בעיה במשחק הראש: הקשיים האמיתיים של כדורגלנים

בשנתיים האחרונות, זמן הקורונה, אנחנו לא יודעים מה יזמן לנו המחר. חוסר הוודאות הפך בעצם להיות החבר הכי טוב שלנו. זה משפיע גם בכדורגל. ובעוד אנחנו מדברים על יכולות מנטאליות ופיזיות ביומיום, זה הזמן להעלות את הנושא ששחקנים מתמודדים איתו בכל יום בלי לדבר עליו - הנפש.

החשיבות של המצב הנפשי של השחקן גדולה מזו שאנחנו מייחסים לה ביומיום. כדורגלנים רבים מתמודדים עם לא מעט קשיים נפשיים שמשפיעים על הקריירה אבל אף אחד לא מדבר על "הפיל הגדול שבחדר". שחקן כדורגל יכול להיות כשרוני, אבל אם הוא לא חזק יהיה לו קשה מאוד להצליח, ולא משנה מידת הכישרון שיש לו. הפרמטר החשוב במקצוע, בניגוד למה שאולי חשבתם, הוא דווקא הפן הנפשי, ולא המקצועי.

תחשבו על שחקן שמגיע בכל יום לאימון, נותן מעצמו 100 אחוז, עושה את הכי טוב שהוא יכול אבל לא מקבל את הקרדיט בהרכב הפותח פעם אחר פעם. דמיינו אותו מסתכל מהספסל או לפעמים מחוץ ליציע על החברים הכי טובים שלו עושים את מה שהוא כל כך רוצה לעשות - הרי בשביל מה הוא שחקן כדורגל? ואז מגיע הרגע, בדרך כלל בלי הודעה מוקדמת, שבו הוא מקבל את הצ'אנס הראשון בהרכב. אחרי הרבה חודשים בחוץ הוא צריך במהירות להביא את עצמו מאפס למאה. לפעמים זה פשוט קשה מדי נפשית, לפעמים זה פשוט לא אפשרי. מצד אחד, השחקן רוצה להוכיח את עצמו, מצד שני הוא גם יודע שאסור לו לטעות, לכן הוא משחק זהיר יותר, מפוחד, אולי קצת פחות טוב.

ואז הקהל מתחיל להיות חסר סבלנות, הרטינות והטענות נשמעות מכל עבר. כך אי אפשר להצליח, לא ברגע אחד.

לא פעם אנחנו פוגשים שחקן שהיה פשוט מצוין בעונה הקודמת, עבר לקבוצה אחרת ולא מקבל את הקרדיט. הוא לא שיחק חודשים ממושכים, או ששיחק באופן לא רציף. כשהוא נכנס הוא לא אותו השחקן שאנחנו זוכרים - חסר ביטחון, פחות טוב ואנחנו לא מבינים מה קרה לו. האם זה הגיוני ששחקן דועך באופן כל כך משמעותי? אם לא מעורבת פציעה בעניין, כנראה שלא. כששחקן לא מרגיש מוערך ולא משחק באופן רציף, הביטחון יורד משמעותית, האש שבו נכבית ואי אפשר להצית אותה לאותה להבה גדולה וחזקה בשניות. גם לא הוגן לצפות לכך ממנו.

מהלך המשחק גם הוא מושפע מאוד מהנפש של השחקן. יש שחקנים שבאים לאימון והם בטוחים במקומם, ובצדק - הם שחקנים טובים שמובילים את הקבוצה בה הם נמצאים. כשהמצב הזה מתרחש לאורך זמן, אותו שחקן, באופן טבעי, הופך להיות בטוח בעצמו ולעיתים מגיע אף מצב קיצון שבו הוא פחות חושש למקומו בהרכב. גם אם באופן לא מודע, הוא קצת פחות "רעב". התפקיד של המאמן הוא לזהות את המצב הזה, בעצם סוג של מלחמה פסיכולוגית עם השחקן ולהחזיר אותו למסלול.

הדבר הזה יכול להוביל את אותו מאמן לבחור לספסל אותו כדי לזעזע. אנחנו כקהל מיד מוחים על ההחלטה, צועקים "בוז", אבל אנחנו לא מבינים שלפעמים דווקא המהלך הזה גורם לאותו מאמן להוציא את המיטב ממנו. ההשפעה של השחקן על המשחק תהיה קטלנית הרבה יותר מאשר היה פותח. המאמן גרם לשחקן פסיכולוגית להבין שהוא תמיד צריך לתת אלף אחוז, החזיר לו את הרעב וכך הוא גם טוב יותר. זה ההבדל שמביא לעיתים את הגול, והוא נובע אך ורק מדבר אחד - הראש והנפש.

ואיך אתם מסבירים את העובדה ששחקן כבוי תחת מאמן אחד ופורח תחת מאמן אחר? יש כאן עניין מקצועי, כמובן, אבל הוא מתגמד מול הפן הנפשי. כששחקן מרגיש שהגיע מאמן שמאמין בו, מאמן שסומך עליו ומוכן לתת לו את המושכות, הוא פשוט יהיה טוב יותר. לעומת זאת, כששחקן מרגיש שפחות סומכים עליו, לא משנה כמה הוא כשרוני ולא משנה כמה גולים הוא שם בליגת האלופות, זה לא יתבטא על המגרש. תפקידו של המאמן הרבה יותר פסיכולוגי או נפשי ממה שחשבתם או הכרתם. כל שחקן יגיד לכם - מאמן טוב הוא גם פסיכולוג.

הקשיים הנפשיים אינם קשורים לעתים כלל לכדורגל. אנחנו מביאים שחקן זר מצוין לקבוצה, הנתונים שלו באירופה פשוט מדהימים ואנחנו רק מחכים לראות אותו קורע רשתות. אותו שחקן חתם בקבוצה מצוינת בארץ, בה התנאים (על פניו) טובים, אבל משהו לא מסתדר, הוא לא טוב על המגרש. כנראה שמיד נקרא כתבות על מעמד מעורער, על רצון להשאילו ואפילו להשתחרר מהחוזה וברוב המקרים נצדיק את המועדון, אבל רב הנסתר על הגלוי. אנחנו לא יודעים שהשחקן הזה גר יותר מדי זמן במלון, בלי פרטיות או יכולת להיות עצמאי ולדאוג לאוכל שהוא רגיל אליו, אנחנו לא יודעים שאשתו של השחקן מתקשה לקבל ויזה, היא לא יכולה להיות איתו, אין לנו מושג שיש בעיה עם הרכב שקיבל מהקבוצה והיא מתמהמהת עם פיתרון הגיוני.

סטטיסטית יש נתון שאי אפשר להתווכח איתו - רוב השחקנים שמקבלים את הצ'אנס בקבוצה חדשה יהיו פחות טובים בתחילת הדרך. גם אם מדובר בשחקן זר שהוא פשוט מצוין, לכל אחד לוקח זמן מסוים להתאקלם, להבין את שפת הקבוצה…השאלה אם יש לנו סבלנות. ב-99 אחוז מהמקרים, כשקבוצה נתנה זמן לשחקן להתאקלם והמשיכה לתת לו ביטחון למרות שבהתחלה הוא "לא היה טוב כמו שציפתה", אותו שחקן הפך להיות פשוט מצוין ורכש את מקומו בהרכב. אבל כשקבוצה מכניסה אותו כחילוף בדקה ה-70 ומצפה ממנו להוכיח כאן ועכשיו, זה פשוט לא הוגן. לרוב, אם הקבוצה לא תמשיך להראות לו שהיא מאמינה בו הוא גם לא ישתפר.

השאלה העיקרית שתשפיע היא לא האם השחקן טוב מקצועית או לא, אלא האם הקבוצה נותנת לו ביטחון. לשחקן שלא מקבל ביטחון קשה להיות טוב על המגרש, ולא משנה כמה הוא באמת טוב מבחינה מקצועית. אין שחקן (אני מדברת כמובן אך ורק על שחקנים שמשחקים בליגות הגדולות והמקצועניות) גרוע או לא טוב (הרי אם לא היה טוב הוא לא היה מוחתם בקבוצה מלכתחילה), יש שחקן שלא מקבל את השקט הנפשי שהוא צריך.

תנו לי לגלות לכם סוד. כמעט כל שחקן מקצועני שיקבל מהמועדון שלו את המשאבים שהוא צריך, בהם בעיקר ביטחון ואמונה, יהפוך בסופו של דבר לשחקן הרכב לגיטימי. הבעיה היא שלרוב אין לנו זמן לחכות. נכון. יש שחקנים שמסוגלים לעשות את הסוויץ' הזה בשניות, לעלות מהספסל אחרי שהמאמן לא ספר אותם כל העונה ולהפוך את המשחק ולככב, אבל לא כולם כאלה ואנחנו צריכים לזכור את זה.

אנחנו מודדים שחקן בעיקר לפי ניתוחים סטטיסטיים, אחוזים ומספרים. בשנייה הזאת של השקט, רגע לפני שריקת הפתיחה, אנחנו צריכים לזכור להסתכל גם על הבן אדם שמאחורי השחקן. הוא המקור והבסיס למה שעתיד לקרות עוד רגע.

ניצן פלד היא סוכנת שחקנים בסוכנות Iscout