ראובן אובד

במשך עשר השנים האחרונות, שם אחד עלה על שפתותיהם של אנשי המקצוע במחלקת הנוער של מכבי תל אביב. ראובן עובד. כולם דיברו עליו ואמרו שהוא יהיה זה אשר יוציא את הקבוצה קדימה וינהיג אותה בעתיד. אמרו שהוא היורש של נמני ושכשרונו אף עולה על זה של מספר 8 האלמותי.

והנה העונה הוא קיבל את ההזדמנות. קלינגר נתן לראובן לפתוח במקומו של אבי נמני (אז היה עדיין פצוע) כבר במשחק הראשון מול מכבי פ"ת. עובד פרע את השטרות בשער יפה מרחוק, אך במחצית הוחלף (בעקבות הרחקה של טל בן חיים). אח"כ עוד זכינו לראות ממנו הצגות מול כמו מול הפועל כפר סבא, אי שם בחודש אוקטובר, אך מאז הוא נעלם. אבל הסיפור מתחיל עוד הרבה קודם.

ראובן עובד ידע מה הוא שווה בגיל מאוד צעיר. בעידן בו הסוכנים דואגים לכשרונות עוד מגיל יניקה, הוא ומשפחתו היו בטוחים כי מדובר בביצה של זהב. לפי גרסתו מכבי ת"א התייחסה אליו תמיד כמובן מאליו ולא השקיעה בו יותר מדי. עוד לפני שמלאו לילד 18, הוא כבר חיפש את עצמו בחו"ל וברח ממחנה אימונים של הנבחרת הצעירה, בכדי להיבחן בפנרבחצ'ה של רביבו.

עובד ניסה להשתחרר ממכבי בהתאם לתיקון בחוק הספורט המאפשר לספורטאי, עד גיל 18, לערער לבית המשפט על החלטת קבוצתו שלא לאשר לו לעבור לקבוצה אחרת. שופטת בית משפט השלום קבעה לפני כשנה, כי השחקן חייב לחזור למכבי תל אביב בטענה כי אין בעובדה שעובד "אינו אוהב את המערכת", בכדי לשחררו מהקבוצה.

"לא ניתן להתעלם מההשקעה העצומה של מכבי תל אביב ב-10 השנים האחרונות בשחקן, מגיל 8." היא כתבה בפסק הדין וציינה כי מגיל 15 קפץ השחקן לקבוצת הנוער ולכן גם לא ניתן לטעון כי היא הפלתה אותו לרעה. מה גם שהקבוצה עקבה אחרי התפתחותו המקצועית במהלך השנים, סייעה בלימודיו, למרות שנפלט ממסגרות חינוכיות, סייעה לו במציאת מקום עבודה ופעלה להחזירו לנבחרת הנוער, לאחר שסולק בשל בעיות משמעת.

באותה תקופה הגיעה התעניינות מקבוצות שונות בליגת, כך לפי טענותיו של אביו של עובד. הפועל ת"א, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים רצו אותו אצלם. מבין השלוש, ברור כי אין השחקן יכול להשתלב בקבוצה אותה מאמן דרור קשטן, הדוגל במשמעת ובסדר. גם בחיפה של יענקל'ה שחר לא מקבלים בברכה שחקנים שכונתיים מסוגו של עובד. הרעיון היחיד שנשמע הגיוני ורלבנטי גם היום, הוא אופציית בית"ר ירושלים.

בסביבות הדקה ה-50 במשחק הניצחון של מכבי ת"א על אותה בית"ר, הורה לוח התוצאות כבר על 0:3 לזכות התל אביבים. עשן הסיגריות ריחף מעל שער 7 הדחוס באוהדי בית"ר ולא נראתה באופק הישועה. פתאום הקהל של מכבי קרא בשמו של עובד וקלינגר העלה אותו להתחמם. הוא רצה לראות את הכשרון הענק הזה, שגדל במועדון, מקבל את דקות המשחק הראשונות שלו מאז התבוסה הביתית 0:3 לבאר שבע.

לעובד אין מה למכור בהרכב ובשיטה של קלינגר. למכבי צמח פתאום עושה משחק מצויין בדמותו של ברוך דגו, שתפס אפילו את מקומו של אבי נמני. עובד פתאום הפך לאופציה השלישית של קלינגר וממעט לקבל דקות משחק, אך לא רק מסיבות מקצועיות. מאז הפיכתו לשחקן הקבוצה הבוגרת של המועדון, הוא הספיק להחרים את האימונים, להסתבך בפרשת ההימורים עם פדידה בנבחרת הצעירה ולריב עם מאמן הכושר אברי מונצ'ר. מה לעשות, עובד אחרי הכל הוא עדיין ילד.

במחצית, כשחמש בנות ניסו להכניע את השוער השני עמי רוזנברג, על מנת לזכות באיזה ערכת טיפוח, בעט הילד כדור מכוון בכדי להפריע לאחת הנערות. מעשה קונדס, שלא מתאים לשחקן ברמתו. אח"כ, כשנכנס לשחק בדקה ה-64, הוא הפך את המשחק השוטף של הצהובים למשחק שכונתי ובילבל אפילו את עצמו. אולי גם מעודף מוטיבציה אחרי שלא ראה דשא במשך תקופה ארוכה כ"כ ואולי פשוט בגלל שהוא שכח מה זה משחק קבוצתי.

עד היום הכל בא לו בקלות, אך עתה חייב עובד לקחת את עצמו בידיים ולהתרגל לחובות הנדרשות משחקן בוגר בקבוצת צמרת. מפני שכפי שהדברים נראים כיום, קלינגר לא יתנגד יותר מדי אם הילד יעבור תקופת חישול בקבוצה אחרת, גם האוהדים לא.

אגב, אם תשאלו אתי, הרי שהאופציה היחידה עבורו בליגת העל היא בית"ר ירושלים. קבוצה גדולה שאוהבת שחקנים מסוגו, עם אוהדים שיפנקו אותו, עם כשרון צעיר שישחק לצידו בדמותו של מאור מליקסון ועם שחקן בוגר שידריך אותו בדמותו של איציק זוהר. מי יודע, אולי בעונה הבאה הוא עוד יהפוך לאיש אשר ידליק סוף סוף את המנורה.