היום כבר גלוי וברור, שאם לא יקרה נס בית"ר ירושלים, אחת האימפריות של הכדורגל הישראלי, תיפול. במצב הזה קל להאשים את משה חוגג - אחרי הכול, יש לו חלק עצום במצב שבית"ר נקלעה אליו, אבל בשלב הזה הוא לא ממש הסיפור.
גם היום חוגג יכול להציל את בית"ר אם ירצה בכך, אבל הוא פשוט לא מעוניין, לאו דווקא משנאת המועדון - פשוט קשה שלא להאמין שיש בו רגשות נקם כלפי הקבוצה על כל מרכיביה, ובמיוחד כנגד הפלגים הקיצוניים בקרב האוהדים. הרבה דם רע זורם בין הצדדים. הסיכון של חוגג הוא מאסר ממושך, הסיכון של לה פמיליה הוא להפוך, יחד עם בית"ר, לבלתי רלוונטיים למשך הרבה שנים.
סיפורים מהסוג של בית"ר כבר התרחשו בכדורגל שלנו, ובדיוק כדי למנוע את המצב הזה הוקמה הרשות לבקרת תקציבים. היא זו שאמורה הייתה לשים סוף לחוזים כפולים בליגות המקצועניות, לדאוג לכך שכל חוזה שנחתם ישולם עד סופו, ובעיקר להיות תעודת ביטוח לכל מי שהוא חלק ממועדון כדורגל ומתפרנס ממנו, מהגנן ועד מלך השערים.
אלא ששוב ושוב אנחנו מגלים עד כמה הגוף הזה הוא פשוט חסר ערך וחוטא למהות תפקידו. בכל פעם שהוא עומד למבחן הוא נכשל - הפעם האחרונה הייתה עם הפסלים והציורים של אמיר כבירי, מה שהסתיים בירידת ליגה. על אף ששיקמה את עצמה, יחסית, רחוק היום בו ההשלכות של האירוע הזה יפסיקו להשפיע על הפועל תל אביב.
כעת הגיע הרגע של בית"ר. הרי לא יתכן שאין לבית"ר ירושלים, כמועדון, ערבויות לתשלום לכל מי שיש לו חוזה. אם זה המצב, לשם מה בכלל בקרת התקציבים קיימת? הדבר הראשון שצריכים השחקנים ושאר בעלי התפקידים במועדון לעשות הוא לגייס את עורכי הדין שלהם ולהגיש תביעה נגד ההתאחדות לכדורגל, שיש לה אחריות על בקרת התקציבים. בנוסף, הם צריכים להגיש תביעה נגד הבקרה והעומדים בראשה, שהפרו את ההסכם עליו הם חתומים - לדאוג שלכל אחד שמחזיק בחוזה יהיה כיסוי, ולא משנה מה יקרה.
אנשי הבקרה גובים סכומים אדירים בכל שנה, מכספי הקבוצות, אבל ברגע האמת מתברר שהם לא עשו את עבודתם נאמנה. פעם זה פסלים, פעם זה ארנק דיגיטלי. הגיע הזמן שהרשלנים ישלמו מחיר גבוה על רשלנותם, ויפה שעה אחת קודם. ואיפה שאר הקליינטים של הבקרה, שאר בעלי קבוצות הליגה? דממה, אין תגובה ואין התייחסות.
עוד בוואלה! ספורט
קשה היה לראות את יוסי מזרחי בראיון בסיום המשחק, שוב מתפתל מול המצלמה, חסר אונים, מיואש, משפיל מבט.
מזרחי לא עומד שם סתם. ביקשו ממנו. אלי אוחנה ביקש ממנו, ואם תרשו לי לדייק - הקריב אותו רק כדי לא להיות בנעליו. תמצאו אחד שרוצה להיות היום בנעליו של יוסי מזרחי.
קשה שלא להיזכר היום בסרטון שהוציא אוחנה לפני מספר שנים, כשנשאל שוב ושוב מה תפקידו בבית"ר. בסרטון הוא נראה מכבס את בגדי השחקנים, בסוג של מסר מזלזל לכל אלה ששאלו למעשיו. הוא ענה בדרכו שלו: "אני לא סופר אתכם ואעשה מה שבא לי".
גם היום אוחנה לא סופר אף אחד - לא את הקבוצה, לא את השחקנים, לא את יוסי מזרחי ובעיקר לא את האוהדים. הוא לא מגיע למסיבות עיתונאים לפני משחק, לא עומד מול מיקרופונים שדורשים תשובות, הוא שולח את מזרחי לגוב האריות כי הוא יודע שהמאמן לעולם לא יגיד לא כשמדובר במועדון שהוא כל כך אוהב ולאוהדים הוא שולח הודעות לעיתונות מלאות פאתוס אבל ריקות מתוכן.
אז דע לך אוחנה - האוהדים לא קונים את זה. אלה שהרימו אותך על כתפיים אלפי פעמים וזכרו לך את הרגע הזה לעד, לא ישכחו לעולם את העובדה שאתה חלק מהקריסה של בית"ר. כן, גם שמך חרוט עליה. רד לדשא, תיכנס לחדר ההלבשה, תעמוד לצידו של מזרחי באימונים, צא לשוחח עם האוהדים, תעמוד מול שאלות העיתונאים, אל תתחבא ואל תקריב את חברך משכבר הימים.
ומזרחי? הוא יודע את מה שלכולם לקח קצת זמן להבין - האימפריה שהוא היה חלק ממנה עומדת ליפול, והוא הסמל לא יכול לעזור. זה קורע אותו מבפנים. המבט מסגיר את הנפש.