ראשון בצער

שחקנים, אומרת הקלישאה ומאשרת המציאות, נמדדים במשחקים גדולים. וכך, אחרי המשחק הגדול הראשון של העונה, ברור כי לשחקן החדש בעולם תכניות הספורט המובילות בישראל, 'ראשון בשער', אין מקום בהרכב. אפילו לא בסגל. לכבוד המשחק, ניסו החבר'ה של אורי לוי להרים הפקת מקור עמוסת תוכן וזוויות, אבל בעצם הוכיחו שוב שליותר מתכנית מגומגמת בהנחיית שוער עבר, הם פשוט לא מסוגלים.

לרוע מזלם, השידור החי בערוץ 2, שקדם לתכנית שלהם וכלל גם דיווח על האמל"חים בכניסות ליציעים, הזכיר לנו שאפשר לעשות את העבודה הזאת בצורה מקצועית ומהנה. יורם ארבל היה טוב כהרגלו, ולכבוד האירוע הגדול, אף מיעט לטעות בשמות השחקנים. או שאת השחקנים של חיפה והפועל ת"א הוא באמת מכיר, או שהוא קנה משקפים חדשים, או שלשידור הזה, ארבל פשוט התכונן היטב.

מוטי איוניר היטיב לנתח את מהלכי המשחק והשינויים שחלו בו, והיה החלטי ברגעי המחלוקת הרבים (הצלילה של קלשצ'נקו, היד של ז'אנו ברחבה, הנפילה של רוסו). חדות עין מיוחדת הפגין איוניר בשער השיוויון של הפועל ת"א, כשהסב את תשומת ליבנו לתפקיד של הולמאי במהלך, כשהפריע לבנאדו (בשכונה קוראים לזה "נתן לו קטנה"). זה בדיוק מסוג הדברים שמצדיקים זמן אוויר (ומשכורת) לפרשן.

ואז, ששאנחנו עם טעם של עוד בפה, הגיע 'ראשון בשער'. בליל של פרשנויות אולפן, קפיצות תמוהות ולא מתוזמנות לקרית אליעזר, כתבה מצולמת עם קריינות בשידור חי, איש קווים קפוא, תקלות טכניות, והכל בתוך מעטפת של אולפן מסנוור. במילה אחת: רע. בשתיים: רע מאוד. בשלוש: ציפיתם למשהו אחר?

לזכות אנשי הערוץ הראשון ייאמר שהם ניסו, באמת שהם ניסו להרים הפקת 'משחק עונה'. אבל הביצוע, אללי, הביצוע. והכל מתחיל מההרכב. על בוני ושלמה כבר נמאס לדבר, אבל מה הסיפור עם ברק רום? אין לי ספק שהוא בחור טוב, אבל מה לעשות - לא מתאים לתפקיד. בדומה לאחרים במערכת הספורט של רוממה, גם הוא לא ניחן בכושר התבטאות מי יודע מה, ועם הפזילה הבלתי נפסקת שלו לעבר המוניטור שתקעו לו מול הפרצוף, זה באמת היה בלתי נסבל. ומה זה המעיל הזה? אנחנו מבינים שקר, אבל לא יכלו לארגן לו איזה ז'קט נורמלי מכספי האגרה?

את הכתבה המצולמת של האירועים לפני המשחק, ראיתם? כי אולי אתם תוכלו להסביר לי למה לקריין אותה בשידור חי מהדשא בקרית אליעזר. בעיה של זמן עריכה הרי לא היתה כאן. ברק רום לא הסתדר עם קצב התמונות שחלפו מול עיניו ("ועכשיו אנחנו רואים... ועכשיו אנחנו רואים..."), ובעוד הוא מספר על אמצעי לחימה ראינו אנחנו צעיפים מתנופפים בכביש החוף.

משימתו הבאה של מר רום: לראיין את דרור קשטן. בכל הערוצים האחרים הפנימו מזמן שתהא התוצאה אשר תהא, דרור תמיד יאמר את אותם שלושה וחצי משפטים. לירושלים השמועה הזאת כנראה עדיין לא הגיעה. וכך, רום וקשטן עמדו דקות ארוכות על כר הדשא בקור המקפיא של חיפה (אין עמדת שידור?) וניתחו (?) את מהלכי המשחק, עד שתקלת אולפן/לווין כמעט הושיעה אותם ואותנו מהניסיון הלא ברור הזה. אבל ברוממה לא הבינו את הרמז וחזרו לחיפה, להמשך הראיון המרתק.

הרעיון לנתח את המשחק ביחד עם מאמן או שחקן הוא נהדר. לא מקורי, אבל טוב. אבל אם כבר מחליטים לעשות את זה, ובלי להתייחס לאיכות הנדרשת מהמראיין, למה רק מאמן של קבוצה אחת? מה עם הצד השני?? איפה שומי??? איפה השופט????

1. במחזור ה-20 יש שני משחקים נוספים. הפועל פ"ת מול מכבי נתניה ביום ראשון ומכבי ת"א מול בית"ר ירושלים ביום שני.

2. מה הלחץ על ראיונות עם רביבו וזיתוני באמצע סקירת המחזור?

3. בפעם הבאה שאתם מבשרים (בשקופית) על הגרלת הבתים של נבחרת ישראל באליפות אירופה, מומלץ להזכיר לחובבי הכדורגל שמדובר בכדורסל. דרך אגב, אפשר גם לדבר על זה 5 דקות, בייחוד אם יש לכם את החבר מליניאק באולפן.

4. מלוא ההערכה על ההחלטה לחלוק כבוד אחרון לדוד ישי ז"ל, קפטן בית"ר ירושלים בשנות ה-70', שהלך לעולמו בשבת. אבל למה לפתוח עם זה את התכנית? הרי לפחות מחצית מהצופים לא יודעים במי מדובר.