במוצאי שבת נחלה הפועל באר שבע הפסד ביתי 1:0 למכבי נתניה. שער הניצחון הובקע על ידי אביב אברהם בדקה ה־58. כעבור 6 דקות ביצעה באר שבע חילופים אחדים, בהם שיתפה את איתי שכטר וניקיטה רוקאביצה. 12 דקות לסיום הוזעק מהספסל להרכב גם דור מיכה.
אני מתייחס לעובדות האלה משום ששלושתם הגיעו העונה לבירת הנגב, כחיזוק בעל שם, שיסייע לה במאבק על האליפות. מכאן, שאך טבעי לשאול, כיצד זה קורה שבפתיחת המשחק ישבו על ספסל המילואים רוקאביצה, שכטר ומיכה - שעבורם שילמה אלונה ברקת סכומי כסף לא מבוטלים? כאשר מביאים שחקנים ברמתם, זהו 'לוקסוס' לא הגיוני להציבם ברשימת המחליפים.
לפחות שניים מהם, שכטר ורוקאביצה, הם שחקני רחבה מסוכנים ביותר, המחפשים את השער. מדובר בחלוצים מוכחים שמקומם בהרכב הפותח.
לא אוכל שלא להצביע שוב על כך שהחילופים בוצעו רק לאחר שהפועל באר שבע ספגה שער ומצאה עצמה בפיגור 1:0. תסכימו איתי שתמיד עדיף לרענן שורות הרבה לפני ספיגת שער, בטח כאשר עד ביצוע אותם חילופים לא הצליחה קבוצת הפועל להכניע את הגנת מכבי נתניה. להתעורר בעמדת פיגור זו כבר חכמה קטנה מאד, ואגב, היא מתרחשת בקבוצות כדורגל רבות, כשמאמנים נזכרים מאוחר מדי לבצע שינויים.
ההפסד הביתי של הפועל באר שבע הגיע מיד לאחר שהקבוצה נוצחה 1:0 על ידי מכבי פתח תקווה בגביע המדינה. אמנם מצפה לשתיים משחק גומלין באצטדיון טרנר, ואולם מ־2 ההפסדים הרצופים אי אפשר להתעלם. לעיתים, כאשר רוכשים שחקנים רבים מדי, יוצרים עומס כבד ומיותר בסגל. אז - גם מקבלים תוצאה הפוכה. לכן לא סתם נאמר שמרוב עצים לא רואים את היער.
קבוצה אחרת, שאינה בכותרות, הפועל חדרה, ממשיכה להדהים בכל פעם מחדש. נכון לעכשיו ניתן להצביע עליה כעל ההפתעה הגדולה ביותר בליגת העל. יהיה מוגזם לומר שמאמנה, מנחם קורצקי, מוציא מים מסלע - אבל ההגדרה אינה רחוקה מהאמת. הקורבן האחרון שלה הייתה קבוצת הפועל חיפה. חדרה, בניצחון של 0:1 בדקה האחרונה, מוצאת עצמה בפני אפשרות לסיים את הליגה הסדירה בפלייאוף העליון.
ועל כך נאמר: כל הכבוד.