בחמש הדקות שפותחות את "שחקי אותה כמו בקהאם" יש שתי סצנות שעוסקות בחזה הנשי, צורתו, גודלו וכן הלאה. רבע שעה מפתיחת הסרט אפשר כבר לספור ארבע סצנות כאלו, חצי שעה מההתחלה אנחנו מגיעים לשש וכך זה נמשך, עוד ועוד, כמעט עד לסיום. בכל כמה דקות הסרט דואג לחזור לנושא בדרך זו או אחרת.
בנוסף, "שחקי אותה כמו בקהאם" הוא סרט אנגלי, שבוים על ידי אישה, נעשה בתקציב צנוע ושם במרכזו משפחת מהגרים הודים ובעיקר, שתי כוכבות נשיות, אלמוניות (בזמן יציאת הסרט) וצעירות שמשחקות בקבוצת כדורגל לנשים.
על פניו, אין שום היגיון בחיבור שבין שני המשפטים שפותחים את הפרק הזה לבין למשפט הבא: "שחקי אותה כמו בקהאם" הוא עד היום סרט הכדורגל המצליח ביותר קופתית שנעשה אי פעם. איכשהו, כל מה שנכתב עד לרגע זה הוא אמת לאמיתה.
לרכישת הספר "מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים" לחצו כאן>>
גורינדר צ'דהא, הבמאית של "שחקי אותה כמו בקהאם", תמיד הייתה פורצת דרך. ב-1993 למשל, היא הפכה לאישה הבריטית ממוצא אסייתי הראשונה אי פעם שמביימת בממלכה המאוחדת סרט באורך מלא ("Bhaji on the Beach"). מאותו רגע פצחה צ'דהא בקריירה קולנועית עשירה ופעילה שנמשכת כבר כשלושה עשורים, כאשר רוב סרטיה מתמקדים במהגרים החיים באנגליה ו/או בתרבות ההודית.
כדורגל לעומת זאת, מעולם לא ממש לא דיבר לצ'דהא, אך כמו כל אנגלי ואנגליה טובים, גם היא התייצבה בפאב המקומי על מנת לצפות במשחקי הנבחרת במונדיאל שנערך בקיץ 1998. זה היה הרגע בו צ'דהא שמה לב לשני דברים: הראשון - עד כמה התוצאה, ניצחון או הפסד של אנגליה, הייתה בעלת השפעה קיצונית על מצב הרוח של ההמונים, והשני - כיצד משתלבים בנבחרת השחקנים השחורים שלה, בני המיעוטים (היו רק ארבעה כאלה בסגל של 22 שחקנים באותו מונדיאל).
מי שסיים את המונדיאל ההוא של 1998 כאויב האומה האנגלית היה דווקא דייויד בקהאם. עד לאותו קיץ בקהאם הצעיר היה דמות נערצת באנגליה, חלק ממחזור 92' האגדי של מנצ'סטר יונייטד, כוכב כדורגל בהתהוות וגם, אחד השחקנים היפים ביותר שראה הענף, מה שהוביל ללא מעט תשומת לב ומעריצות מחוץ למגרש. השילוב בין הכדורגלן שהגדיר מחדש את דמות הגבר המטרוסקסואל לבין הכישרון האלוהי שלו לסובב את הכדור בצורה מושלמת, הפכו את בקהאם לסופרסטאר, אולם כרטיס אדום שטותי שספג בשמינית הגמר מול ארגנטינה וההדחה מהמונדיאל שבאה בעקבות אותו האירוע שינו לחלוטין את התפיסה לגביו ולפתע הוא מצא את עצמו בסיטואציה לא מוכרת ובעייתית עד מאוד.
בקהאם נאלץ לבנות את עצמו מחדש ועקב בצד אגודל, הוא אכן עשה זאת, עד שלקראת המונדיאל הבא, ב-2002, הוא כבר הפך לקפטן הנבחרת ואפילו לגיבור שלה אחרי ששער שלו, בכדור חופשי מסובב קלאסי כמובן, העלה את אנגליה למונדיאל ממש בשנייה האחרונה. הוא הוכתר באותה שנה על ידי BBC כאישיות השנה בספורט, סיים שני במירוץ לתואר שחקן השנה בעולם והיה הדבר הכי מפורסם בסביבה, בין היתר גם בזכות נישואיו לפוש ספייס, הלא היא ויקטוריה אדאמס מהספייס גירלס.
בכל אותן ארבע שנים שחלפו, מהמונדיאל ב-1998 ועד שבקהאם סגר את המעגל שלו לקראת מונדיאל 2002, צ'דהא עבדה על הסרט שלה. תחילה היא כתבה את התסריט יחד עם בן זוגה פול מיידה ברגס, לאחר מכן התרוצצה בחיפוש אחר מימון לפרויקט ולבסוף הגיעה לשלב הליהוק, שם היא הצליחה להשיג בינגו כפול ולתת את הצ'אנס הגדול הראשון לשתי שחקניות שבמהרה יהפכו לכוכבות ענק.
בתפקיד הראשי אפשר למצוא את פרמינדר נגרה, המגלמת את ג'ס (ג'סמינדר), בת למשפחה הודית שבניגוד לרצון הוריה, בעיקר אימה, בוחרת לשחק כדורגל. זמן קצר לאחר יציאת הסרט היא החלה לככב בסדרת בית החולים המפורסמת "ER", שם העבירה שש עונות ו-129 פרקים.
לצדה, בתפקיד ג'ולס, הבריטית הלבנה, מבריקה קיירה נייטלי. מיד לאחר הפריצה שלה ב"שחקי אותה כמו בקהאם" היא לוהקה לסדרת "שודדי הקאריביים" ועד היום היא אחת הכוכבות המצליחות והמבוקשות ביותר בהוליווד. את הטריו משלים ג'ונתן ריס מאיירס, שנכנס לנעליו של המאמן יפה התואר והרגיש, ג'ו, שחקן עבר שפרש בשל פציעה, מוצא עצמו מאמן קבוצת נשים ולא בטוח כיצד לתקן את היחסים הרעועים עם אביו הנרגן.
הנוכחות של השלושה הללו וההופעות המעולות שלהם, אשר משתלבות בהרמוניה זו עם זו, הם חלק גדול ממה שהפך את "שחקי אותה כמו בקהאם" להצלחה כל כך מסחררת ובלתי צפויה, שאיש לא האמין שהיא אפשרית. זה אפילו התאפשר למרות שאוהד כדורגל מושבע שצופה בסרט לא יתקשה לזהות קווי עלילה נטולי היגיון. למשל, באיזו מן קבוצה משחקות הבנות שמצד אחד הן מתאמנות במגרש זניח ומנגד נאבקות על גביע כלשהו ואף מוזמנות להשתתף בטורניר בגרמניה, אליו מתייצב המאמן ג'ו כשהוא לבוש בחליפה? לא ברור, והאמת, גם ממש לא משנה, כי הסרט כה מדויק בשלל מקומות אחרים, שקשה שלא להתאהב בו.
"שחקי אותה כמו בקהאם" מצליח בזכות עיסוק רגיש ונכון בארבעה נושאים. חלקם קיימים בלא מעט סרטי ספורט, אך את כולם נדיר למצוא בסרטי כדורגל, בטח ובטח כאלה שעוסקים במין הנשי. ראשית, מעל הכל וכפי שנכתב בפתיחת הפרק, זהו סרט על מיניות ומעבר מילדה לאישה. סביב הכדורגל מתנהל המשולש הרומנטי בעל המתח המיני בין ג'ס, ג'ולס וג'ו (כן, השמות קצת מבלבלים) והעיסוק בהתפתחות הגוף הנשי וההתאמה שלו לענף ספורט "גברי" ושמרני כמו הכדורגל האנגלי, נמשכת ללא הרף. הסרט אף מסתיים כאשר שתי הדמויות הראשיות יוצאות לכבוש את העולם בדרכן והופכות מצעירות שנמצאות תחת הגנה ושמירה מתמדת של הוריהן לנשים עצמאיות.
הנושא השני מוצג דרך מספרי החולצות. בעוד ג'ס לובשת על המגרש את החולצה מספר 7, כמחווה לדייויד בקהאם ומתוך רצונה להשתלב בחברה המקומית, ג'ולס בכלל לוטשת עיניים לליגה האמריקאית המקצוענית לנשים ולובשת את החולצה מספר 9 לכבוד כוכבת הכדורגל הגדולה ביותר באמריקה באותם ימים, מיה האם. כל אחת משתי הבנות רוצה להיות במקום אחר בחייה, אולם הבעיות שניצבות בפני ג'ס מורכבות הרבה יותר מאלה שג'ולס ה"פריבילגית" (יחסית כמובן, היא עדיין אישה בעולם של גברים) נדרשת להתמודד איתן, והשאיפות של כל אחת משתיהן מושפעות בהתאם לכך.
כך עוסקת צ'דהא בנושא הגזע. מעבר לבנות המגלות את גופן ויכולותיהן, צבע העור והמוצא משחקים תפקיד חשוב ב"שחקי אותה כמו בקהאם". המשפחה של ג'ס נקרעת בין הדור השמרן, שבוחר להיאחז במנהגיו הישנים ולהתרחק מהחברה (אביה של ג'ס מסביר זאת בכך שהוא נזרק מקבוצת הקריקט המקומית בשל הופעתו החיצונית, עם הטורבן הסיקי והמבטא שלו), לבין הדור הצעיר: אחותה הגדולה של ג'ס וחברותיה מקיימות יחסי מין הרבה לפני החתונה, החבר הכי טוב שלה טוני יוצא מהארון בפניה ואילו כל חטאה של ג'ס הוא לחשוף את רגליה במשחקי כדורגל בהם היא לובשת מכנס קצר, ולא לשאוף להתחתן באופן מיידי ולהעביר את זמנה במטבח, בהכנת אוכל בלתי פוסקת.
הנושא השלישי הוא יחסי בנות ואמהות. אומנם אביה של ג'ס מעורב, אביה של ג'ולס דוחק בה לשחק כדורגל ואביו של ג'ו משפיע מאוד על מצבו (למרות שהוא רק מוזכר ואיננו נראה על המסך), אולם המתח העיקרי בסרט נבנה בין שתי הבנות לשתי האמהות שלהן, שמתקשות להבין לא רק את רצונן לשחק כדורגל, אלא גם את החברות הנרקמת בין בת המהגרים לבריטית הקלאסית. תחילה חושדים בהן שהן לסביות (על פי השמועות, במקור הסרט אמור היה להסתיים כאשר ג'ס וג'ולס אכן הופכות לזוג, אך צ'דהא חשה שזה יהיה קצת יותר מדי בבת אחת עבור הקהל). בהמשך, אחרי שאמה של ג'ולס כבר משתכנעת ומקבלת בהבנה את הכדורגל, היא מסתערת על ג'ס בשיא החתונה ההודית המאושרת רק בגלל זוג נעליים. למעשה, לא רק אמה של ג'ס שמרנית מדי, אלא גם אמה של ג'ולס חוטאת בכך בדרכה.
כל אחת משתי הבנות צריכה לעבור תהליך בו מצד אחד היא מתקרבת לאמה ומצד שני מצליחה להתנתק מההשפעה והלחץ העצומים של האם ולחיות את חייה כרצונה. לכן כאמור, תמונת הסיום של הסרט (בלי ספוילרים) מאוד עוצמתית ומשמעותית בהתנתקות הזו.
בנוסף, הסרט גם עוסק כמובן במקומן של הבנות בעולם. החיבור שנוצר בין הכדורגל לגברים ולגבריות מוביל את הבנים שמגיעים לצפות בג'ס וג'ולס משחקות לנסות להתבדח על חשבון הגוף שלהן, להחפיץ אותו ולהפוך אותו ל"גברי", בניסיון להדחיק ולהרחיק את מה שנראה להם שונה כל כך.
אולם בזכות הכישרון של ג'ס וג'ולס, הניסיון הזה לגמד אותן לא צולח וכבר משם הסרט ניתן להבין את הכיוון שלו: ב"שחקי אותה כמו בקהאם" הבנות הן אלו שמשקיפות על הבנים. הפעם בקהאם הוא ה"פין-אפ", היפיוף שהפוסטרים שלו מעטרים את קירות החדר של ג'ס ושעליו היא מפנטזת, בעוד שהוא לא יכול להגיב (כי הוא רק דמות על הקיר). הסרט אולי מרבה לעסוק בחזה הנשי, אך בסופו של דבר סמל הסקס בו ברור והוא בכלל שחקן כדורגל גברי.
כל אותם נושאים שונים ב"שחקי אותה כמו בקהאם" מתנקזים גם יחד לתמונה המפורסמת ביותר בסרט. אנו ניצבים בשיאו של המשחק הגדול. ג'ס, שכבר התנתקה מהקבוצה ונמצאת בחתונה המסורתית/בוליוודית עד מאוד של אחותה, מתקשה ליהנות ולחייך. לבסוף, בעידוד חברה טוני ובאישור אביה, היא ממהרת אל המשחק ומגיעה למגרש כחצי שעה לפני סיומו ובעוד הקבוצה בפיגור 1:0.
בעזרת זריקת המרץ מכניסתה למשחק של הכוכבת ג'ס, מצליחה הקבוצה להשוות משער של ג'ולס ואז מגיעה הבעיטה האחרונה והמכריעה של ההתמודדות - כדור חופשי על סף הרחבה, כמה מטרים שמאלה ממרכז השער, בדיוק המקום לסובב ממנו את הבעיטה אל בין החיבורים כפי שעשה דייויד בקהאם פעמים רבות כל כך.
ג'ס ניגשת אל הכדור ומולה ניצבת החומה של היריבה, המורכבת ממספר שחקניות, אלו שתפקידן להפריע לה להתקדם לעבר הניצחון. לפתע, אותן שחקניות הופכות בעיני רוחה של ג'ס לבנות המשפחה שלה, כולל אמה ואחותה. כולן לבושות בסארי מהודר לכבוד החתונה ומתלוננות עם הידיים ועם מבט מאוכזב, לא מבינות מה ג'ס עושה שם על המגרש במקום באירוע המסורתי והשמח. זו כל המוטיבציה שג'ס זקוקה לה והמשך המהלך כבר מתאים את עצמו לרוח סרטי הספורט הקלאסיים.
היא מצליחה להתגבר על הניסיון לבלום אותה ועושה זאת במקום בו היא נהנית יותר מכל ומרגישה בנוח עם עצמה ועם סביבתה - מגרש הכדורגל. צ'דהא הסבירה פעם את ההיגיון שמאחורי הסיטואציה המהפנטת אותה יצרה עבור הסצנה המדוברת: "כמו עם הבעיטות החופשיות המסובבות של בקהאם, גם הרבה מאיתנו, הבנות, רואות את המטרה ממש לנגד עיניהן, אבל צריכות ללכת בדרך עקיפה כדי להגיע אליה". הבנות בסרט, ג'ס שמנסה לשלב בין המסורת לכדורגל וג'ולס שרוצה לשלב בין נשיות מתפתחת לכדורגל, נדרשות "לסובב" לא רק את הכדור, אלא גם את חוקי החברה . לכן, תרגום שם הסרט לעברית, גם אם מוצלח, מעט מפספס את המטרה.
"שחקי אותה כמו בקהאם" יצא ב-2002. עשור וחצי לאחר מכן, נבחרת הנשים של אנגליה הגיעה לכמה מהישגי השיא שלה, עם רצף נהדר של מקום שלישי במונדיאל (2015), העפלה לחצי גמר אליפות אירופה (2017) ומקום רביעי במונדיאל (2019). לא מעט משחקניות הנבחרת הודו שהן לא רק גדלו על "שחקי אותה כמו בקהאם", אלא שזה גם הסרט שהשפיע עליהן יותר מכל וגרם להן להאמין שהן יכולות לחשוף את עצמן, להאמין בגופן וברצונן לשחק כדורגל, להשתלב בחברה למרות הכל ולהפוך למקצועניות וכוכבות בתחומן. מה עוד אפשר לבקש מסרט?
הכתבה היא הפרק על שחקי אותה כמו בקהאם מתוך הספר החדש של חוקר סרטי הספורט עידן ויניצקי, "מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים של הקולנוע המודרני". הספר מציג 50 סרטי ספורט אהובים ומקדיש לכל אחד מהם מספר עמודים, המתארים את הרקע, היוצרים והסיבות שהופכות את הסרט למהנה וזכור. ברגע שתצללו לקריאה, תרוצו לצפות בסרטים ותראו אותם באור אחר לחלוטין.
לרכישת הספר "מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים" לחצו כאן>>