השבוע, בלילה שבין ראשון לשני, נדדה שנתו של אריק ספולסטרה, מאמן מיאמי היט. הסיבה לכך היא לא רק המיפגש הקשה המצפה לו מול ג'ייסון טייטום, אלא ובמיוחד מהעובדה שבוסטון סלטיקס היא בראש ובראשונה קבוצת כדורסל משומנת.
הוא בוודאי ראה את בוסטון מפרקת את מילווקי, כמעט בקלות, במשחק מספר 7 של חצי גמר המזרח. הוא הבין שגם כאשר טייטום, כוכבה הגדול של בוסטון ישב על הספסל בגלל 4 עבירות, הקבוצה לא נשברה, ואפילו הגבירה קצב. למילווקי, שבשורותיה הסופרסטאר, יאניס אנטטוקומפו, לא הייתה תשובה למשחק הצוות המאורגן של הסלטיקס, שדהרו לניצחון 81:109, בדרך ל- 3:4 בסידרת חצי הגמר.
באותו ערב נתן כל אחד מכדורסלני בוסטון את משחק חייו. גרנט ויליאמס קלע 27 נקודות, והיה כמעט בלתי ניתן לעצירה. טייטום עצמו הסתפק "רק" ב- 23 נקודות, שהן בדיוק מחצית ממספר הנקודות שקלע במשחק מספר 6, שבו הישוותה בוסטון ל- 3:3, ובכך כפתה על מילווקי את המשחק השביעי.
את בוסטון סלטיקס אין צורך להכיר לאוהדי הכדורסל. הרי מדובר במועדון פאר, בעל מסורת ארוכת שנים, השמורה בדפי ההיסטוריה של ה- N.B.A. ובכל זאת אציין שכתבו אותה המאמן רד אוורבך, ושחקנים מופלאים כבוב קוזי, טום היינסון, ביל ראסל, ביל שרמן, ג'ון האבליצ'ק, ואחריהם לארי בירד, דייב קאונס, רוברט פאריש וקווין מקהייל. הם כמובן רק מייצגים רשימה ארוכה מאד של כוכבי על שלבשו את המדים הירוקים של הקבוצה.
כבר שנים שאין לסלטיקס את שוברי השיוויון שהיו לה בעבר, אבל יש לה שתי עוצמות כבירות: ג'ייסון טייטום המסוגל לנצח במו ידיו כל יריבה, ובעיקר,כאמור, יש לה משחק קבוצתי! אלה שתי עוצמות היודעות לאחד כוחות בזמן הנכון ובמקום הנכון. עובדה היא שהאלופה היוצאת, מילווקי באקס, לא מצאה להם תשובה וסיימה את העונה מוקדם משציפתה.
בראשית המאמר התייחסתי למאמנה של מיאמי, אריק ספולסטרה.הוא ללא ספק מבין מה ראו עיניו במשחק העלייה של הסלטיקס לגמר האזורי. אמנם קבוצתו מיאמי סיימה את הליגה הסדירה במקום הראשון, וביכולתה להתגבר גם על בוסטון. אבל כשראיתי כיצד מחקו יורשיהם של ראסל, בירד ומקהייל פיגור של 3:2 מול מילווקי וכוכבה יאניס, נראה לי שיש לו סיבה טובה לדאגה ושקל לא יהיה לאף אחת. לא למיאמי ולא לבוסטון. עכשיו תתחיל הצגת המזרח הגדולה וגם היא עשויה להיות בת 7 פרקים. לנו אין התנגדות, ואפילו נשמח לכך.