כאשר הצהיר דייויד אלאבה, אי שם באמצע העונה שעברה, על כוונתו לעזוב את באיירן מינכן בקיץ כשחקן חופשי ולצאת להרפתקה חדשה, קיוותה צ'לסי להחתימו. הכחולים ידעו היטב שהאוסטרי מעדיף את ריאל מדריד, והיה גם ברור כשמש שלוס בלאנקוס זקוקים לשחקן הגנה הרבה יותר מהלונדונים מבחינת עומק הסגל, אבל החלום להחתים חינם שחקן כה איכותי ורב גוני היה מוחשי. אנטוניו רודיגר נשלח למשימת שכנוע, ונעשה גם נסיון להשתמש בקשרים הטובים עם הסוכן פיני זהבי.
בסופו של דבר, המאמץ היה לשווא. אלאבה בחר את היעד בלי להתלבט, והיה מאושר ללבוש את החולצה הלבנה בסנטיאגו ברנבאו. הוא אפילו קיבל את המספר 4 שהתפנה בעקבות העזבתו של הקפטן סרחיו ראמוס. כיום, כאשר ריאל דוהרת לאליפות בספרד, בעוד הנכסים של רומן אברמוביץ' הוקפאו וכל העתיד של צ'לסי נמצא בערפל, ברור שהוא ממש לא מתחרט על הבחירה הזו.
ההתאקלמות במדריד הייתה חלקה, ואחרי שני משחקים בעייתיים מאוד כמגן שמאלי במחזורי הפתיחה, ביסס את עצמו האוסטרי כבלם, לצד אדר מיליטאו. שיתוף הפעולה הזה רחוק משלמות, ולא לחינם נדרש טיבו קורטואה לעבוד קשה, להציל את ריאל פעמים רבות ולהביא נקודות, אבל בשורה התחתונה התוצאות היו חיוביות. אלאבה אף הבקיע את שערו היחיד עד כה בקבוצתו החדשה דווקא בניצחון על ברצלונה בקלאסיקו בקאמפ נואו, ולפני חודש אף הצליח לקרב את עצמו עוד יותר לליבם של האוהדים.
כאשר השלים קארים בנזמה את השלושער שלו בקאמבק המטריף במשחק הגומלין מול פריז סן ז'רמן בשמינית גמר ליגת האלופות, הניף האוסטרי כיסא פלסטיק שעמד ליד הדשא ונופף בו מול האוהדים הצוהלים. הפעולה הפשוטה הזו הפכה לוויראלית ברשתות החברתיות, והפכה את אלאבה לסמל הניצחון המפואר. "זה היה מצוין. לא חשבתי על זה, כמובן. פשוט לפעמים עושים דברים משוגעים כאשר האמוציות מציפות אותך", סיפר הבלם - וניצל את ההתלהבות עד תום עם ציוץ פופולרי במיוחד בטוויטר. "אל תשבו על הכיסא שלנו", הוא כתב, וזה עוד עשוי להפוך למוטו של ריאל כולה.
ואולם, 11 ימים בלבד מאוחר יותר, מישהו בא והתיישב להם על הכיסא. ברצלונה פירקה את ריאל 0:4 בקלאסיקו בברנבאו, ולא הותירה אבן על אבן מההגנה שלה. אלאבה ומיליטאו נראו לפרקים כמו חובבים שנקלעו במקרה למפגש מול קבוצת צמרת. הם לא הצליחו לסגור את השטחים הפנויים, התנועות המהירות של כוכבי החודש של בלאוגרנה גרמו להם לאבד לחלוטין את הצפון, ורק קורטואה - שוב הוא! - מנע תבוסה בקנה מידה היסטורי עוד יותר.
אפילו במצבים הנייחים, בהם תרם אלאבה לא מעט מאז הגעתו, נרשם פיאסקו, ורונאלד אראוחו נגח את השער השני באין מפריע אחרי קרן של עוסמאן דמבלה, כשהוא מזנק בדיוק בין שני הבלמים בשחור. מסירה גרועה של אלאבה הובילה לשער השלישי של פראן טורס, וכאשר פייר-אמריק אובמיאנג כבש את הרביעי, היה זה האוסטרי ששבר את הנבדל. בהשוואה לקלאסיקו הראשון שלו, היה זה הבדל של שמיים וארץ - כאילו מישהו הפיל את הכיסא הלבן על ראשו.
מיד לאחר מכן, הגיעה ההדחה בפלייאוף העלייה למונדיאל. אוסטריה החשיבה את עצמה לפייבוריטית לקראת הביקור אצל ויילס בקרדיף, אבל היה זה הלילה של גארת בייל. הכוכב שהפך ללא רלוונטי בריאל זהר עם צמד מרהיב, בעוד אלאבה התקשה לבוא לידי ביטוי ולהנהיג את חבריו מעמדת המגן השמאלי - על אף שבנבחרת נטו עד אז להשתמש בו בתפקיד התקפי הרבה יותר. הוולשים ניצחו 1:2, השאיפה לשחק בגביע העולם התפוגגה, ואולי תתממש ב-2026 - אבל אז יהיה אלאבה כבר בן 34. איך שלא תסתכלו על זה, המומנטום החיובי נעלם, ולרבע גמר ליגת האלופות מגיע הכוכב במצב רוח שפוף.
הוא גם זוכר היטב כיצד הפך המפגש הראשון בקריירה מול צ'לסי הפך לסיוט מתמשך מבחינתו לפני עשור. היה זה בגמר ליגת האלופות, ואלאבה הושעה ממנו בגלל כרטיס צהוב לא ממש מוצדק שספג בגומלין בחצי הגמר - היריבה אז הייתה, באופן אירוני למדי, ריאל מדריד. בסך הכל, נעדרו אז שישה שחקנים מצד שתי הקבוצות בשל צבירת צהובים, וארגון השחקנים הבינלאומי אף פנה באופן רשמי לאופ"א בבקשה להעניק להם חנינה. "זה לא הוגן שאירוע מקרי יגרום לשחקן להחמיץ את המשחק הגדול בחייו. למשל, אלאבה החליק והכדור נבעט לידו. לא נכון שכוכב כמוהו יחמיץ את גמר ליגת האלופות בגלל זה", נכתב שם. החוקים לא שונו, כמובן, ואלאבה צפה מהיציע באצטדיונו הביתי כיצד דייגו קונטנטו, שחקן אלמוני למדי, ממלא את מקומו בעמדת המגן השמאלי. וזה נגמר רע - דידייה דרוגבה הישווה ל-1:1 בדקה ה-88, וצ'לסי חגגה תואר סנסציוני אחרי ניצחון בפנדלים.
הפיצוי הגיע מהר, כי כבר בחלוף שנה שיחק אלאבה בגמר ליגת האלופות, ואף הניף את הגביע בתום 1:2 על דורטמונד בוומבלי. הוא גם ניצח ב-2013 את צ'לסי בסופרקאפ האירופי בפנדלים, אבל הנקמה הגדולה והמשמעותית על הכחולים הגיעה ב-2020. הוא כבר היה בלם, והצטיין כאשר באיירן פירקה פעמיים את הכחולים בשמינית הגמר - 0:3 בסטמפורד ברידג' בחגיגה הפרטית של אלפונסו דייויס בפברואר, ו-1:4 בגומלין באליאנץ ארנה באוגוסט. באיירן המשיכה אז לזכייה שניה בחייו בגביע, וזה היה הרגע בו הבשילה אצלו ההחלטה לעזוב בתום חוזהו בקיץ 2021. נגמרו לו המטרות והחלומות במינכן, והיה צורך לחפש אתגרים חדשים.
אז עכשיו, זה האתגר האמיתי. על הנייר, ריאל פייבוריטית נגד צ'לסי, אבל באיירן הייתה פייבוריטית הרבה יותר ברורה בגמר ב-2012. אף אחד לא יפול מהכיסא אם הכחולים ינצלו את החורים בעורף של המובילה הספרדית, ועל אלבה מוטלת המשימה למנוע את המחדלים שנחשפו לא פעם מול סן ז'רמן, ובלטו בעוצמה גדולה פי אלף בקלאסיקו. אחרת, רודיגר - שעומד בעצמו לעזוב את צ'לסי כשחקן חופשי בקיץ - עוד ייגש אליו אחרי שריקת הסיום ויגיד: "אמרתי לך שהיית צריך להצטרף אלינו".