם ילדי הפלא של נבחרת הנוער בעוד כמה שנים. מצד אחד בהתאחדות מדברים על מציאת פתרונות לשחקנים בגיל הזה עם ליגת מילואים ודיונים על האפשרות לייצר להם מסגרות כאלו ואחרות, ייתכן אפילו שבקרוב יתחילו פיילוטים אך כאלה מתחילים ברמת חובבים יחסית ועד שמסיקים מסקנות, לומדים מטעויות ומתקנים עד ליצירת פלטפורמה מקצועית טובה ורצינית, לדור הנוכחי זה כבר לא יעזור וכל אחד ואחד תלוי אך ורק בעצמו.
עם כל הכבוד להתאחדות או לדרישה מהמועדונים לתת לילדים לשחק, בסופו של דבר זה יקום או יפול על קבלת החלטות של כל אחד ואחד. מדובר בדור שמודע ומיישם מה שצריך לעשות ברמות הגבוהות, מאוד אוהב ללמוד ויוזם את ההתפתחות האישית שלו, אך סביב חלקם ישנם גם לא מעט גורמים אינטרסנטיים שינסו להשפיע על ההחלטות שיקבלו, החלטות שישפיעו בצורה קיצונית על העתיד שלהם.
כמה אפשר לכתוב על אוסקר גלוך? הרבה. כי הסיפור שלו הוא מאוד מסקרן ברמת קבלת החלטות. במידה שאוסקר נשאר במכבי תל אביב, אף אחד לא יודע איך הוא ימצא את עצמו בהיררכיה של איביץ'. לאיביץ' ישנה שלישיית חוד אימתנית בדמות זהבי, יובאנוביץ' ופריצה, שחקנים שאף אחד מהם אינו מתאים באמת להשלים את החלוץ מהכנף. מהשלישייה הזאת, אחד בטוח יישאר על הספסל, וכדי שלא יפתחו לאורך זמן שניים, המאמן אולי ייאלץ לשנות שיטה, אולי לעבור לשלושה בלמים ושני חלוצים (פחות שחקן בקישור), ישנן הרבה אפשרויות וכל אחת מהן יכולה להשפיע ישירות על אם וכמה דקות משמעותיות יוכל אוסקר לקבל.
וזה לא רק במכבי תל אביב. גם במעבר לחו"ל אוסקר יצטרך לבדוק היטב לאן הוא מגיע. מה הסגנון של הקבוצה, מי המאמן ועד כמה בונים עליו כשחקן דומיננטי. בסופו של סיעור המוחות במשפחת גלוך יחד עם הסוכן ובהתייחס לכל ההצעות, הוא יהיה חייב לבחור בקבוצה שיאמינו כי הוא יהיה השחקן הדומיננטי שבין הקישור להתקפה כבר עכשיו, לא בעתיד.
וזה נכון לכל אחד ואחד מהשחקנים בנבחרת הזאת, שלרובם אין רמת כישרון יוצאת דופן אבל הם כן מוכשרים. עם מהירות טובה, טכניים ועם הרבה מאוד לב ונשמה למשחק, שזה לא פחות חשוב לדרך. ועדיין, אפילו אלה שיהיו שווים רק ליגת העל, הם נכנסים לעולם אחר. ראינו את למקין וישראלוב מתפרקים בדרבי ה-5:0 במחצית השנייה, מלהיות הילד שמקבל צ'אנס וכל גליץ' שלו מרגש, הם עוברים לנקודה בה יש מהם ציפיות גבוהות, יחד עם קהל לחוץ ותקשורת סביבם. ברגע שהם עוברים ממעמד "הילדים של המדינה" ללהיות עוד שחקן, הם עוברים לדציבלים אחרים של מתח, עצבים והתמודדות וכאן היכולת המנטלית של כל אחד ואחד תקבע את עתידו.
מה זה מנטלית? בנבחרת הנערים של 1997, שסיימה שלישית באליפות אירופה, אחרי יוסי בניון השם הראשון שסומן היה זיו כבדה, אותו הגדיר זאב זלצר כ"שחקן שיוביל את הנבחרת הבוגרת בעתיד". לאן זה הלך? צפרירים חולון לא הסכימה אז לשחררו לחו"ל או למכור אותו לקבוצה בכירה כאן, השחקן לא כך כך מצא את עצמו, הלך לאיבוד ועם השנים הידרדר לליגות הנמוכות.
אז נכון שצפרירים עשו לו חיים קשים, אך השחקן יכול היה לעשות יותר בכדי לממש את הכישרון, ובאופן כללי בנבחרת ההיא של בניון וכבדה היו הרבה שחקנים שניסו לחיות בעיקר על הכישרון ולכן נתקבעו במקסימום בגבולות ליגת העל כמו גיא צרפתי, דדי בן דיין ולירון וילנר. בסופו של יום, קבלת ההחלטות וההתמודדות המנטלית של כל אחד ואחד הם שיקבעו את עתידם, הכדורגל הוא ג'ונגל בו החזקים שורדים, מי שלא מבין זאת יוצא מהמשחק.
וכאשר כולם תוהים איפה יהיו הילדים האלה בעוד כמה שנים, אם להסתכל על מודעות הדור הנוכחי למקצוענות על כל היבטיה, הפנטזיה שהם יהיו הבסיס של הנבחרת הבוגרת בעוד כמה שנים בדרך לטורניר גדול היא ריאלית. יחד עם זאת, יש כל כך הרבה משתנים בדרך, שגם אם כמות נכבדה מהנבחרת הזאת לא תמצא את מקומה בליגת העל בעוד כמה שנים, אנחנו לא נתפלא.
בכל נבחרת יש שחקנים מובילים ושחקנים משלימים, מוכשרים יותר ומוכשרים פחות, למובילים כמו אוסקר גלוך אמור להיות הרבה יותר קל לקבל בעתיד את מקומו גם בנבחרת הבוגרת, האפורים יותר יצטרכו להתאים עצמם ולקבל החלטות מושלמות בשנים הקרובות כדי להצטרף לפרונט. האמת היא איפשהו באמצע אך גם בהערכה גסה אפשר לומר שלפחות 5-6 מהנבחרת הזאת יהיו בעתיד בסגל הנבחרת הבוגרת, וזה הרבה מאוד.