ריינג'רס לא ציפתה לאבד בנובמבר האחרון את סטיבן ג'רארד. לקשר העבר האנגלי היה חוזה עד 2024, עליו חתם רק חודשים ספורים קודם לכן, ובצד הכחול של גלאזגו שיערו שרק התפקיד בליברפול יוכל לגרום לו לעזוב. מאחר ויורגן קלופ לא הלך לשום מקום, האנגלי שהצעיד את הקבוצה לאליפות היסטורית בעונה שעברה היה אמור להישאר בסקוטלנד. במקום זאת, הוא פותה להצטרף לאסטון וילה במקומו של דין סמית' ללא התרעה כלשהי, והמועדון נדרש למצוא לו מחליף מבלי שהתכונן לכך אפילו באופן תיאורטי.
למזלם, ג'ובאני ואן ברונקהורסט היה פנוי, ואפילו יצר קשר בעצמו כדי להבהיר עד כמה הוא מעוניין במשרה. בדמותו של ההולנדי קיבלה ריינג'רס את החבילה המושלמת. גם שם גדול כשחקן, גם מאמן מצליח שהצעיד ב-2017 את מועדון נעוריו פיינורד לאליפות ראשונה מזה 18 שנה, וגם אדם שמכיר את הרוח של המועדון מבפנים כשחקן נערץ. הקדנציה של ואן ברונהקורסט באייברוקס נמשכה רק שלוש שנים, אבל הוא הותיר זכרונות נהדרים לפני המעבר לארסנל, ואז לברצלונה. הוא לא היה רק אופציה טובה בזמן חירום. הוא היה יכול להיות מועמד פנטסטי גם בהליך בחירה ארוך ומדוקדק.
באופן אירוני למדי, צפה ואן ברונקהורסט במשחק של ריינג'רס לראשונה דווקא ביציע האוהדים השרופים של סלטיק. הנריק לארסון, החבר הטוב מימיהם המשותפים בפיינורד, הזמין אותו בתחילת 1998 לחוות את האווירה בדרבי הענק של גלאזגו ולתמוך בו. הירוקים-לבנים ניצחו 0:2, ההולנדי צהל עם כל הקהל המשולהב, והתוצאה המכוננת הזו סללה את דרכה של סלטיק לכתר כדי לקטוע רצף של תשע אליפויות רצופות של ריינג'רס.
המפלה הייתה קשה מאוד לעיכול מבחינת הכחולים, המאמן הפופולרי וולטר סמית' הלך הביתה והמועדון החליט לעשות מהפכה. לראשונה בתולדותיו, הוא מינה מנג'ר זר, ודיק אדבוקאט ההולנדי אף קיבל יד חופשית לבצע שינויים נרחבים בסגל. ואן ברונקהורסט היה אחד השמות הראשונים על הדף, והוא אף התנצל במסיבת העיתונאים הראשונה על כך שלבש את חולצת סלטיק ביציע חצי שנה בלבד קודם לכן. האוהדים ממש לא כעסו, כי הקשר אימץ את הערכים של ריינג'רס במהירות שיא, והפך לאחד השחקנים החשובים והנערצים בסגל. מיותר אפילו לציין שתואר האליפות חזר "הביתה" ב-1999, וריינג'רס שמרה עליו גם ב-2000.
אז מבחינת האוהדים הוא תמיד היה אחד משלהם. הם שמחו בשבילו כאשר זכה עם ברצלונה בליגת האלופות ב-2006. הם היו גאים בו כאשר העפיל כקפטן נבחרת הולנד לגמר גביע העולם ב-2010, עם שער אדיר לרשת אורוגוואי בחצי הגמר, ואז תלה את הנעליים. מעטים הם הכוכבים שמסיימים קריירה מפוארת בגמר המונדיאל, ודרכו של ואן ברונקהורסט באמת היתה מזהירה. הוא הגיע לריינג'רס עם 10 הופעות בינלאומיות בלבד, אבל כיום עדיין מדורג במקום החמישי עם 106 משחקים בחולצה הכתומה. רק וסלי סניידר, אדווין ואן דר סאר, פרנק דה בור ורפאל ואן דר וארט מקדימים אותו. בקיצור, הוא אגדה, ומבחינת הקהל באייברוקס הוא אגדה שלהם.
לכן שובו אחרי 20 שנה עזר להשכיח את טראומת העזיבה של ג'רארד. אחרי הכל, הגיע לסטיבי-ג'י קרדיט עצום על הזכיה באליפות אשתקד, אבל הוא עדיין לא מאמן על, ולא דמות שאינה ניתנת להחלפה. לא הייתה שום סיבה לפסול את האפשרות כי ואן ברונקהורסט ישדרג את הקבוצה ויקדם אותה עוד יותר. בפיינורד, הוא קודם אחרי ששימש כעוזרו של רונאלד קומאן, כאשר לא היה לו נסיון קודם כמאמן ראשי, ושיפר את הקבוצה שהמנטור שלו הותיר לו. האליפות הסנסציונית, בעונת הפרישה של דירק קויט, היתה מזהירה בכל קנה מידה - והוא הוכיח במהלכה גמישות טקטית שזכתה לשבחים רבים. אולי גם לעובדה כי הוסב במהלך הקריירה כשחקן ממרכז המגרש לעמדת המגן השמאלי, והצטיין בה, עוזרת לו לראות את הכדורגל מזוויות מגוונות.
הגמישות הזו באה לידי ביטוי גם בריינג'רס. ג'רארד דגל בשיטת משחק מסוימת מאוד, והיציבות הזו נשאה פרי, אבל ההולנדי נוקט בגישה שונה ומתאים את הקבוצה ליריבות ולמשימות. הוא אף החל להשתמש הרבה יותר באגפים, שם דגש גדול יותר על משחק המעברים במקום החזקת כדור, והביא לשינוי תודעתי נרחב. כפועל יוצא מכך, הסתדר ואן ברונקהורסט טוב יותר עם פציעות של שחקני מפתח, ובמיוחד עם חסרונו של החלוץ הקולומביאני אלפרדו מורלוס שגמר את העונה במרץ.
רצף ניצחונות בפתיחת הקדנציה בנובמבר ובדצמבר סייע להולנדי לבסס מאוד את מעמדו, וגם עוזרו רוי מקאי, סקורר מפורסם בימיו כשחקן, תרם רבות לשדרוג משחק ההתקפה. לאחר מכן היו גם אכזבות, ובליגה נגמרה ההרפתקה בכישלון בגלל שני הפסדים לסלטיק שחלפה על פני ריינג'רס בדרך לזכיה באליפות. הירוקים-לבנים חוו משבר משמעותי בתחילת העונה, ולכן כאשר עזב ג'רארד היתה ריינג'רס ביתרון 6 נקודות על פני היריבה. היתרון הזה בוזבז, והיו פרשנים שהאשימו את ואן ברונקהרוסט בהחלטות טקטיות שגויות בדרבי, אולם הדבר רק הדגיש את הנכונות שלו לקחת סיכונים ולאלתר.
זה לא תמיד עובד, אבל באירופה ההצלחה היתה מסחררת בזכות התעוזה הזו. בתחילת העונה, עם ג'רארד על הקווים, הודחה ריינג'רס במוקדמות ליגת האלופות אחרי צמד הפסדים למאלמו, ואז עמלה קשה מאוד כדי להדיח עם המון מזל את אלשקרט הארמנית במוקדמות הליגה האירופית. שלב הבתים נפתח עם צמד הפסדים לליון ולספרטה פראג, ואם מישהו היה מעלה אז בדעתו כי הקבוצה מסוגלת להגיע לגמר היו דואגים לאשפז אותו.
ניצחון ביתי על ספרטה היה המשחק האירופי הראשון של ואן ברונקהורסט, ומאז הוא טיפס שלב אחרי שלב, בלי להתעסק בחלומות שנראו מפורכים. דורטמונד, הכוכב האדום בלגרד, בראגה ולייפציג - כולן נפלו קורבן לנחישות ולהכנה הטקטית של הסקוטים. גם בלי מורלוס, ואפילו בלי חלוצים כלל על המגרש, התוכניות עבדו. ג'ון לונדסטרם, שהורחק מול הארמנים במוקדמות ונתפס כהחתמה כושלת בתחילת העונה, היה זה שהבקיע את השער האחרון והקריטי ב-1:3 על לייפציג בגומלין בחצי הגמר, שמחק את ההפסד 1:0 בגרמניה במשחק הראשון. התקומה הזו מסמלת במידה לא מבוטלת את הנסיקה של ואן ברונקהורסט.
אז עכשיו, יש לו צ'אנס לסיים את העונה הראשונה כמאמן באייברוקס עם שני תארים, למרות הפיאסקו בליגה. הגביע הסקוטי, בו הדיחה ריינג'רס את סלטיק בהארכה בחצי הגמר הדרמטי, יהיה מבורך - הארטס מחכה לה בגמר בשבת. זכייה בליגה האירופית תהיה חשובה ויוקרתית פי כמה, וגם תעניק כרטיס לשלב הבתים בליגת האלופות, לצד סלטיק.
בגמר גביע אופ"א ב-2008, נכנעה ריינג'רס לזניט אותה אימן באופן משעשע דווקא דיק אדבוקאט, ולכן זו ההזדמנות שלה לזכות בתואר אירופי ראשון מה 50 שנה בדיוק. ב-1972, הניפה ריינג'רס את גביע המחזיקות בגמר מול דינמו מוסקבה בקאמפ נואו. גם הפעם הגמר מול איינטרכט פרנקפורט (22:00, ספורט1) יהיה על אדמת ספרד, בסביליה. האם זה סימן טוב מבחינתם?