אף אחד לא הופתע מניצחונה של מכבי תל אביב 0:2 על הפועל חיפה, משום שמכבי קבוצה טובה יותר. עם זאת, מותר לחיפה לכעוס על עצמה, כי הזדמנויות להבקיע היו לה - והן הוחמצו בשלומיאליות. כמעט בכל משחק כדורגל עולה ברגליה של הקבוצה הנחותה לייצר לעצמה שתיים או שלוש עמדות הבקעה. כאשר היא מגיעה לאותם מצבים עליה גם לדעת לבעוט, לפחות אל מסגרת השער. אלא שהפועל חיפה, למרות שפתחה את המשחק בכמה התקפות מהירות וטובות, 'דאגה' לבעוט בהן לגובה או ליד עמודי השער - ורק לא למסגרת.
כשבועטים כדורים לחוץ, משלמים אחר כך בריבית. האדומים מחיפה, יכלו להשיג הרבה יותר מול מכבי תל אביב, אך שבו לכן הביתה בידיים ריקות - כאמור, הרבה מאוד באשמתם. אני משוכנע שמאמנם, אלישע לוי, חושב בדיוק כמוני. בעומדו על הקווים ודאי היה לו קשה מאד לראות את הכדורים האלה טסים ללא כתובת.
אשר למכבי, בעוד יומיים היא תארח את פ.ס.וו. איינדהובן, לאחר שנוצחה על ידה 1:0, במשחק הראשון ביניהן, שנערך בהולנד. אם איינדהובן תפגין בו יכולת כה בינונית, כפי שהפגינה באצטדיונה, יתכן מאד שנראה אפילו ניצחון ישראלי. כנראה שלא סתם ירדה קבוצתו של ערן זהבי עד לליגה השלישית של אירופה, הליגה האזורית. הקהל הרב, שיגיע לבלומפילד, גם מתוך סקרנות לראות את זהבי, עשוי, אפוא, לקבל הרבה יותר ממה שציפה לקבל, בעת שההגרלה העלתה את המשחק בין שתי הקבוצות.
מפני שאיינדהובן אינה מאריות הכדורגל של אירופה, על מכבי תל אביב להאמין ביכולתה, בדיוק כפי שלפני שנים רבות היא ידעה לנצח בארץ 1:2, הולנדית אחרת, אייאקס אמסטרדם. אמונה היא תמיד תנאי ראשוני להצליח, והיא חלק מתכונותיו של כל ספורטאי, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בספורט מקצועני.
ולסיום, משהו אחר. אני בעד הענקת אזרחות לבלם הפועל באר שבע, מיגל ויטור, ואשמח לראותו משחק בנבחרת ישראל. הגנת הנבחרת משוועת תקופה ממושכת למי שייצב את שורותיה ומיגל, הבלם הטוב ביותר בליגת העל, יכול לעשות זאת בהצלחה.