לפנות בוקר של 29 באפריל 2002. מעט אוהדי אתלטיקו מדריד שעוד נותרו בשדרת פראדו אחרי מסיבת העלייה ללה ליגה, הבחינו בחלוץ דייגו אלונסו נקלע לעימות עם אחד השוטרים שאסר עליו לטפס על הפסל של מזרקת נפטון - מתחם החגיגות הקבוע של הקולצ'ונרוס. "לשחקני ריאל מותר לטפס ולנו לא?", צעק אלונסו על השוטר שהספיק לתפוס אותו לפני הטיפוס, ורק אחד מחבריו לקבוצה מנע ממנו להסתבך ולהיעצר.
כזה היה אלונסו הכדורגלן: גמלוני מחד ומלא תשוקה מאידך. "הוא אחד השחקנים עם המוטיבציה הכי גדולה שפגשתי", אמר עליו לואיס אראגונס, שאימן אז את אתלטיקו בקדנציה הרביעית והאחרונה שלו.
כמעט 20 שנה אחרי - בתוספת מאמן הכושר של אתלטיקו, שני שחקנים מאלופת ספרד ועוד כמה אקסים - אלונסו צריך להביא את אותה התשוקה כדי להחיות את הגארה צ'רואה המפורסמת של אורוגוואי ולהצעיד את הנבחרת למונדיאל רביעי ברציפות, למרות ההסתבכות במוקדמות.
את הקריירה שלו התחיל אלונסו בבלה ויסטה, לה סייע לשוב לליגה הבכירה ב-1997 יחד עם עוד כמה שחקני בית צעירים שהגיעו לנבחרת בהמשך: המגן דריו רודריגס שמשמש כיום כעוזרו, השוער אדריאן ברביה והקשרים גיירמו ג'אקומצי ולאונל פיליפאוסקאס. אלונסו, שקיבל כנער את הכינוי "טורנדו", ידע לסחרר הגנות והוביל את בלה ויסטה כמלך השערים עד להעפלה לגביע ליברטדורס. ההצלחה הזו סידרה לו חוזה בחימנסיה לה פלטה, ואחרי שנה של 17 שערים בארגנטינה נרכש על ידי ולנסיה, סגנית אלופת אירופה.
חוליית ההתקפה של העטלפים הייתה גדושה ומלאת כישרון, ואלונסו התקשה לפלס דרכו להרכב אף על פי שהיה הכובש הבכיר של הקבוצה בליגת האלופות עם שישה שערים (לעומת שניים בלבד בליגה). אחרי שנה אחת, הוא בחר לעבור בהשאלה לאתלטיקו מדריד שכשלה בניסיון הראשון להימלט מליגת המשנה וחיפשה סקורר אמין. אלונסו הגיע, שיתף פעולה בצורה מופלאה עם בן ארצו פרנדו קוראה (שלימים היה עוזרו בתחנות שונות) וסיים כמלך שערי הליגה עם 22 כיבושים שסידרו עלייה. אלא שעם המעבר לליגה הבכירה אתלטיקו העדיפה להביא את חאבי מורנו ולתת את המפתחות לכישרון העולה פרננדו טורס, ואלונסו חזר לוולנסיה רק כדי לשמוע שרפא בניטס לא מעוניין בשירותיו.
לאחר שחתם בראסינג סנטאנדר והגיע איתה לביקור כאורח בוויסנטה קלדרון, הודה אלונסו: "באתלטיקו הגשמתי את עצמי ככדורגלן". מאז זה לא קרה שוב. הוא שיחק גם במקסיקו, לאחר מכן חזר לאורווגאי, נדד עד לסין ואז שב לחימנסיה כדי לסייע לה לשרוד בליגה. את הקריירה סיים בפניארול עם שערים חשובים בדרך לגמר גביע ליבטרדורס 2011, שבעקבותיו פרש.
עם תליית הנעליים, עבר באופן טבעי לצד השני של הקווים. "מגיל 21 ידעתי שאהיה מאמן", סיפר. וכך באותה בלה ויסטה בה עשה את צעדיו הראשונים כשחקן, החל אלונסו גם את דרכו כמאמן - בדומה לאוסקר טבארס שאימן אותה מיד לאחר שפרש במדיה. באופן סמלי, הוא גם זה שמונה ליורשו של המאסטרו בנבחרת. "שנינו מאותה שכונה, הוא מכיר את הסבים שלי, את ההורים שלי ואותי כמובן", הזכיר אלונסו כאשר הוצג כמאמן הנבחרת. "תמיד הערצתי וכיבדתי אותו. דיברנו בינינו וגם הוא יודע שברגע שהנבחרת קוראת לך, אתה עוזב הכול ומגיע. אין אתגר גדול מזה".
טבארס היה שם נרדף לנבחרת אורוגוואי. קונצנזוס מוחלט. בקדנציה הראשונה שלו הוא הוביל את הנבחרת לגמר קופה אמריקה 1989 ולהופעה במונדיאל שנה לאחר מכן, ועם חזרתו ב-2006 החל בתהליך בניית דור זהב שהציב את הסלסטה בצמרת העולמית אחרי שנות דשדוש רבות (מאז 1990 ועד שובו של "המורה", השתתפה רק במונדיאל 2002). אורוגוואי הגיעה ב-2010 עד לחצי גמר המונדיאל, לראשונה מאז 1970, ובחלוף שנה הניפה את הקופה אמריקה והפכה לשיאנית הזכיות של היבשת. שנה לאחר מכן גם העפילה לטורניר האולימפי אחרי 84 שנות היעדרות, והסגל הנפלא של טבארס המשיך לשמור על יציבות ולהופיע בקביעות בגביע העולמי.
במוקדמות מונדיאל 2022 היינו אמורים לקבל עוד מאותו הדבר. ההתחלה הייתה טובה, עם שש נקודות מתוך תשע (כולל ניצחון גדול בקולומביה) ואף אחד לא הטיל ספק בכך שאורוגוואי תהיה בין ארבע העולות הישירות מהבית הדרום אמריקאי. אבל לאחר מכן החלה הנבחרת לקרטע בגלל היעדרויות רבות והתעקשויות על שחקנים שלא הצדיקו את האשראי, ואחרי ארבעה הפסדים רצופים וחמישה משחקים עם שער בודד - תם עידן. טבארס בן ה-74 נפרד לאחר 15 שנים בתפקיד, כשהיחיד שהספיק לשחק בנבחרת עוד לפניו ונותר גם אחריו הוא הקפטן דייגו גודין.
היו באורוגוואי שפנטזו על הבאת מרסלו גז'ארדו מריבר פלייט ואחרים הציעו לתת את המפתחות לדייגו אגירה, אבל הפור נפל בסופו של דבר על דייגו אלונסו. חלוץ העבר ישב שנה בבית אחרי שסיים קדנציה לא מוצלחת כמאמן הראשון של הבעלים דייויד בקהאם באינטר מיאמי, אבל זכור לטובה מימיו במקסיקו, שם זכה עם פאצ'וקה באליפות הקלאוסורה ב-2016 ולאחר מכן הצעיד אותה לזכייה בליגת האלופות של צפון ומרכז אמריקה. ב-2019 זכה בתואר היבשתי גם עם מונטריי ובכך הפך למאמן הראשון שעושה את זה עם שתי קבוצות שונות.
כעת הוזעק המאמן בן ה-46 למשימת חילוץ. הקריסה המפתיעה במשחקיו האחרונים של טבארס הורידה את אורוגוואי למקום השביעי, אם כי היא מפגרת בנקודה בלבד אחרי קולומביה הרביעית (כרטיס ישיר למונדיאל) ופרו החמישית (קרב פלייאוף מול יריבה מאסיה). לאלונסו אין יותר מדי זמן כדי לחפש את הדרך הראויה להיכנס לנעליים הענקיות של טבארס. ארבעה מחזורים נותרו לו כדי לתקן את הטבלה ולהצעיד את הסלסטה להופעה רביעית ברציפות בגביע העולמי.
משחקו הראשון על הקווים יהיה הלילה (בין חמישי לשישי, 1:00, ספורט2) באסונסיון נגד פרגוואי, מולה ערך את הבכורה כשחקן נבחרת ברבע גמר קופה אמריקה 1999, כולל בעיטה מדויקת בדו-קרב הפנדלים. הוא חזר על כך גם בחצי הגמר מול צ'ילה וסייע לאורוגוואי להעפיל לגמר מול ברזיל (בו הובסה 3:0) אבל לא השכיל לכבוש בשבע ההופעות הבינלאומיות שלו וזכור בעיקר כמי שהניף על כתפיו את אלברו רקובה בחגיגות העלייה למונדיאל 2002 אחרי הפלייאוף מול אוסטרליה.
הקבוצה השנייה שאימן אלונסו הייתה מפרגוואי. כאשר הגיע לגוארני ב-2012, הצהיר מראש שאצלו אין תלונות כלפי שופטים. כדי להטמיע את העניין, הוא היה שורק הפוך באימונים כדי ששחקניו ילמדו להתמודד עם סיטואציות כאלה. עם שחקנים כמו לואיס סוארס, אדינסון קבאני וגודין קשה להאמין שאלונסו ינקוט בגישה דומה, אז הוא מנסה בעיקר לבודד את הנבחרת ולאחד במהירות את הסגל.
אלונסו דרש פרטיות בהכנות לקראת המשחק מול פרגוואי ובחר בקו שלא נראה באורוגוואי מאז ימי דניאל פסארלה, אצלו שיחק בנבחרת בשנת 2000: מגרש האימונים נעטף בבד יוטה והמתחם כולו הוקף אבטחה. כדי לתת לשחקנים את השקט וגם כדי שאיש לא יוכל לדעת מי מבין שלושת השוערים יקבל את ההזדמנות בהיעדרו של פרננדו מוסלרה הפצוע או מי יחליף את לוקאס טוריירה שנדבק בקורונה. האם הבונקר יעזור?