בכל קמפיין של הנבחרת אנחנו שואלים את עצמנו "איך זה הגיוני שאנחנו אף פעם לא מצליחים באירופה", מתוסכלים בכל פעם מחדש מהיכולת המאכזבת אבל עם מעט תקווה לקמפיין הבא…עד שזה יגיע, כנראה, נספיק (שוב) להחליף מאמן בתקווה שהוא זה שיביא את הבשורה. אז לא. עם מה שקורה מאחורי הקלעים- כרגע- אף אחד לא יכול להביא את הבשורה. הנבחרת היא רק הסימפטום למה שכבר שנים קורה, או יותר נכון לא קורה בכדורגל הישראלי.
צריך להתחיל מהתחלה. הדור הצעיר הוא העתיד של כולנו. ברוב מדינות אירופה נהוג שקבוצת האם של שחקן שמסיים נוער דואגת לו שיגיע לקבוצה טובה, כזו עם משאבים, קהל, שאיפות, כזו שיוכל להתקדם בה מקצועית ולהשתפר- הם אולי הבינו מה שאנחנו לא- לדאוג לשחקנים הצעירים זה בעצם לדאוג לעתיד שלנו ולעתיד של הכדורגל כולו- בסופו של דבר נרצה להחזיר את אותו שחקן לקבוצת האם, כשהוא טוב מספיק, לראות אותו מתקדם ומשחק בנבחרת.
הרי הגיוני שנרצה לראות כדורגל יפה עם שחקנים מקומיים טובים… אז זהו שלא. רוב שחקני הנוער שמגיעים לעולם הבוגרים פשוט נזרקים לשם, חלק נכבד מהם מוצא את עצמו בליגה א'. עכשיו לכו לשחקן ששיחק עד עכשיו בקבוצה בכירה בליגת העל לנוער ותגידו לו לשים וויז למגרש נידח, להגיע לקבוצה ממעוטת אמצעים או קהל ותבטיחו ש"שם הוא הולך לשחק ולהשתפר", נו באמת. מיותר לציין שאותו שחקן כנראה לא יהיה בשל לחזור לקבוצת האם שלו בעונה הבאה, וגם לא בזו שאחריה והוא ממש לא אשם. הוא הקורבן.
ואם כבר מדברים על קורבנות. קבלו במחיאות כפיים את הקורבנות העיקריים - המאמנים. היום התוקף של הקוטג' ארוך יותר מחיי המדף הממוצעים של המאמן הישראלי, מרוב שזה מצחיק זה כבר עצוב. החוזים הפכו לפיסת נייר בלי שום משמעות או ערך, זה הרי לא משנה אם אתה חתום בקבוצה לשנה, שנתיים או שלוש, בכל רגע נתון יהיה אפשר לפטר אותך ולפצות אותך במשכורת אחת, או שתיים, טוב מקסימום שלוש. והחוזה? כנראה שהעיתון שקניתם ב-12.90 שווה יותר. היום כמעט כל מאמן יודע ששניים או שלושה הפסדים יכולים לבטל חוזה של כמה שנים, ביטחון תעסוקתי? לא אצלנו. תגידו לי אתם- איך אפשר להצליח אם עד ינואר הוחלפו 3 מאמנים על הקווים? בממוצע חודש וחצי לכל מאמן, כנראה שגם מוריניו לא היה מצליח כאן.
ומה לגבי בעלי הקבוצות? הכוונות טובות, התקציב קטן והציפיות בשמיים. אי אפשר לבנות סגל בתקציב מוגבל מאוד, עם רוב של שחקנים חסרי ניסיון או צעירים מאוד ולצפות מהם לסיים במקומות 2-3 או לפחות להגיע לפלייאוף, זה לא הגיוני וזה עושה בעיקר עוול לשחקנים וגם למאמן, הם יקרסו תחת הלחץ והוא יבקש חיזוק כדי לעמוד בציפיות ואז יקבל את התשובה המוכרת ש"אין תקציב" ויפוטר עקב רצף של "משחקים ללא ניצחון". מה עם ציפיות ריאלית לחומר השחקנים ובעיקר לתקציב?
לדובדבן שבקצפת (או לפחות אמור להיות כזה)- השחקנים. הכדורגל הוא ספורט אבל בראש ובראשונה גם מקור פרנסה, אבל כנראה שאצלנו פרנסה היא בגדר המלצה בלבד….כי אפשר פשוט "לבטל" חוזה של שחקן, ומה הוא יכול לעשות? לתבוע או אולי ללכת לבוררות- נשמע כמו פתרון הגיוני רק שרגע…..כן, זה ייקח כמה שנים, וכן, ככל הנראה שהקבוצה תמשיך להתנהל כרגיל ללא סנקציות, וכן, גם אם פסק הדין יחייב את הקבוצה לקיים את החוזה או לשלם- לא בטוח שזה יקרה! נשמע מפתה נכון?
זה פשוט לא הגיוני שלשחקנים אין ביטחון תעסוקתי. זה פשוט לא הגיוני שחוזה הוא פשוט פיסת נייר ותו לא. כל כך הרבה גורמים שאמורים להגן על השחקן- החל מהבקרה התקציבית ועד לארגון השחקנים, פעם אחר פעם עומדים דוממים וקולם לא נשמע. איך אנחנו יכולים לצפות משחקן להתעסק רק בכדורגל, להיות מקצוען, להתאבד על המגרש כשמעמדם מופקר פעם אחר פעם. אולי פשוט צריך להתחיל מלכבד את מעמדם של שחקנים ואז יהיה ניתן לצפות מהם להתנהג בהתאם.
בכלל, עניין התשלום הוא לעיתים בגדר המלצה בלבד. אני מכירה לא מעט שחקנים שלא קיבלו משכורת כבר חודשים, חלקם אפילו מתחילת העונה. אתם מכירים מקצוע שבו העובד לא מקבל שכר ונאלץ להמשיך לעבוד? כנראה שלא- ואם היה אחד כזה- כבר מזמן הסיפור היה פותח את כל מהדורות החדשות. האבסורד? כולם יודעים, אף אחד לא פועל כדי לשנות.
ומה לגבי המגרשים? זירת קרב. מומלץ ללבוש אפוד בכניסה שמא לא ייזרק לעברכם חפץ מאולתר כגון כוס שתייה, אבנים, מצתים ובעצם מכל הבא ליד. ורגע- אל תחשוב שאם אתה שחקן שנמצא במגרש אתה מוגן…ברכות, בזה הרגע הפכת למטרה ניידת של 1,500 אוהדים. נשמע כמו משהו שצריך לטפל בו מיידית לא? אז הפיתרון האחרון שהוצע הוא הצבת רשתות באצטדיונים כדי למנוע זריקת חפצים, כנראה שצריך לכלוא אותנו בכלוב כחיות, אנחנו פשוט לא מבינים דרך אחרת. כולנו צריכים להתבייש. תזכירו לי מתי הספורט היה דוגמה ומופת לדרך, תהליך, עבודה קשה ומקצוענות?
חשוב לי לציין- יש מועדונים בכדורגל הישראלי שצריך להצדיע להם על התנהלות פשוט פנומנלית, בעלים שעושים הכל עבור הקבוצה וכל שנה דוחפים את היד עמוק לכיס כדי להצליח, מועדונים שמעמידים מחלקות נוער לתפארת עם שחקנים צעירים שכבר עושים חייל באירופה, קבוצות שנלחמות באלימות עם סנקציות חמורות למתפרעים, אבל לצערנו הם לא הרוב. שאר התמונה המשתקפת לא מעודדת ולא חיובית בלשון המעטה. אם אנחנו רוצים לראות פה כדורגל השינוי צריך לבוא מהשורש, דרושה כאן מהפכה. החל ממחלקות נוער ראויות, תוכנית השתלבות מסודרת לשחקני הנוער שעולים לבוגרים, שינוי במעמד המאמן והכי חשוב- ביטחון תעסוקתי לשחקנים.
לפעמים אנחנו שוכחים שאנחנו מדברים כאן על בני אדם- שחקנים, מאמנים, אנשי מקצוע- לא יזיק אם גם נזכור להתייחס אליהם ככאלה. עצוב שהגענו למצב בו צריך לייחל ליום בו נוכל להביא את הילדים שלנו למגרשים בלי לחשוש לחייהם, עצוב שהגענו למצב שבו לשחקנים אין ביטחון תעסוקתי, למצב שבו אין ערך למעמד המאמן או בכלל לכדורגל. כך- אי אפשר להתקדם לאף מקום.
אולי רק כשנתחיל לתת את הכבוד הראוי לכדורגל- כמקצוע, על כל המשתמע מכך- נוכל גם להתגאות בו ולהתייחס אליו ככזה, ועל הדרך אולי לראות כמה פסים יפים ואת הנבחרת סוף סוף במונדיאל.