ביום שבו תזכה מכבי חיפה באליפות, והיום הזה כנראה קרוב מתמיד, ירשום מאמנה, ברק בכר, הישג אישי מעולה: הוא יהיה חתום על 5 זכיות באליפות. בכך יהפוך למאמן הכדורגל המעוטר ביותר של תקופתנו, וניתן לומר עליו שעתידו עדיין לפניו.
אמנם, במהלך העונה היו למכבי חיפה כמה חריקות פה ושם, כמו למשל ההפסד הצורב 3:0 למכבי נתניה. ובכל זאת, בליגה ארוכה ישנם משחקים חלשים וישנם הפסדים. אפילו הקבוצות הטובות ביותר בעולם אינן חסינות מנפילות, אולם גדולתן היא בכך שביכולתן למהר לשוב אל המסלול.
בסך הכל, עובדה היא שקבוצות ליגת העל שלנו השקיפו העונה על חיפה הירוקה מלמטה וראו את גבה. גם כשנעשו ניסיונות להתקרב אליה ולהדביקה, הם היו לזמן קצר־מועד, ונכשלו.
כאשר אני חושב מה בעצם המשיך להקנות לאלופה ומובילת הטבלה את הדומיננטיות בליגת העל, התשובה לכך ברורה ופשוטה: תמיד היה לה שחקן שיתפוס את מקומו כמוביל מצטיין. בין אם מדובר תחילה בעומר אצילי, או לאחריו בצ'ירון שרי, שלקח לידיו את המושכות בישורת האחרונה. כמה משעריו של שרי היו קריטיים בשמירה על הפסגה - ושחקן מעולה נמדד ביכולתו להעניק לקבוצה את האקסטרה בדיוק בזמן המתאים.
עם זאת, אין ספק שלקבוצה אלופה ישנן עוד חוזקות לא מבוטלות - אחת מהן היא בקישור, שבלעדיו לא זוכים בכתר. על כך שלמכבי חיפה ישנו סגל כדורגלנים שאיכותם טובה מאלה של הסגלים בקבוצות האחרות, סביר שישנה הסכמה רחבה.
על כל אלה מנצח, כאמור, המאמן ברק בכר. אין ספק שאבק הכוכבים דבק בו ומשפיע על השחקנים. לא נשכח שברק הגיע לחיפה לאחר שזכה עם קבוצת הפועל באר שבע ב־3 אליפויות רצופות. לרזומה שכזה רוחשים השחקנים כבוד. מראש הם נותנים בו אמון מלא, וכשיש אמון, הדברים בולטים במגרש, והם ממרכיביה הנחוצים של ההצלחה.
ויש עוד תבלין אחד: מזל של אלופים - וגם הוא נראה אמש (ב') בניצחון הירוקים 0:2 על הפועל תל אביב. במחצית הראשונה הובילה חיפה 0:1 ונראתה מצוין. ואולם, במחצית השנייה התהפכו היוצרות, והירוקים נעלמו לגמרי מן העין. היוזמה עברה לחלוטין להפועל תל אביב, שעשתה הכול מלבד הבעיטה המכרעת לעבר השער. לקראת הסיום, האדומים לא רק שכשלו בניסיונם להשיג שער שוויון, אלא שעוד ספגו שער שני.
עכשיו, עם יתרון 9 נקודות על פני המקום השני בטבלה, מעניין בעוד כמה נקודות תזכה מכבי חיפה מתוך ה־12 שנותרו בקופה.