מייק ג'יימס סחב את באסקוניה לפיינל פור בעונתו המלאה הראשונה ביורוליג. שיין לארקין לקח את אנאדולו אפס לגמר ומקץ מגיפה עולמית אחת הביא לה גביע היסטורי. מלקולם דילייני הפך את לוקומוטיב קובאן לסינדרלה והצעיד אותה לחצי הגמר. ועכשיו מסתכל סקוטי ווילבקין על הגארדים הבולטים שסביבו, שממש כמוהו באו מארה"ב, וגם הוא רוצה את ההישג הזה שלא יותיר סימני שאלה לצד שמו.
כוכב מכבי תל אביב זוכר היטב את הופעתו היחידה בפלייאוף. ב-2017, כשעוד היה הגארד המבטיח של דיוויד בלאט בדרושפאקה, הוא צלף 17 נקודות ונעזר ב-17 של עוד חבר צעיר, אנטה ז'יז'יץ' שמו. הם היו בני 24 ו-20, ויחד (לא בלי עזרה של בראד וונאמייקר) גנבו לריאל מדריד את יתרון הביתיות עם ניצחון במשחק מספר 2. לוקה דונצ'יץ' נעצר על אפס נקודות, אבל הבלאנקוס התאוששו עם ניצחון כפול באיסטנבול והעפילו לפיינל פור.
מאז הספיק ווילבקין להפוך לאחד הגארדים הנוצצים באירופה. הוא זכה ביורוקאפ, קיבל אזרחות טורקית והפך לשחקן נבחרת, וכעת הוא אהוב היציעים ביד אליהו; אחד שחוגג את ליל הסדר, ומתעטף בדגל ישראל בימים של משברים ביטחוניים.
כפי שווינקו ילובאץ טבע בזמנו את הפתגם שלפיו "נו פוסיבול ווין ווידאאוט דה קטש", כך יאניס ספרופולוס ייזכר גם בשל האימרה ש"אנחנו נחיה או נמות על ווילבקין". אבל משהו השתנה העונה (לטובה) בתפקוד של הכוכב האמריקאי. ככל שמכבי תל אביב שיחקה טוב יותר, כך התלות בו פחתה - וככל שהתלות שלה בו פחתה, כך היא שיחקה טוב יותר.
מאז פיטורי המאמן, הכוכב האהוב עליו מקפיד לשמור על כבודו. הוא ריטווט ציטוט שבו שרונאס יאסיקביצ'יוס יצא להגנת היווני, וסירב לדבר על השינויים והשיפורים שאבי אבן הנחיל - כדי לא לצאת כמי שמבקר את קודמו - אבל לרגע לא איבד את מקומו בשרשרת המזון. הוא עדיין מושך אליו את השומרים הטובים ביותר של היריבות, ונראה כי אינו מוטרד כלל כשקינן אוואנס ובעיקר ג'יימס נאנלי נהנים מכך ועוקפים אותו בטבלת הקלעים. ועדיין, הוא נותר הסקורר המוביל בקבוצה, וממוצע הנקודות שלו (15.3) גבוה מזה שהיה לו בעונה שעברה.
לפלייאוף, עד הערב ב-22:00, ווילבקין לא הצליח לחזור; אולי הפעם, שוב נגד ריאל, וכשממול ניצב קו אחורי מבוגר ולא מאוזן, זה סוף סוף יקרה לו - וגם הוא יזכה לכתוב את המורשת של עצמו.
- מאז עברה היורוליג לפורמט ליגה, יש רק שתי ערים שבהן מכבי תל אביב שיחקה ולא הצליחה לנצח: מדריד ובלגרד. אלה שתי הערים שמפרידות כרגע בינה לבין זכייה בגביע (תודה לאלקנה ברכיהו).
- נתון שבוודאי יעניין מאוד את הקורא אבי אבן: האחרון שהגיע לפיינל פור בעונת הבכורה שלו כמאמן ביורוליג היה ספרופולוס, עם אולימפיאקוס ב-2015.
- שבע שנים בדיוק - שהן 2,557 ימים - חלפו מאז הופעתה האחרונה של הצהובים במשחק פלייאוף. אז, ב-20 באפריל 2015, הם הפסידו בבית 75:74 לפנרבחצ'ה בתום הארכה וטואטאו 3:0 בסדרה.
- ומה עם ניצחון במשחק פלייאוף? זה לא קרה למכבי כבר כמעט שמונה שנים, וליתר דיוק 2,919 ימים. ב-23 באפריל 2014 היא הביסה את אולימפיה מילאנו 66:86 והשלימה 1:3 ברבע הגמר בדרך לזכייה.
- שמונה סדרות הפלייאוף האחרונות ביורוליג (ב-2019 וב-2021) הסתיימו כולן בניצחונות לקבוצות בעלות יתרון הביתיות.
- מאז המעבר לסדרות של הטוב מחמישה, ב-2009, הצליחו עשר קבוצות לנצח ללא הביתיות. שש ניצחו בחוץ כבר במשחק הראשון, וארבע גנבו את הבית במשחק השני. רק קבוצה אחת (פנרבחצ'ה ב-2017, מול פנאתינייקוס) סיימה את השבוע הראשון ביתרון 0:2 בחוץ.
- מבין שמונה הקבוצות שמופיעות בפלייאוף, מונאקו ומכבי תל אביב הן היחידות שהחליפו מאמן במהלך העונה.
- יתרה מכך, שש הקבוצות האחרות מחזיקות באותו מאמן שעמד על הקווים גם בעונה שעברה.
- בעונתו ה-11 כמאמן ריאל, פאבלו לאסו רוצה להגיע לפיינל פור השביעי שלו. הוא הפסיד פעמיים בסדרות: 3:0 לפנרבחצ'ה ב-2016 ו-3:2 לאנאדולו אפס אשתקד.
- למאמן הבאסקי יש על מה להסתמך: ריאל עומדת על מאזן 0:6 בסדרות יורוליג שאליהן הגיעה עם יתרון הביתיות (חמש מהן בטוב מחמישה). למכבי תל אביב יש לאורך ההיסטוריה רק 2 מ-10 בסדרות ללא הביתיות, כמו זו שתיפתח הערב.
- אף אחת מהקבוצות שסיימו במקום הראשון בשיטת הליגה לא זכתה ביורוליג, אבל שתי אלופות הגיעו מהמקום החמישי: פנרבחצ'ה ב-2017 וריאל ב-2018, שגברו על פנאתינייקוס 0:3 ו-1:3 בהתאמה.
- בכלל, הסדרות שבין מקומות 5-4 הולידו באופן לא מפתיע את הסדרות הדרמטיות והצמודות ביותר. השתיים האחרות (אולימפיה מילאנו - באיירן מינכן בעונה שעברה, אפס - ברצלונה ב-2019) נגררו לחמישה משחקים והסתיימו בניצחונה של המארחת.