לפני שבוע, כאשר אלונה ברקת פיטרה את המאמן רוני לוי, נשמעו ביקורות על כך שפיטרה מאמן יום לפני משחק גביע גורלי. הוא היה גורלי משום שמכבי פתח-תקווה ניצחה 0:1 את הפועל באר-שבע, במשחק הראשון ביניהן ברבע גמר הגביע. לכן, לכאורה, נזקקה באר-שבע למאמן מנוסה לגומלין, כדי להצליח להתגבר על הפיגור אליו נקלעה.
אבל אצל ברקת, ברגע שבו היא מחליטה, הדבר מתבצע מיידית. וכך היה. לוי נשלח הביתה, ואליניב ברדה הוקפץ במקומו לעמדת המאמן. למזלה הטוב של אלונה, הקבוצה ניצחה 0:2 בהארכה, ועלתה לשלב חצי הגמר. אני משוכנע שבעלת הבית נשמה לרווחה. הרי במיקרה של הדחה מהגביע, באיצטדיון טרנר, היא זו שהייתה המואשמת בכישלון.
והנה, שלשום (א') הגיע ההמשך: ניצחון 1:3 על הפועל חיפה, הפעם במיסגרת הליגה. עכשיו באר-שבע,המדורגת במקום השני בטבלה, כבר נושפת בעורפה של המובילה, מכבי חיפה, ממרחק של 4 נקודות בלבד. אליניב ברדה חתום איפוא על ניצחון שני ברציפות והוא נהנה, לפחות בינתיים, מההתעוררות הגדולה על כר הדשא וביציעים. אפילו החלוץ ניקיטה רוקאביצה שב להבקיע. הצמד לרישתה של קבוצת הפועל חיפה לא צריך להפתיע איש. ניקיטה הוא מבקיען מוכח, וכפי שנהוג לומר: עם המספרים שהשיג בארץ, 88 שערים, אי אפשר להתווכח.
אבל גם אלונה ברקת ואליניב ברדה יודעים שעדיין חובת ההוכחה קיימת, הן בליגה והן בגביע המדינה. מבחינתה של אלונה המטרה ברורה: זכייה לפחות באחד משני התארים החשובים של הכדורגל. כמי שטעמה לא מזמן את טעמן המתוק של 3 אליפויות רצופות, השאיפה אצלה לתואר היא טבעית, ואפילו מתבקשת. ראו את סגל השחקנים שהביאה לדרום, ותבינו מדוע.
אלונה ברקת נעולת מטרה ומשחקת רק במגרש של הגדולים. ההחלטה האחרונה שקיבלה מוכיחה שהיא בוודאי לא עושה חשבון לאף אחד!