כתום זה השחור החדש: הגיע הזמן שאברמוב ייקח אחריות על מעשיו

גיל יצחק.

הנה, בשתי מילים, סיכום הכישלון הספורטיבי הגדול ביותר בישראל בשנים האחרונות. שתי מילים שמקפלות לתוכן את כל ההתנהלות של בני יהודה בעונה האחרונה, עונה שנגמרת עם פרחים למיקו ממן מהפועל רמת גן, על פנדל שכבש במהלך האחרון בהחלט של הליגה הסדירה ושלח את בני יהודה לפלייאוף העליון בזכות הפרש שערים - ובכך הציל אותה מירידה ודאית לליגה א'.

לפני שמונה שנים גיל יצחק, שגדל במחלקת הנוער של הזהובים, יכול היה להשאיר את בני יהודה ליגה, אבל הוא בעט למשקוף ממטר במהלך המשחק המכריע מול מ.ס. אשדוד. בקיץ, אחרי לחץ מאסיבי של הקהל, נוצרה הזדמנות לתקן: החלוץ הוצע לבני יהודה, הביע התלהבות לחזור הביתה, אבל שדרת ההנהלה והצוות המקצועי, כלומר ברק אברמוב ויוסי אבוקסיס, לא פעלו כדי להחתימו. בינואר שוב הייתה הזדמנות להחתים אותו, אבל שוב אף אחד לא טרח לעשות כלום. בעצם, עשו: הגיבו בזלזול, בהתנשאות, במסמוס. כרגיל בבני יהודה של אברמוב. לסיכום העונה: שלוש פעמים ניצחה הפועל כפר סבא את בני יהודה בתוצאה 0:1. שלוש פעמים כבש גיל יצחק את שער הניצחון.

קרה לכם פעם ששיחקתם באחד ממשחקי המנג'ר במחשב או בקונסולה ומרוב שעמום החלטתם לקחת קבוצה ולהרוס לה את הצורה? לחרב עד היסוד? כי יש מצב שזה מה שקרה לברק אברמוב העונה. כדי להבין עד כמה האסון גדול מסך חלקיו, צריך לחזור שלוש שנים (פחות חודש אחורה): 15.5.2019, אצטדיון בחיפה, עוד שנייה חצות. בני יהודה זכתה הרגע בגביע המדינה בפעם השנייה בתוך שלוש שנים. חצי אצטדיון בזהוב, 15 אלף איש בטירוף. על כר הדשא ברק אברמוב, בעל הבית הגאה, מול המצלמות. אברמוב, עם זקן בשל האבל על פטירת אביו, עומד כשהקהל ברקע, ומודה לכולם: למאמן, לשחקנים, לאפסנאים, למנהלת הליגה, לתקשורת, לסימה העוזרת, לינשופים שחגים בשמי תל אביב בלילות, לראש ממשלת איסלנד. לכולם, כמעט. רק את אלה שברקע הוא שכח. עם זאת, שבוע אחר כך הוא עלה על הבמה מול 20 אלף איש בפארק דרום והבטיח לעשות הכל למען בני יהודה והקהל שלה, והיה נדמה שמתחיל פה משהו חדש. ואז, אחרי שבוע, מכר את דולב חזיזה ויובל אשכנזי למכבי חיפה תמורת שני בולי עץ וכסף מכובד מאוד.

זו הייתה ההחמצה הראשונה של אברמוב מול שער ריק. לא שבשלוש השנים הראשונות שלו הוא לא רב עם כל מה שזז (ובעיקר עם סמלים של בני יהודה כמו פדרו גלבאן, אלון מזרחי ואפילו אסי בלדוט), הסתכסך עם הקהל ועובדים במועדון בלי סוף והצליח אפילו לזרוק שחקן זר בן 19 לחיים של כלב אשפתות (ג'וף גארה), אבל מאז קיץ 2019 הוא לא הפסיק לחרב את מה שנבנה בעמל רב, בין השאר גם באמצעותו.

בעונת 19/20 המדשדשת ורווית הקורונה הוא בעיקר האשים את האוהדים בסחיטה (טען שדרשו כסף תמורת הפסקת המחאה נגדו), אבל בעונת 20/21 הוא כבר עבר לפסים הרבה יותר אקטיביים: אלישע לוי נמלט אחרי המחזור השלישי, בשיאה של סוגיה לא ברורה שקשורה לנוכחות של אחד בשם פאדי נג'אר בסגל. אחר כך הגיע ניר הקוסם ג'וניור ברקוביץ', שאמנם סידר אחלה יח"צ בתקשורת, אבל הצליח לעלות אפילו לאברמוב הזחוח על הסעיף כשהתכתש עם לירן שטראובר - ועף אחרי ארבעה מחזורים. ואז הגיע השיא: 11 משחקי ליגה בלי מאמן על הקווים. ואז הגיע עוד שיא, ואת מי אברמוב החתים כמאמן? את מי שנטש בדיוק לפני שנה, כשהבין שהקבוצה לא תצליח לשחזר את הישגיה - החבר הטוב יוסי אבוקסיס.

באופן מפתיע, גם אבוקסיס - מאמן חלש, מקובע, הססן ועייף - לא הצליח לתקן את הקטסטרופה שסידר החבר הפטרון שלו ובני יהודה ירדה ללאומית. צריך לומר: הצמד הזה, ביחד, הוא קטסטרופלי. ייתכן שבתחומו כל אחד מהם מוכשר (אברמוב בלהיות בעלים של רשת מסעדות, אבוקסיס ביח"צ) - אבל ביחד הם מכה. בטח למועדון כמו בני יהודה. אחד לא בעניין של לשחרר כסף, השני לא בעניין של להביא שחקנים, ושניהם לא בעניין של להקשיב, להתייעץ, לחשוב מחוץ לקופסה או חלילה להודות בטעות.

כמה חודשים לפני שנפטר ביקש אביו המנוח של אלירן עטר מבנו לשחק בבני יהודה, אז אלירן עטר הצטרף. אבל זהו. וכך בני יהודה פתחה את העונה עם סגל חלש, קצר ולא שלם, בלי אף שחקן שימסור כדור, בלי שוער סביר, בלי מגינים נורמליים, בלי קשר אחורי. בלי. פשוט בלי. ולמרות הכל, נראה היה שאיכשהו הכל יסתדר - וביום האחרון של שנת 2021, בסיום המחזור ה-18, התייצבה בני יהודה בראש הטבלה של הליגה הלאומית עם 30 נקודות.

היום יש לבני יהודה 39 נקודות. שלושה חודשים וחצי חלפו מאז, 16 משחקי ליגה שהניבו תשע נקודות וקרנבל שלם של הרס עצמי והשחתת המותג. זה אחוז הצלחה של קבוצה שיורדת ליגה בסוכות, זו התנהגות של מי שרוצה להיעלם מהמפה. בושה וחרפה למועדון, בושה וחרפה לקהל, בושה וחרפה לשחקנים. בושה וחרפה לכולם, מלבד אחד: ברק אברמוב.

כי אם אתם לא מסתכלים על מה שהוא עשה בשנים האחרונות ורק מקשיבים לתוכניות הרדיו והטלוויזיה העוסקות בספורט, ברור לכם מי כאן הקורבן היחיד: אברמוב. האיש שהרס במו ידיו - מאשים את כולם, כולל כולם - במה שעשה.

השחקנים מכרו אותו, הקהל קילל אותו וגם זרק אבנים, הוא נתן את הכסף ואבוקסיס עשה רכש גרוע, הוא נתן את הכסף וניסו אביטן עשה עוד רכש גרוע, ומה עם השופטים, ומה עם ומה עם ומה עם. הלו, מה איתך? איך השקעת את הכסף הענק שקיבלת מעסקאות המכירה של סורו, אשכנזי, חזיזה, צ'יבוטה, שועה, דור ז'אן, קונסטנטין (דמי השבחה), פיניש, בוזגלו, בן צעירי ודניאל פלשר (פדו את הכרטיס) וכו'? מה הבאת במקום? איך הפכת 15 אלף איש באצטדיון ו-20 אלף איש בחגיגות הגביע ב-2019 ל-14 איש ביציע מול הפועל כפ"ס? איך לקחת מותג שהיה יכול להשתלט על חצי דרום תל אביב והפכת אותו לפארטיה סטייל מכבי יפו או הפועל אזור?

הבעיה היא שאף אחד לא דורש ממנו תשובות, וכמעט כולם (ובמיוחד אלה שצורחים מעל כל במה כמה העסקנים הם קטסטרופה לספורט, ובפועל מגינים עליהם בחירוף נפש) מלחכים בהכנעה טריאקי זול ותעשייתי מכף ידו של מלך הסושי. שאלות קשות? מה פתאום, בואו נשתף פעולה עם ספינים עלובים סטייל "משקיע מיליונים מכיסו", "הקהל מבריח אותו" וכמובן "להפוך את בני יהודה לקבוצת בת של מכבי תל אביב". זו עיתונות, חברים!

גם מנהלת הליגה וההתאחדות לכדורגל שותקות, אז מה אם הבנאדם חירב את הקבוצה הזו עד היסוד. למה לדרוש ממנו תשובות או הבהרות כשאפשר לקבל אותו בחיבוקים ובצ'פחות כשהוא בא לבקר במשרדים המפונפנים? אולי ייצא מזה איזה קופון לגיוזה בחינם.

בסיטואציה שנוצרה כשקבוצת הבוגרים נתקעה לעוד עונה (לפחות בליגת המשנה) והנוער בדרך לרדת לליגת המשנה גם הוא, הגיע הזמן שאברמוב ייקח אחריות על מעשיו: או שיעביר את המועדון לידי האוהדים, או שימצא אדם ראוי שייקח אותו, או שיתחיל להשקיע כסף, זמן ובעיקר אנרגיה לתקן את מערכת היחסים עם הקהל, לבנות אמון, לייצר גאווה ולכסות את המשקעים העצומים שנוצרו. מדהים, אבל כל זה היה ביד שלו במאי 2019.