1. "חשתי את כל האהבה שהרעיפו עליי"
במשך כשמונה חודשים, ועוד 27 דקות, אוהדי הפועל חולון המתינו, חיכו וציפו לשובו של טיירוס מגי. אלא שבתחילת המשחק, אמש (רביעי) בהיכל הטוטו, הוא נדבק בריח החפירות ועמד על 0 מ-4 לא מחמיא מחוץ לקשת. ואז זה קרה - והכל התפרץ ברגע אחד.
2:53 דקות לתום הרבע השלישי, שלשה ראשונה. 33:35 ללודוויגסבורג.
1:44 דקות, שלשה שנייה. 36:37 ללודוויגסבורג.
58 שניות, שלשה שלישית. שוויון 39:39.
26 שניות, שלשה רביעית. 39:42 לחולון.
כך, במחי 2:27 דקות שהפכו לאקסטזה מתמשכת, יצאה הבשורה באופן מעשי ורשמי - הנה, זה מגי. הסגולים לא הביטו לאחור, ומתחילת הבליץ עד לסיום המשחק טסו ל-16:39. הם חגגו ניצחון 51:69, שעוד עשוי להתברר ככזה שיגדיר את העונה שלהם.
"זו הייתה ההופעה הראשונה שלי אחרי תקופה שבה לא שיחקתי, ולקח לי זמן להיכנס לעניינים ולהרגיש את המשחק", הסביר מגי, שהחדיר ניצוץ של כוכב בתוך הבסיס האפרורי משהו של חולוניה, ונראה כמי שנהנה מכל רגע. "חשתי את כל האהבה שהרעיפו עליי. כיף לחזור לכאן". ברדתו מהפרקט, הוא הרים אוהד צעיר שהוריו ביקשו תמונה, ספג השפרצת מים של שמחה מכיוון היציע והתקשה להוריד את החיוך מפניו.
"כולם מכירים את התשוקה של טיירוס למשחק", החמיא המאמן גיא גודס. "אני רואה את התחרותיות הזאת באימונים, את האנרגיה, את הטירוף, את הדברים שעוזרים לקבוצה להיות טובה יותר ממה שהיא באמת אמורה להיות".
העניין הוא שמגי לא היה לבד. לפתע, אולי בפעם הראשונה, ג'ו רגלנד נראה כמו הרכז שציפו ממנו להיות. הוא קבע את שיא ליגת האלופות באסיסטים לעונה הנוכחית (14), והשלים עשר נקודות לדאבל-דאבל. האם השילוב עם השותף החדש יוציא ממנו הרבה יותר? לגודס יש ציפייה ברורה: "אין ספק שהם משלימים אחד את השני. מגי הוא שחקן יצירתי שיכול לצבור הרבה נקודות בזמן קצר, וזה חשוב לקבוצה הגנתית כמו שלנו. ג'ו מנהל את המשחק ומוסר הרבה אסיסטים, ואי אפשר לקחת ממנו את מה שיש לו. השילוב ביניהם טוב ואיכותי".
2. זיכרונות מלימוז' ואריס סלוניקי
20 דקות של כדורסל מוקדם יותר, הכול היה שונה לחלוטין. חולון אמנם ירדה להפסקה ביתרון מינימלי של נקודה (21:22), אבל המראות על המגרש היו קשים. שתי הקבוצות חיברו במחצית הראשונה 18 איבודים לעומת 17 סלי שדה, ו-44 החטאות לעומת 43 נקודות. את האולם החלו להציף שמועות על שיאים שליליים שעומדים להתנפץ, או לפחות להזכיר את ימי לימוז' ואריס סלוניקי הבלתי עליזים בשנות ה-90 של המאה הקודמת.
בשבוע שעבר, לאחר ההפסד בדיז'ון, הוטרד גודס מהעובדה שקבוצתו השכילה לזרוק רק 11 שלשות. "אני לא יודע איך ירדנו למספר כזה", הודה. הפעם, הגיעו שחקניו לשלשה ה-11 כבר בדקה ה-14; הבעיה הייתה שעשר מהן לא הגיעו ליעדן, ורק אחת נקלעה.
המשחק נפתח בגג שספג רפי מנקו אחרי 15 שניות, והיה משהו מאולץ, אולי אפילו עצלני, בבריחה של חולון אל מעבר לקשת; לודוויגסבורג, מקבוצות ההגנה הטובות בליגת האלופות, הגיבה לכל תנועה באגרסיביות, ונצמדה לכל שחקן שרק העז לחשוב על מהלך.
"ואז", התפייט גודס, "השמיים נפתחו. במחצית השנייה קלענו 47 נקודות, השלשות נכנסו, הכדור נע והמשחק זרם". הוא אפילו העז לכעוס על שחקניו בשניות האחרונות, משום שלא הפנימו את חשיבות ההפרש, והרשה לעצמו להתאכזב (מעט) שהפער נותר על 18 ולא גדל ל-20 או ל-21. "בגלל שאני עם כל כך הרבה ניסיון במצבים האלה, דיברתי עם השחקנים ודאגתי שכל אחד מהם יידע את חשיבות ההפרש. לכן גם התרגזתי כשלא הבינו עד הסוף מה המשמעות".
3. "זה היה משחק מכוער"
מאמן חולון אינו מפריז בחשיבות העניין. עוד לפני שהחל המשחק, הגיעה מאיסטנבול בשורה מפתיעה משהו: דיז'ון, זו שגברה על הסגולים בשבוע שעבר, רשמה את ניצחון החוץ הראשון בבית הטופ 16, 72:75 על גלאטסראיי, וסיבכה את המצב. הפסד נוסף של חולון היה מבשר את תחילתו של סוף הקמפיין.
"זה היה משחק מכוער, פיזי מאוד, אבל חולון רצה במחצית השנייה ואנחנו נותרנו מאחור", סיכם המאמן המפסיד ג'ון פטריק. "אני מאוכזב מכך שלא חיברנו מהלך אחד כמו שצריך לאורך דקות ארוכות. היינו פסיביים מאוד מול הגנת החילופים. הבית הזה פתוח לחלוטין, ובדומה לעונה שעברה, נראה לי שנתון אחד יהיה קריטי במיוחד: מי שיצליח להישאר בריא, ולהימנע מפציעות ומהדבקות בקורונה, יעשה כבר את רוב העבודה".