"זה כל כך לא צודק שרומא לא זכתה בכלום בשנים האחרונות. אני מקווה שזה ישתנה, כי המועדון הזה ראוי לזכות. יש כאן הכל - כל מה ששחקן רק יכול לבקש. אנחנו רק צריכים לעשות את הצעד האחרון ולזכות במשהו". כה אמר אדין דז'קו לפני כשנתיים, כאשר עדיין האמין שיוכל לעשות את זה בחולצה האדומה בבירת איטליה.
הרי הוא אלוף עם קבלות. הוא היה אחד הגורמים הדומיננטיים ביותר לזכיה הסנסציונית של וולפסבורג באליפות ב-2009, כאשר הציוות עם גראפיטה בחוד הפך לאימת הגנות בונדסליגה. הם כבשו ביחד 54 שערים - הברזילאי עם 28, הבוסני עם 26. מעולם לא היה בגרמניה צמד כה פורה ומופלא, וההבנה בין השניים היתה קרובה לשלמות.
אחר כך הגיע המעבר למנצ'סטר סיטי, איתה זכה באליפות בעונתו המלאה הראשונה באנגליה. ואולי כולם זוכרים את אגוארוווווווו שהשלים את המהפך מול קווינס פארק ריינג'רס, קבע 2:3 והביא את התואר, אבל קודם לכן היה צריך להשוות ל-2:2, ואת זה עשה דז'קו בדקה ה-92 עם נגיחה פשוטה לכאורה אחרי כדור קרן. ללא ההתרוממות הזו, התכולים לא היו מנצחים, אבל כל הקאמבק המרגש הזה נוכס לקון אגוארו לבדו. קשה לומר שזה הטריד במיוחד את הבוסני שתרם 14 שערי ליגה באותה עונה, והבקיע 16 פעמים דרך לאליפות נוספת ב-2014, על אף שמעולם לא קיבל מקום קבוע בהרכב אצל רוברטו מנצ'יני ומנואל פלגריני.
עם הרזומה הזה הוא באמת טיפח תקוות לעשות היסטוריה גם באולימפיקו, ובאופן פרדוקסלי למדי נשאר ברומא לקדנציה ארוכה יותר מאשר בקבוצותיו האחרות. שלוש וחצי שנים בוולפסבורג, ארבע וחצי שנים בסיטי, ושש עונות מלאות ורוויות הרפתקאות בעיר הנצח. לו מישהו היה מספר לאוהדים שזה יהיה המצב בתחילת דרכו באיטליה ב-2015, הם היו צוחקים. הרי הם לעגו להחמצותיו הרבות של הבוסני, וכינו אותו "עיוור" בגלל ששם משפחתו מזכיר מאוד בצליל את המילה האיטלקית. דז'קו השתיק אותם עם עונה שניה מזהירה עם 37 כיבושים בכל המסגרות ועונה שלישית טובה לא פחות, במיוחד בזירה האירופית.
הקאמבק מול ברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות ב-2018 נרשם מיד באותיות זהב בספרי ההיסטוריה של המועדון, וייזכר לדורות. דז'קו איפשר אותו מלכתחילה כאשר הבקיע בקאמפ נואו בהפסד 4:1 במשחק הראשון, ואז פתח את החגיגה בגומלין באולימפיקו עם שער מוקדם. הוא היה איש המפתח בחוד, לעתים בלתי ניתן לעצירה, והאוהדים למדו להעריך ולאהוב אותו, וגם להבין טוב יותר את משחקו.
קל לסווג את הבוסני כחלוץ רחבה מהסוג הישן בשל מבנה גופו החסון, הנוכחות הפיזית ומשחק הראש הנהדר, אבל זה ממש לא מדויק. דז'קו עצמו מעיד: "אני לא אוהב לחכות להגבהות במרכז. אני אוהב לנוע, לחפש את הכדור, לגעת בו הרבה פעמים, כי אחרת אני הולך לאיבוד במשחק. אני תמיד צריך להיות מעורב". מי שמסתכל עליו ללא דעות קדומות, רואה שחקן מודרני עם כושר מנהיגות, ולא במקרה אף מונה דז'קו בסופו של דבר אפילו לקפטן רומא.
הוא הזר הרביעי בלבד שקיבל את הסרט בכל תולדות המועדון, ועשה זאת בנסיבות מצערות למדי. אלסנדרו פלורנצי, היורש הטבעי של פרנצ'סקו טוטי ודניאלה דה רוסי, היה אמור לענוד אותו במשך שנים ארוכות, אך עזב בהשאלות ב-2020 אחרי שאיבד את מקומו.
לרוע המזל, העיתוי היה אומלל מבחינתו כי זמן קצר לאחר מכן הוא הסתכסך מאוד עם המאמן פאולו פונסקה, והתפקיד נשלל ממנו. היחסים התדרדרו, גם חלק מהאוהדים פנו נגדו, והמועדון שסירב למכור אותו קודם לכן - בין היתר לצ'לסי כאשר אנטוניו קונטה היה מעוניין בשירותיו - החל לבדוק אופציות פרידה בינואר. זה לא התממש, אך כאשר הגיע הקיץ היה ברור לשני הצדדים כי הפרידה עדיפה על המשך המריבות, גם אם פונסקה כבר עזב וההנהלה התחלפה. וכאן, בדיוק בנקודת הזמן הנכונה מבחינתה, נכנסה לתמונה אינטר.
האלופה הטריה לא חשבה בכיוון ותיכננה את העתיד עם רומלו לוקאקו, אבל אז באה צ'לסי עם הצעה שאי אפשר לסרב לה במצבה הכלכלי הנוכחי של אינטר. החלוץ הבלגי עצמו, שאהב מאוד את מילאנו ועורר לא מכבר סערה בלונדון עם הצהרות נאמנות מחודשת לנראזורי, הסכים - וברגע זה הגה המנהל הספורטיבי הוותיק בפה מארוטה רעיון מבריק לגייס את דז'קו ללא תמורה כלל.
בגיל 35, הוא אולי לא הפתרון לטווח ארוך, אבל אחרי קבלת 115 מיליון יורו מרומן אברמוביץ' אינטר הסתפקה בתכנון לטווח הקצר בלבד. היא קיבלה שחקן בעל מאפיינים דומים ללוקאקו, מנוסה מאוד באיטליה, מנוסה גם בליגת האלופות. בתנאי שהכל מסתדר כמו שצריך, זה היה אמור להיות בינגו.
ואכן, זה בינגו. "קיבלנו הרבה כסף, ואין שום הבדל בין התרומה של דז'קו ללוקאקו", התפאר מארוטה. הבוסני מצא את הרשת כבר במשחק הבכורה מול גנואה, ובינתיים יש לו 9 שערי ליגה, כולל כיבושים קריטיים מול יובנטוס ואטאלנטה. הוא מצא שפה משותפת עם לאוטרו מרטינס שאיבד פרטנר פנטסטי בדמותו של לוקאקו וממלא את המשבצת באופן אופטימלי. גם בליגת האלופות היו לו 3 שערים בדרך לשמינית הגמר, ובאופן כללי המעבר הגיוני מאוד מבחינת הסקורר.
דז'קו התגעגע למאבקי צמרת אמיתיים. אחרי שטעם את התארים בוולפסבורג ומנצ'סטר סיטי, הוא מאס בסופו של דבר בלוזריות הקבועה של רומא. כאשר מערכת היחסים הזו נשברה, הוא התלהב להצטרף לקבוצה שנאבקת על הזכיות בכל החזיתות, ומרגיש שאלה עשויים להיות האתגרים האחרונים בשלהי הקריירה. לו היה ממתין עוד קצת, זה עלול היה להיות מאוחר מדי. הוא מאושר בסן סירו, וגם אם הוא חווה בצורת מסוימת לאחרונה, היא נקטעה עם שער ניצחון דרמטי לרשת ונציה בדקה ה-90 לפני שבועיים.
וכן, הוא כבש גם נגד רומא. הבוסני לא ריחם על האקסית בביקור באולימפיקו לפני חודשיים, והפציץ מבישול של הקאן צ'לחנוילו בתום מבצע קבוצתי מסוגנן, בדרך ל-0:3 מוחץ. הוא לא חגג, אבל גם לא רצה לבקש סליחה מהאוהדים. הוא פתח דף חדש, והשאיפות של רומא בעידן ז'וזה מוריניו לא מעסיקות אותו. גם לא הזכיה שלה בתארים - מבחינתו רומא יכולה לא להתקרב אליהם לעולם.
הערב מארח דז'קו את הג'אלורוסי ברבע גמר הגביע (22:00, ספורט4), והמטרה היא להדיח את רומא ולמנוע ממנה את הצ'אנס היחיד לזכות בתואר העונה. דז'קו רוצה דאבל - משהו שהוא טרם השיג בקריירה המפוארת שלו. זה בהישג יד, למרות ההפסד בדרבי למילאן בשבת, והמעידה הזו רק תעלה את המוטיבציה של השחורים-כחולים לקראת הקרב החדש.